בספר "שלטי הגבורים" לרבי אברהם משער אריה (מנטובה שע"ב, דף קכג ב) נתפרסם השיר "אחלה לקוני". השיר הוא בן שמונה שורות, ובכל שורה שמונה מילים – אותן המלים עצמן, אלא מסודרות הן בכל פעם באופן אחר. אפשר לקרוא כל שורה פנים ואחור, וכן אפשר לקרוא את השיר מלמעלה למטה – כל מלה בשורה הראשונה עם המלים המקבילות לה בשורות שתחתיה – ומלמטה למעלה.
השורה הראשונה היא:
אחלה לקוני למלא רצוני להפר יגוני לכפר עוני
השיר נדפס גם במקומות אחרים ובכמה ספרים יוחס לרבי נפתלי כ"ץ, אך כבר הוכיח ד"ר ב' לוין במאמרו "בעל 'אחלה לקוני' מי הוא?" ("הצופה לחכמת ישראל", שנה ו' בודפשט תרפ"ב, עמ' 263-261) כי אי-אפשר שנפתלי כ"ץ הוא מחברו של שיר זה. השיר מופיע בראשונה בספר "שלטי הגבורים, ומחבר ספר זה חי לפני רבי נפתלי כ"ץ, בעל "שלטי הגבורים" אינו מזכיר מי הוא מחבר השיר, ואפשר שהוא בעצמו חיברו (וראה ציוניו של ישראל דוידסון בספרו "אוצר השירה והפיוט", כרך א', עמ' 119, מס. 2520, וכרך ד, עמ' 236).
באחרונה נתקלתי בשיר זה באופן שיריה של רחל מורפורגו "עוגב רחל", השיר מופיע הן במהדורה הראשונה של הספר (קראקא תר"ן, עמ' 100) והן במהדורת "מחברות לספרות" (תל-אביב תש"ג, עמ' 68). מה לשיר זה בין שיריה של רחל מורפורגו? נראה שהמשוררת – שהיתה מלומדת מאד במסורת עמנו – העתיקה את השיר לעצמה. יצחק חיים קסטיליוני מהדיר "עוגב רחל" מצא את השיר בין כתבי-ידיה, חשב שהוא משלה, והדפיס אותו יחד עם שיריה.
טובי' פרשל
עוד על השיר "אחלה לקוני"[1]
ב"סיני" (סיון-תמוז תשל"ט) הערתי כי השיר "אחלה לקוני" שנדפס בפעם הראשונה בספר "שלטי הגבורים" לרבי אברהם משער אריה (מנטובה שע"ב, דף קכג ב) נכלל בטעות בספר "עוגב רחל" (קראקא תר"ן, עמ' 100), אוסף שיריה של רחל מורפורגו.
מבקש אני לציין כאן גלגול נוסף של שיר זה.
ר' ברוך הלוי עפשטיין מספר "מקור ברוך" (וילנא תרפ"ח, חלק א, פרק ג, סעיף ז דף שצד) כי פעם מצא במקרה בין כתבי זקנו "מעין פיוט (או תפילה) בחרוזים". זקנו היה משתעשע בו תמיד והיה מתפאר כי אין בכוחם של הסופרים והמשוררים החדשים לחבר שיר כזה. לשאלתו מי הוא מחבר השיר וכיצד הגיע אליו. השיב לו זקנו כי חקר בדבר אך לא נודע לו מחברו. את הפיוט העתיק מכתבי שאר בשרו הרה"ק ר' פייוול פריעדלאנד מסלוצק. ר' ברוך עפשטיין מוסר על אופיו המיוחד של השיר שאפשר לקרוא אותו בכמה אופנים, ומוסיף: "ומפני ציונו זה, וגם כי לא ראיתיו מצוי בדפוס, אמרתי להעתיקו לילקוטי זה. והיה למשמרת".
הוא הדפיס השיר כולו בספרו: נעלם ממנו כמו לאחרים לפניו כי השיר נדפס כבר לפני זמן רב.
טוביה פרשל מתוך סיני פ"ה. סיון-תמוז תשל"ט
[1] סיני פ"ז.