לפני למעלה משנה יצא בניו יורק הספר אהל רח"ל, והוא בעיקרו קובץ מאמרים ספרי עטו של החוקר והביבליוגרף ר' חיים ליברמן שהופיעו במשך קרוב לחמישים שנה באכסניות עבריות שונות.
המחקרים הניתנים כאן עם תיקונים והוספות מסודרים לפי עניינים. הכרך פותח במדור "מסביב לחסידות". יתר המדורים דנים לרוב בתחום – עיסוקו העיקרי של רבי חיים: ביבליוגרפיה.
לאחרונה הופיע כרך שני של אהל רח"ל, והוא רובו אסופה של דבריו שנתפרסמו ביידיש. באים כאן מלבד מאמרים בשדות החסידות והביבליוגרפיה גם דיונים בביטויים בשפת יידיש.
*
ר' חיים נולד ברוסיה הלבנה, בנעוריו למד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, שם נתקרב לאדמו"ר מוהרש"ב זצ"ל. בשליחות האדמו"ר עשה בין יהודי גרוזיה.
הוא התקרב גם לאדמו"ר מוהריי"צ ובשנת תרפ"ה נתמנה מזכירו האישי. בתפקיד זה היה רבי חיים מעוזריו הראשיים של האדמו"ר זצ"ל במאבקו ובמאמציו המחתרתיים להרביץ תורה ולחזק שמירת הדת בית יהודי ברית המועצות.
בשנת תרפ"ז נעצר האדמו"ר. מיד לאחריו נאסר גם רבי חיים. עוד הספיקו להגיע אליו שני שליחי חב"ד להזהירו ולהודיע לו על מעצר האדמו"ר, ורבי חיים שרף את כל הניירות שהיו טעונים "ביעור".
האדמו"ר שוחרר לאחר כמה שבועות וכעבור זמן קצר יצא ללטביה. שם פעל למען שחרורו של רבי חיים שהצטרף אליו בריגה בשנת תרצ"ג עבר רבי חיים עם האדמו"ר ופמלייתו לפולין.
לאחר פלישת הגרמנים לפולין הצליח לצאת מווארשה הנצורה ולהגיע דרך שטח גרמני ללטביה. משם פנה לחסידי ליובאוויטש בארצות הברית לעשות למען הצלת הרבי ומשפחתו. כאשר האדמו"ר הגיע בשנת 1940 לניו-יורק היה רבי חיים עמו. הוא הוסיף לשמש את האדמו"ר עד הסתלקות הרבי בשנת תש"י (1950).
רבי חיים היה גם ממונה על אוצר הספרים של האדמו"ר זצ"ל.
אוסף הספרים של האדמו"ר מוהרש"ב הוחרם על ידי הבולשביקים. זמן מסויים הוחזקו הספרים במחסן במוסקבה. משפחת האדמו"ר מוהריי"צ השתדלה למען החזקת הספרים, אך מאמציהם לא נשאו פר. "יש עדיין תחת ידי תשובת-הסירוב של השלטונות הקומוניסטיים להחזיר את הספרים, סיפר לי פעם רבי חיים.
לאחר שלא עלה בידו לקבל בחזרה את הספרים, רכש האדמו"ר מוהריי"צ את ספרייתו הפרטית של הביבליוגרף ר' שמואל ווינר בלנינגראד. כאשר יצא האדמו"ר את רוסיה הותר לו לקחת עמו ספריה זו והיא היתה הגרעין של אוצר הספרים הגדול של ליובאוויטש אשר רבי חיים בנה וטיפח אותו במשך שנים רבות.
האדמו"ר נתן רשות לרבי חיים לקנות כל ספר שלפי דעתו צריך להימצא בספרייתו. רבי חיים היה מחפש ומפשפש בחנוי8ת הספרים בפולין. במסעיו עם האדמו"ר למדינות שונות היה מתקשר עם סוחרי ספרים עתיקים.
רובה של הספריה ניצל בימי השואה. הוא נשלח בעצם ימי המלחמה מווארשה לניו-יורק.
פירסומיו הביבליוגרפיים הראשונים של רבי חיים הופיעו בשנת תרצ"ג. מאז תרם לכתבי-עת הן בעברית והן ביידיש. הוא כתב מחקרים גדולים והערות קצרות – הצד השווה שבהם: הידענות המופלגת, חוש הביקורת השנון וזהירותו היתה של המחבר המתגלים בכולם.
*
כל ימיו היה בורח מן הכבוד. מעשה ורבי יצחק ריבקינד המנוח כתב בשביל "הדואר" הניו-יורקי מאמר על רבי חיים לרגל הגיעו לשיבה. כאשר נודע הדבר לרבי חיים טילפן לעורך וביקש ממנו לא להדפיס את המאמר. נאמר לו כי המאמר כבר סודר בדפוס. השיב רבי חיים: ומה בכך? אני אשלם לכם את הוצאות הסידור, מובן שלא נשמעו לו והמאמר הופיע בדפוס.
נתקיים בו ברבי חיים כל הבורח מן הגדולה, גדולה מחזרת אחריו, גדול שמו בין העוסקים בביבליוגרפיה. ולא עוד אלא שגדל דור חדש של חובבי וחוקרי ספר, נאמני המסורת, הרואה ברבי חיים מופת ודוגמא "עלי ספר". כתב-העת לביבליוגרפיה היוצא מטעם אוניברסיטת בר-אילן והנערך בידי ישראל תא-שמע, הקדיש אחת מחוברותיו לרבי חיים לרגל יום הולדתו השמונים וחמישה, החוברת פותחת במסה גדולה מאת יהושע ד. לבנון "תולדות אדם: רבי חיים ליברמן, האיש ומחקריו", ובה גם רשימה מוערת של כתביו.
חסד עשה עתה רבי חיים עם קוראיו הנאמנים שכינס מאמריו המפוזרים באכסניות שונות, מהן שאי-אפשר להשיג בנקל.
*
שני הכרכים של אהל רח"ל, המקושטים בצילומי שערי ספרים רבים. הם אוצר בלום של ידע הספר היהודי והתרבות היהודית. אין כאן המקום לדון בפרוטרוט בתוכנם. נסתפק בסקירה כללית על כמה מן המדורים והמחקרים.
במדור "מסביב לחסידות", בכרך א', בולטת סידרת המאמרים "כיצד חוקרים חסידות בישראל" – דברי פולמוס עם חוקרי חסידות. רבי חיים הצנוע והנחבר אל הכלים, נעים ההליכות שכל דבריו בשקט ונחת נשמעים מתגלה במאמרים אלה – שעשו רושם גדול כאשר נתפרסמו בראשונה – כפוסלמוסן שנון היודע פרק בכתיבת סטירית.
"על דפוסים" כולל בעיקר השלמות ותיקונים לרשימות דפוסי ערים שנערכו על ידי אחרים. השלמותיו ותיקוניו של רבי חיים – בהם הוא מצביע על ספרים שלא נרשמו או נרשמו שלא כהוגן. מראה על שינויים בטפסים שונים של אותו ספר או מוכיח כי הוצאות שנרשמו לא היו ולא נבראו – אינם נתונים ביבליוגרפיים יבשים. שופעים הם גילויים והערות מחכימות.
במדור "על ספרים" מרוכזים מאמרים שלרוב מבהירים מקום או זמן ההדפסה. זהות המחבר או שאלות אחרות שהתעוררו ביחס לספרים. כם, למשל, קובע רבי חיים במאמרו "תלמוד בבלי דפוס אמסטרדם ד'", שמחסור בכסף, ולא הסיבות שהזכיר רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, הוא שגרם להפסקה של כמה שנים בהדפסת הש"ס באמסטרדם במחצית השניה של המאה הי"ח.
באותו מדור נמצא גם מחקרו הגדול על דפוסי ספק "תקוני שבת". הרבה "תוספות" מוגשות לנו במחקר זה ואחת מהן עניינה התנגדות הרבנים לתרגום ספרי הלכה להמון העם.
"על ספרי יידיש". במדור זה תוכל לקרוא. בין היתר, על התחינות שחיברה הרבנית שרה רבקה רחל לאה, בת הרב ר' יעקב יוקל הורוויץ, בן המאה הי"ח. שהיה בבוליכוב ובברודי ובסוף ימיו בגלונא. רבי חיים מאריך לדבר על הרבנית בעל ארבעת השמות שמוניטין יצאו לה בלמדנות.
"אישים". כולל מגוון של מחקרים מהם נציין כאן רק המאמר המספר על התנצלותו של הרב ר' אברהם דאנציג, על שבספרו "חיי אדם" השיג כמה פעמים על הגר"א. ההתנצלות היתה מודפסת בהקדמה לספר "חכמת אדם", אך הסירו דף זה וגנזוהו. הדפיסו במקומה התנצלות אחרת בשינויים והיא מובאת בשער הספר "בית אדם".
כותב רבי חיים: "את הדף שנגנז מצאתי כרוך עם הדף שנדפס מחדש בטופס "חכמת אדם", דפוס ראשון שהיה שייך להרש"ש מווילנא והנמצא כעת ברשות ה"ייווא" בניו-יורק.
במדור "שונות" דן רבי חיים בין היתר בתפילת "יהי רצון" שאומרים בשעת התקיעות בראש השנה, והוא מראה כי התפילה נשתבשה בידי המדפיסים.
הכרך מסתיים בנספח: "מעשה ר' בירך". ר' בירך מקאלבוסוב, שחי לפני מאה וחמישים שנה, חיבר קיצור ספר "חובות הלבבות". הספר הוא נדיר מאד ורבי חיים תיאר אותו על כל מהדורותיו, (הספר נמצא במדור "על ספרים"). ר' בירך היה דרשן נפלא ובדרשותיו הנלהבות קרא לתשובה, אך היו גדולי ישראל שדעתם לא היתה נוחה מדרכיו וחשדו בו שהוא מדיח.
בנספח מביא רבי חיים כתבים על חייו ומעשיו של ר' בירך זה, בלב כבד ניגש לפירסום הדברים. הוא כותב: "ימים רבים נמנעתי מלפרסם חומר זה, שכן היה נדמה לי שהגניזה יפה לו ויפה עשו אבותינו שדברים מעין אלו היו דנים לגניזה, עכשיו כשניגשתי, בערוב ימי, לכינוס דברים שפירסמתי במשך קרוב ליובל שנים, וביניהם גם הדברים על ספרו הנ"ל. נמלכתי, ביני לבין עצמי, והחלטתי אשר מכל מקום כדאי לפרסם גם חומר זה, שמא ילך לאיבוד וחבל! ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי".
ראויים הדברים לרבי חיים, אציל הנפש.
*
בכרך השני ארבעה מדורים: "בפרוזדור של החסידות". "עניינים ספרותיים-היסטוריים", "בשדה המחבר של יידיש" והוספות לכרך הראשון. כאן נעמוד רק על שלושה מחקרים.
ב"אגדה ואמת על בתי הדפוס של החסידים" מתאר רבי חיים את בתי הדפוס העבריים שהיו קיימים בעשרות השנים האחרונות של המאה הי"ח ובעשרות השנים הראשונות של המאה הי"ט. ברוסיה הלבנה ובאוקראינה ומונה הספרים שנדפסו בהם, ומתוך כך דוחה את הדעה כי החסידים יסדו בתקופות אלה בארצות הנ"ל בתי דפוס משלהם כדי להפיץ את תורת החסידות.
במאמר "ספרי המגיד ומחברו" מוכיח רבי חיים כי "המגיד" פירושו עממי לנביאים וכתובים בשפה האשכנזית-יהודית. שנדפס הרבה פעמים, יוס בטעות למחבר "צאינה וראינה".
מעניין מאוד הוא המחקר על מקור מנהגם של יהודים חרדיים ביותר לא לקרוא לנשיהם בשמותם. אלא לפנות אליהן ב"שמעי נא" וכדומה, יש כאן הבאות מספרות ההלכה ומן הספרות העממית.
זכורני, קראתי מאמר זה זמן קצר לאחר הופעתו לפני שבע-עשרה שנה בערך. פעם בביקור אצל הרב שלמה יוסף זווין ז"ל סיפרתי לו על אותו מאמר. הרב זווין חייך, הוא הכיר את המאמר, הוא קם מכסאו ושלף ממדפי-ספריו תדפיס שקיבל מאת רבי חיים ידידו.
הרב זווין ז"ל ויבלח"א רבי חיים ידידים ותיקים היו, שניהם היו פעילים במחתרת החב"דית בברית המועצות, בהתכתבות החשאית שרבי חיים ניהל מטעם האדמו"ר מהריי"ד היה כינוי האחד של רבי שלמה יוסף זווין רש"י, וכינויו של רבי חיים רחל (רבי חיים ליברמן), הכינוי דבק ברבי חיים והוא דבק ברבי חיים והוא מופיע בשם שני הכרכים שלפנינו.
בקרוב ימלאו לרבי חיים שמונים ותשע שנה. ברכתנו לו: יהי רצון שיוסיף עוד רבות בשנים לעסוק בתחומי מחקריו ולהאיר עינינו במאמריו המאלפים.
מאת: טוביה פרשל
מתוך "הצפירה" ט"ו תמוז תשמ"א