הקהילה היהודית הפוטרוגית של אמסטרדם – שנוסדה בתחילת המאה השבע עשרה על ידי אנוסים מספרד ופורטוגל הייתה במשך תקופה ארוכה הקהילה הספרדית הגדולה והעשירה ביותר במערב אירופה. בית הכנסת המפואר של הקהילה שנבנה ב-1675 – ובית הקברות הישן באודרקירק, כפר כחמישה קילומטרים דרומית לאמסטרדם, הם עדים אילמים לתהילה ולפאר שאינם עוד. בית הקברות – מקום הקבורה היהודי העתיק ביותר בהולנד – ממוקם ליד הבולוויק, יובל של האמאטל. בימים עברו הגיעו אליו במים עם סירת גרר. הקרקע נרכשה במקור בשנת 1614. גם אשכנזים השתמשו בקבורה זו עד 1642, אז רכשו חלקה משלהם במודרברג.
בית הקברות, שהוגדל מספר פעמים מכיל כ-30,000 קברים. משפחות עשירות נהגו לחרוט את מצבות יקיריהם בקישוטים שונים ואף בתמונות המייצגות סצנות מהתנ"ך. עכשיו הרבה מהאבנים – שהספרדים, בניגוד לאשכנזים, מניחים על הקברים – שקעו בשטח הרדוד. בשנים האחרונות חלקם נחשפו, ואם היו בעלי עניין היסטורי, שוחזרו. כיום הכניסה ממוקמת ליד הבית. כשבעלי ואני דפקנו בדלת ענתה אישה צעירה. היא סיפרה לנו שהיא יהודייה ושהיא משרתת את הלקוחות בשנה האחרונה. דרך השער יכולנו לראות שמצבות רבות מכוסות בחומר שנראה כמו פיברגלס. תוך כדי פתיחת השער הסביר האפוטרופוס כי האבנים היו מכוסות עד מאוחר באביב כדי להגן עליהן מפני נזקי מזג האוויר.
כשעברנו בכניסה ונכנסנו לחלק העתיק ביותר של בית הקברות, הצביע לנו האפוטרופוס על קברו של מנשה בן ישראל, היהודי המפורסם ביותר באמסטרדם. מנשה בן ישראל, שנולד כאנוס בפורטוגל, הובא בילדותו להולנד על ידי אביו, שנמלט מהאינקוויזיציה. הוא למד בבתי הספר היהודיים באמסטרדם וכשהוא עדיין צעיר עשה לעצמו שם של מטיף וסופר. בשנת 1626 הקים את בית הדפוס העברי הראשון באמסטרדם. הוא הוציא ספרי תנ"ך וסידורי תפילה בעברית ובתרגום לשימושם של אנוסים לשעבר, שטרם למדו עברית, מגוון ספרי לימוד עבריים וכן ספרים שהוא עצמו חיבר בעברית, פורטוגזית לטינית וספרדית. "הקונסיליאדור" שלו, שבו איחד קטעים בכתבי הקודש שנראו סותרים, נקרא רבות על ידי חוקרים נוצרים. ספרים אחרים שלו כללו יצירות פילוסופיות שהופנו בעיקר לקוראים גויים, "Thesouro dos Dinim", אוסף פולחני בפורטוגזית לאנוסים לשעבר ולנשמת חיים, חיבור עברי על הנפש. הוא נטל חלק נכבד במשא ומתן על קבלתם מחדש של היהודים לאנגליה, משם גורשו ב-1290. אנוסים נמלטו מהשריפה והעינויים של האינקוויזיציה על העט האיברי וחיפשו מקומות מקלט.
מעשי הטבח של חמיאלניצקי בשנים 1648-1649 הרסו מאות קהילות יהודיות במזרח אירופה, ושלחו גלים של פליטים חסרי פרוטה למרכז ומערב אירופה. יתרה מכך, מנשה בן ישראל, האמין כי קבלתם מחדש של היהודים לאנגליה תזרז את בוא העידן המשיחי. בחומש דברים כ"ח, ס"ד נאמר: "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ". כמה פרשנים מימי הביניים הבינו את קצה הארץ כאנגליה . מנשה בן ישראל היה משוכנע שאם יימצאו שוב יהודים באנגליה, תתגשם הנבואה המקראית על פיזור זה, ותתחיל הגאולה.
הוא נסע לאנגליה ב-1655 והגיש את עתירתו להשבת היהודים לאוליבר קרומוול. כששהה שנתיים בלונדון, כתב כתב הגנה על היהודים, תוך הפרכת התקפות והאשמות שהופנו נגדם, אך לא הצליח להשיג את "ההחזרה הרשמית" של היהודים. הוא מת זמן קצר לאחר שובו להולנד בגיל 53.
בהתייחסו למשא ומתן על החזרת היהודים לאנגליה, ההיסטוריון המנוח של אוקספורד, ססיל רוט, ציין כי למרות שמנשה בן ישראל ראה את משימתו ככישלון, "אין ספק שכתביו הם שהכינו את דעת האנגלים לקבל את פני היהודים שוב בתוכם, ופועלו שהבהירו את העובדה המכרעת שלא היה חוק שאסר על אלו שנגלו ארבע מאות שנים לפני כן לחזור."
מנשה בן ישראל נקבר לא הרחק מאביו יוסף בן ישראל וממורו רבי יצחק בן עוזיאל. אבן פשוטה מכסה את קברו. הוא נושא כתוביות הן בעברית והן בספרדית. הפסוקים בספרדית נקראו; "הוא לא מת, כי בגן עדן הוא חי בתהילה עילאית, בעוד שעל פני האדמה עטו זכה לו בזיכרון אלמותי."
The Jewish Press, Friday, June 25, 1987
Jewish Tradition March 1988