יוסף גולדמן, ביבליוגרף עברי ניו יורקי ואספן ספרים, פרסם לאחרונה את דפוס עברי באמריקה, 1735-1926, A History and Annotated Bibliography. היצירה בשני הכרכים היא בית אוצר של מידע על רבנים אמריקאים, חוקרים יהודים, מחנכים וסופרים וכתביהם העבריים שפורסמו. למעלה מ-1200 הפרסומים המתוארים בעבודה שלפנינו מאורגנים ב-18 פרקים, כגון: תנ"ך, ליטורגיה, הגדה, לימודי תנ"ך, ביבליוגרפיה, חינוך ופדגוגיה, רבנות, דרש, כתבי עת וציונות.
כל ערך כולל ביוגרפיה של המחבר ותיאור קצר של הספר. אם הספר נושא הסכמות, מסופקת רשימת המשקים. יש גם הערה הנותנת שם לספריות שבהן ניתן למצוא עותק של הספר. הפניות בסוף כל ערך מנחות את הקורא לספרים, מחקרים ומאמרים בהם יוכל למצוא מידע נוסף על הספר ומחברו. (ביבליוגרפיה של עשרים עמודים בסוף הכרך השני מפרטת מאות ספרים ומחקרים הכוללים חומר המתייחס למחברים ולספרים שנכתבו עליהם בדפוס העברי באמריקה.)
ברבים מהערכים מופיע תצלום של הספר המתואר. בהקדמה המלומדת והכתובה להפליא מתאר גולדמן את התפתחות הדפוס העברי בכלל ואת השלבים השונים של הדפוס העברי באמריקה. בכתב על ביבליוגרפים עבריים, הוא מציין שהם לא התעניינו לחלוטין בהבראיקה שנדפסה באמריקה.
"אפשר ללמוד את הכרכים הרבים של מחקרים ביבליוגרפיים על דפוס יהודי מאת הברמן, יערי ובן מנחם, וכן את למעלה משמונים כרכים של קרית ספר (כתב העת לביבליוגרפיה בהוצאת האוניברסיטה העברית) ולהניח שלא הייתה עיתונות עברית. הוקם אי פעם באמריקה", הוא קובע.
(יערי ויודלוב מפרטים מהדורות אמריקאיות בביבליוגרפיות ההגדה שלהם. גולדמן עצמו מזכיר אותן בערכים שלהן, אך התבוננותו על חוסר העניין של ביבליוגרפים עבריים בהבראיקה האמריקנית היא ללא ספק נכונה בדרך כלל).
לפי גולדמן, אפרים דיינארד (1888-1926) היה האמריקאי הראשון שקידם באופן פעיל את חקר הביבליוגרפיה העברית האמריקאית. "קוהלת אמריקה" שלו מכילה רשימה של כ-1000 יצירות עבריות שנדפסו באמריקה בין השנים 1735 ו-1926. התועלת של ספרו הייתה פגומה בטעויות והשמטות. ספרו של גולדמן תוכנן בתחילה כעדכון של קוהלט אמריקה, וזו הסיבה שתאריך הפסקה של 1926 נשמר.
בפסקאות האחרונות של ההקדמה שלו, גולדמן מסביר את ההבדל בין ביבליוגרפיות שלו לבין ביבליוגרפיות אחרות. הוא מעיר: ביבליוגרפיות המפרטות ספרים ומתארות תכונות, כגון מידע על עמוד השער ופורמט, שופכות אור רק על המאפיינים הפיזיים של הספרים. הם אינם מאירים את נשמתו של הספר, ובכך מסתירים את החשיבות המהותית של כל ספר בנפרד בהתייחסו לגילו ולמקומו. לפיכך, הערכים בהווה סודרו לפי נושאים, שכן ניתן לשרטט בקלות את התפתחותו של נושא מסוים והשלכותיו על ההיסטוריה היהודית האמריקאית…"
"ביצירה זו כל ערך צוין גם בביוגרפיה של המחבר ותיאור של הספר. מידע זה ממקם את הספרים בהקשרים שלהם ומדגים את ערכם האינדיבידואלי לקראת שחזור מצבה של יהדות אמריקה. ללא תיאור הקשרי זה, א ביבליוגרפיה נשארת רק רשימה של ספרים. השער של הדפוס העברי באמריקה מציין את ארי קינסברג כאחראי על המחקר ועריכת היצירה.
(המשך יבוא )
גו'איש פרס, יום שישי, 10 בנובמבר, 2006
לאחר ההקדמה מופיע עמוד תודות ובו מובעת תודה לחוקרים, ביבליוגרפים וספרנים הפעילים בישראל, בארה"ב ובבריטניה על סיועם בחיבור ובכתיבת הדפוס העברי באמריקה. מעניינת היא ההצהרה הבאה באותו עמוד: "לאחר שכמעט ויתרנו על איתור פריטים נדירים רבים, הוזרקה תקווה חדשה בפרויקט על ידי סקר אוספי שני מוסדות, אגודת חסידי חב"ד אהל יוסף יצחק ליובאוויטש (ברוקלין, ניו יורק) והיברו יוניון קולג' (סינסינטי).
אגודת חסידי חב"ד עשירה במיוחד בהחזקותיה של פריטים ארעיים. להברו יוניון קולג' יש גם אוסף משובח במיוחד של יודאיקה אמריקאית".
הפרק הראשון של העבודה מתאר ספרי תנ"ך שהודפסו באמריקה. מקום רב מוקדש כאן לרבי אייזיק ליסר ולמהדורותיו לתנ"ך. הוא היה מחבר התרגום היהודי הראשון של החומש לאנגלית. הוא נדפס יחד עם טקסט עברי בחמישה כרכים בפילדלפיה בשנים 1845-1846.
ליסר נולד בשנת 1806 בווסטפאליה, גרמניה. הוא הגיע לאמריקה בשנת 1824. בשנת 1829 מונה לשר של קהילת מקווה ישראל בפילדלפיה. הוא היה מחברם של ספרים שונים, ביניהם ספרי תפילה ספרדיים ואשכנזים בתרגום לאנגלית והיה המייסד והעורך של "The Occident and American Jewish Advocate", כתב עת יהודי המוקדש להפצת הידע של הספרות והדת היהודית (1843- 1869).
מהדורתו של הנוסח העברי של החומש עם תרגום לאנגלית הודפסה תדיר. ב-1854 פרסם את כל 24 ספרי כתבי הקודש "מתורגמים בקפידה על פי המסורה" ובעקבות מיטב השלטונות היהודיים, בצירוף הערות הסבר קצרות. תרגום זה לאנגלית של התנ"ך כולו היה הראשון שהוכן על ידי יהודי. במהדורה זו אין כל טקסט בעברית, למעט שמות הפרשיות השבועיות וכמה מילים בהערות השוליים. ליסר כותב על תרגומו כי הוא עצמו ישראלי באמונה במלוא מובן המילה ולכן הוא סומך על כך שנתן שירות מקובל למי שמסכים עמו בשכנוע הדתי, שכן יש להם כעת הזדמנות למד גרסה של התנ"ך שלא הוכנה בסמכותן של כנסיות שבהן אין להן אמון. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1856, יצאה לאור מהדורה חדשה של התרגום, ללא ההערות. דפוס עברי באמריקה מצטט הצהרתו של חוקר תנ"ך יהודי אמריקאי לפיה זמן קצר לאחר הופעתו הפך התנ"ך של ליסר לתנ"ך הסטנדרטי של יהודים דוברי אנגלית, במיוחד באמריקה.
רבי נחמן הלר היה אחיו הגדול של ר' חיים הלר, הלוחם האמיץ נגד ביקורת התנ"ך. נולד בביאליסטוק ב-1862 ולמד אצל רבי שמואל מוהליבר ומלבבים. הוא הוסמך על ידם וכן על ידי רבי אלכסנדר לפידות מרסייניאי. הוא גם למד באוניברסיטת וינה. הוא היגר לארה"ב בסביבות שנת 1900. כיהן כרב ומורה בקהילות שונות, תרם לעיתונות העברית ונודע כמטיף המפיץ את הציונות. הוא גם למד באוניברסיטת ביילור (טקסס) ובאוניברסיטת שיקגו. הוא מת ב-1932 בניו יורק.
פרסומיו כוללים את הנוסח העברי של תהילים עם פרפרזה בעברית, תרגום לאנגלית ויידיש והערות נוספות באנגלית (ניו יורק, 1923). בין ההסכמות המודפסות בכרך יש אחת מאת תיאודור הרצל שנכתבה ב-1901. אני לא חושב שההסכמה של הרצל מוזכרת באף אחד מהספרים על הרצל. רבי נחמן הלר ודאי עשה היכרות עם הרצל בתקופה שבה למד באוניברסיטת וינה.
(המשך יבוא)
גו'יש פרס יום שישי, 17 בנובמבר 2006
"רביניקה" הוא הפרק ה-11 של הדפוס העברי באמריקה. רשימותיו הראשונות כוללות את ההדפסה הראשונה של מסכת התלמוד ושל פירוש לתלמוד בארצות הברית. רבי אברהם אליעזר אלפרשטיין שגייס כספים עבור הסמינר התיאולוגי רבי יצחק אלחנן והיה המדריך הראשון שם נולד בקוברין שבמחוז גרודנה בשנת תרפ"ג.
היה תלמידם של רבי יוסף דב בער הלוי סולובייצ'יק ורבי יעקב דוד ווילובסקי (רידבז) לימים למד בקובנה ובווילנה. הוא כיהן כרב בקהילות שונות, כולל סלובודקה, לפני שעזב לאמריקה בשנת 1881. הוא היה רב בניו יורק, שיקגו וסנט פול, וחזר לניו יורק בשנת 1901 כדי להיות רב של בית הכנסת ביגוסטן.
הוא גם היה מייסד וסגן נשיא אגודת הרבנים, והיה קשור למזרחי. הוא נפטר ב-1917.
ב-1887 פרסם בשיקגו את מסכת ביכורים של התלמוד הירושלמי עם שלושה פירושים משלו. שלוש שנים מאוחר יותר (1890), גם בשיקגו הוא הדפיס מהדורה מורחבת. המהדורה החדשה נשאה הסכמות של הרב יוסף דב בער הלוי סולובייציק מבריסק והרב יעקב יוסף מניו יורק. שני האישורים ניתנו ב-1889. הסכמה של הרב יוסף דב בער סולוביציק הייתה לכאורה היחידה שניתנה על ידו עבור ספר שנדפס בארה"ב. בשנת 1984 פרסם הרב חיים קרלינסקי זצ"ל את הביוגרפיה המונומנטלית שלו על הרב יוסף דב בער סולוביציק, הראשון לשושלת בריסק. בכרך שיחזר 83 הסכמות כולל זו שכתב הרב סולובייצ'יק לספרו של הרב אברהם אליעזר אלפרשטיין. הרב קרלינקסי מתייחס לפירושו של הרב אלפרשטיין כהראל, השם המודפס בשער הספר.
דפוס עברי באמריקה מפרט שתי מהדורות שלמות של התלמוד הבבלי. הראשון נדפס ב-1913 בניו יורק על ידי העיתון Morgen Journal. מהדורה אחת זו של התלמוד הבבלי מכילה את כל נוסח התלמוד, פירוש רש"י וכמה פירושים קטנים, אך לא את התוספות. הכרך הודפס מחדש על ידי מורגן ג'ורנל (ניו יורק, 1917) ועל ידי חברת ההוצאה העברית (ניו יורק, 1937). עם הפסקת בתי דפוס עבריים רבים במזרח אירופה במהלך מלחמת העולם הראשונה, הסכימו אגודת הרבנים והרב ברנרד רוול מהסמינר התיאולוגי יצחק אלחנן ב-1918 לשתף פעולה בהוצאת המהדורה האמריקאית הראשונה של התלמוד הבבלי עם פירושים מסורתיים, המבוססים על המהדורה הסטנדרטית של וילנה. הרב ישראל רוזנברג מאגודת הרבנים נבחר ליושב ראש, והרב רבל ליושב ראש הכבוד של ועדת הפרסום המשותפת. הסמינר התיאולוגי רבי יצחק אלחנן הפסיק בסופו של דבר את השתתפותו, ואגודת הרבנים קיבלה את השליטה המלאה בפרויקט. ההדפסה, בעזרת רפרודוקציות צילומיות של מהדורת וילנה (רום) בוצעה על ידי הוצאת נשר, מוציאים לאור של הקנאדר אדלר, היומון היידיש של מונטריאול. הכרך הראשון (מסכת ברכות ומשניות מסדר זרעים) יצא לאור במרץ 1919. הדפסת כל 18 הכרכים הסתיימה בשנת 1920. הפירושים הנדפסים בדרך כלל בסוף כל כרך בתלמוד היו. לא נכלל במהדורה האמריקאית.
הפרסום לקה בקשיים ומכשולים שונים המתוארים בפירוט רב בדפוס העברי באמריקה. למרות שהמהדורה האמריקאית הייתה רפרודוקציה מצולמת של מהדורת וילנה (רום), המוציאים לאור האמריקאים מעולם לא קיבלו רשות להשתמש בה.
(המשך יבוא)
הגו'איש פרס, 24 בנובמבר 2006
1 בדצמבר אינו מכיל מאמר על דפוס עברי
(המשך מ-24 בנובמבר)
"דרש" הוא הפרק ה-12 של הדפוס העברי באמריקה. בהקדמה לפרק זה, המתאר ספרי דרשות והמלצה שנדפסו באמריקה, נספר על תפקידו החשוב של "דרש בחיי היהודים בכלל ובחיי היהודים באמריקה בפרט. ההקדמה מציינת "אף ז'אנר של ספרות מסורתית לא משקף את העם היהודי בכל דור ומקום טוב יותר מדרש. דרש מדבר אל כולם ומבקש לתת מענה לצרכים ולדאגות העכשוויות של ההמונים בשפה שהם יכולים להבין".
"האיש האחראי ביותר לשילוב הדרשה במרקם השירות בבית הכנסת באמריקה היה אייזק ליסר מפילדלפיה… הנוהג של ליסר לשאת דרשות על בסיס קבוע אומצה בסופו של דבר על ידי הקהילות האמריקאיות, והטפה הפכה לאחת השיטות העיקריות. חובות של אנשי דת יהודים".
ניתן להזכיר כאן רק מעטים מהמחברים של יותר מ-200 הספרים המתוארים בפרק זה. צבי הירש מסליאנסקי היה מטיף בעל שם לפני שהגיע לארצות הברית. הוא נולד בסלוצק בשנת תרפ"ו והתחנך בישיבות מפורסמות. לאחר הפוגרומים של 1881 הוא דגל בשיבה לציון. ב-1894 גורש מרוסיה. הוא נסע לאנגליה, ושנה לאחר מכן לארה"ב. תוך זמן קצר הוא היה אחד הנואמים ביידיש הפופולריים ביותר במדינה. הוא התגורר בניו יורק, ונסע משם למרחקים כדי לעורר השראה בהמונים בנאומיו.
שני כרכים מנאומיו ביידיש וכרך אחד בעברית בשם הומר לחטאפה, המכיל תקצירים קצרים של דרשות, הודפסו על ידי חברת ההוצאה העברית (ניו יורק, 1908-1909). הם הודפסו מחדש ב-1915.
מסליאנסקי תרם לכתבי עת עבריים שונים וביקר בארץ ישראל מספר פעמים. הוא נפטר בשנת 1943. הרב בנציון אייזנשטדט נולד בקלצק, מחוז מינסק בשנת 1873. הוא הגיע לארה"ב בשנת 1903 וכיהן כרב בקהילות שונות בניו יורק. מחבר פורה, כתב שו"ת וחידושים תלמודיים וכן ביוגרפיות של רבנים וסופרים. פרסם מספר ספרי דרש, ובהם נאה דורש (ניו-יורק, 1906) 17 דרשות על המועדים והימים הנוראים; דורש לשווה (ברוקלין, 1910), ספר אור ליפני הדורשים (ניו יורק, 1916) 32 דרשות, רובן לשבתות, חגים, מחזור חיים, חלקן עוסקות בהתבוללות; אור חדש למטיפים, (ניו יורק, 1918) 37 דרשות לחגי שבת, אירועי מחזור חיים ואירועים אחרים, שנשאו בברוקלין; ספר צדיק ליברוכו (ניו יורק, תרפ"ט), הספדו לרבי חיים סולובייצ'יק, המכיל שרטוט ביוגרפי קצר של זכרון הרב סולובייצ'יק והרב אייזנשטדט מביקורו בביתו; דורש טוב, (סנט לואיס, 1921); דרשות על התבוללות, התנועה הרפורמית, חילול שבת; וספר לימין אוויון (ניו יורק, 1922), חמש דרשות שנשאו בבראונסוויל כדי לגייס כסף לקורבנות מלחמה, במיוחד חוקרים יהודים. הרב אייזנשטדט, שהיה פעיל במזרחי נפטר בשנת 1951.
אנתולוגיות הנדונות בפרק זה של הספר, כוללות את אוצר דרשות, המכיל 200 דרשות והרצאות של מטיפים מפורסמים לאורך הדורות, שליקט יהודה דוד אייזנשטיין, העורך הראשי של עשרת הכרכים האנציקלופדיה העברית, אוצר ישראל.
רבי יחזקאל פריסר נולד בליטא בשנת 1829. הוא הגיע לארצות הברית בשנת 1884 ופרסם כאן (ניו יורק, תרפ"ט, 1913?) שני כרכים של חישובי קץ. בדפוס העברי באמריקה קראנו עליו: "בשנת תרס"ט ניסה, ללא הצלחה, ליזום תכנית דף יום. היא קראה לאימוץ מחזור לימודי אחיד של התלמוד שבע שנים, לפיו ילמד אותו פוליו כל אחד. יום בכל הקהילות.
תקוותיו של פריסר לא התגשמו כשנפטר ב-1915, ונשאר לרבי מאיר שפירא מפולין ליזום את מחזור הדף היומי המוצלח הראשון ב-1924". [הערה: השנה הייתה 1923.] לכולנו תודה רבה ליוסף גולדמן על שהסב את תשומת הלב לפרויקט הדף היומי של הרב יוסף פריסר. כעת נותר לתלמידי ההיסטוריה של הדף היומי לקחת על עצמו את איסוף כל החומר הנוגע לתכנית הדף היומי של הרב פריסר (באחד מספריו הוא קרא ליהודי ארצות הברית לארגן תכנית דף היומי), כדי שכאשר סוף סוף נכתבת תולדות הדף היומי, הרב פריסר יקבל את מקום הכבוד הראוי לו.
(המשך יבוא)
הגו'איש פרס, יום שישי, 8 בדצמבר 2006
(המשך משבוע שעבר)
פרק שלם של דפוס עברי באמריקה מוקדש לתיאור כתבי עת עבריים שיצאו לאור בארצות הברית.
"תפיסה מוטעית נפוצה היא שאמריקה משכה מהגרים שהיו חסרי השכלה ולא שומרי מצוות", קראנו במבוא לפרק זה.
"הצופה באר החודש – כתב העת העברי הראשון שנדפס באמריקה – עם זאת, הוא כתב עת איכותי ובו מאמרים רבים בעלי ערך אינטלקטואלי. מאמרים ופרסומות מעידים גם על דאגתם של המהגרים לשמירה על פרטי ההלכה היהודית. ."
כמעט 40 כתבי עת עבריים מונים ונדונים בפרק זה. נספר על תוכנם, העורכים והמפרסמים שלהם, התורמים שלהם, הפרסומות המוצגות בהם, כמו גם פרטים מעניינים אחרים. יש להזכיר כאן כמה מכתבי העת הללו. (התעתיקים לאנגלית של שמות כתבי העת העבריים מובאים כאן כפי שהופיעו בכתבי העת הללו.)
הצופה ברז החדשה, היה כאמור, כתב העת העברי הראשון שנדפס באמריקה. הוא הושק בשנת 1871 על ידי צבי הירש ברנשטיין והופיע עד 1876. ברנשטיין, מהגר ממזרח אירופה, הגיע לארה"ב בשנת 1870.
בקיץ של אותה שנה הקים את "יידיש פוסט" לזמן קצר, שכלל גם מאמרים בעברית. לאחר מכן פרסם את Hebrew News, כתב עת עם מאמרים באנגלית, גרמנית, עברית ויידיש.
השבועון "הפסגה" בעריכת זאב וולף שור הופיע בשנים 1888-1889. שור נודע בזכות כרוניקות מסעותיו העבריות שהודפסו באירופה לפני שהגיע לאמריקה ב-1888. השבועון הכיל אקטואליה, חיבורים, היסטוריה, שירה, ביקורות ספרים ומידע על חברות עבריות וציוניות. בשנת 1899 שינה שור את שם השבועון ל"התחיה" (התחדשות") כדי להשיג רישיון להפצה ברוסיה. השבועון הפסיק לצאת לאור לקראת סוף שנת 1900, לאחר ששור חלה. שור היה חסיד של הציונות ההרצלינית. הוא השתתף בקונגרס הציוני העולמי הרביעי (1900), אך לאחר שובו מהקונגרס נעשה משותק וחי חיים עניים ובודדים עד מותו, ב-1910.
העברי, שבועון עברי שיצא לאור בניו יורק, נוסד בשנת 1892 על ידי כסריאל הירש סרסון והופיע עד תחילת 1902. סרסון, שהיה מראשי קהילת המהגרים לואר איסט סייד, היה גם מחלוצי העיתונות ביידיש. הטאגבלט שלו שהשיק ב-1885, הפך לעיתון היומי הפופולרי ביותר של הקהילה האורתודוקסית.
בשנת 1895 הפך גרסון רוזנצוויג לעורך והמוציא לאור של "העברי". רוזנצוויג שכתב הן ביידיש והן בעברית, תואר כ"אבי הסאטירה העברית באמריקה". כתביו כוללים שירים עבריים ואת "מסכת אמריקה" הפופולרית מאוד, סאטירה על חייהם והליכותיהם של המהגרים היהודים באמריקה, לפי דגם השפה והסגנון של התלמוד. עבודתו פורסמה לראשונה ב"העברי".
התורן ("התורן"), שהוקם ביוני 1913 כירחון הפך לשבועון ב-1916. הוא חזר לפורמט חודשי ב-1921 אך הפסיק להתפרסם בדצמבר 1925. ב-1917 השיגה התורן תפוצה של 13,000 מנויים. הוא דיווח גם על 13,000 מנויים בשנים 1921-1923 אך המספרים הצטמצמו ל-10,000 מנויים בשנת 1924. כאחד מכתבי העת העבריים באמריקה שנמשכו הכי הרבה זמן, הוא השפיע רבות. הוצגו בו ביקורת ספרות, שירה, ביקורות ספרים, מודעות אבל וכן מאמרים בנושאי היסטוריה, עניינים ציוניים וחינוך. סופרים עבריים בולטים שימשו כעורכים, בתקופות שונות. ביניהם היו יצחק דב ברקוביץ, דניאל פרסקי, סימון גינזבורג, – שכתביהם כללו שירה, תרגומי שירה אנגלית לעברית ומחקרים על רבי משה חיים לוצאטו – שמריהו לוין, ראובן בריינין ומרדכי ליפסון.
(המשך יבוא)
גו'איש פרס, יום שישי,15 בדצמבר 2006
פרסום נוסף בשם העברי היה שבועון ציוני דתי שהופיע בברלין בשנים 1910 עד 1914. עורכו, רבי מאיר ברלין (בר אילן) היה בנו של רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (נציב) מוולוז'ין ותלמידו של רבי חיים סולובייצ'יק ושל רבי יחיאל מיכל אפשטיין בעל "ערוך השולחן". הוא היה פעיל מטעם תנועת המזרחי בברלין והוזמן ב-1913 למסע הרצאות בארה"ב כדי לסייע בחיזוק המזרחי שם. ב-1915 חזר לארה"ב והתבסס בניו יורק. שם חידש, בשנת תרפ"ו, את הוצאת "העברי" שהופיעה במשך שנים אחדות עד י"ז בחשוון תשכ"ב (1921).
העברי — במהדורה האמריקאית הועתק השם בעמוד השער כחיברי– מילא תפקיד חשוב בהתפתחות העיתונות העברית המודרנית באמריקה. רבים מהסופרים העבריים הבולטים של אמריקה, כולל כאלה שלא היו קשורים למזרחי, תרמו חדשות, דעות ומאמרים ספרותיים.
מרדכי ליפסון היה במשך כמה שנים העורך בפועל, אם כי לא העורך הרשמי של "העברי". ליפסון נולד בביאליסטוק בשנת 1885, למד ב"קיבוץ" של החפץ חיים ברדון. הוא עבר לאנטוורפן ב-1905 ועבד שם בתעשיית היהלומים ושימש כמורה לעברית וכן עורך שותף של העיתון היידיש הראשון של בלגיה. ב-1913 הגיע לארצות הברית. כאמור, הוא היה אחד מעורכי התורן. הוא שימש גם כעורך של כתבי עת עבריים .אחרים. הוא כתב גם ביידיש וגם בעברית והיה סופר ומתרגם פורה מאוד (תרגם מיידיש לעברית ולהיפך).
תורמים נוספים ל"העברי" היו הלל בבלי, ראובן בריינין, מ.מ. דוליצקי, יהודה לייב הכהן פישמן (מימון) שהיה אז בארה"ב, סימון גינזבורג, צבי הירש מסליאנקסי וצבי שרפשטיין.
בין התורמים מרחוק היה הרב חיים הלר. הרב הלר זכה לתהילה בכל העולם היהודי לא רק כחוקר רבני אלא גם בשל מחקריו על התרגומים העתיקים של התנ"ך ודחייה מוחלטת של ביקורת התנ"ך. הרב הלר פירסם את "על התרגום הירושלמי לתורה" (על התרגום הירושלמי לחומש) ב"העברי". הוא הופיע בתשלומים במספר גיליונות של השבועון ב-1921.
באותה שנה הוא הודפס מחדש עם הקדמה באנגלית כחוברת נפרדת. הכותרת האנגלית, כפי שהודפסה על גב מעיל הספר כתובה; "מסה קריטית על התרגום הפלסטיני של החומש".' המהדורה המחודשת מופיעה (מספר 216) בפרק המוקדש ללימודי התנ"ך בדפוס העברי באמריקה.
לאחר פטירתו של הרב הלר (1960) אני מחבר עבור כתב העת המזרחי אור המזרח ביבליוגרפיה של כתביו. ד"ר אייזיק ריבקינד ז"ל הפנה אז את תשומת לבי לכמה פרסומים של הרב הלר שלא היו ידועים. למדתי ממנו שההוצאה המחודשת של אל התרגם ההירשלמי לתורה הופיעה בשתי מהדורות. אחד מהם הציג "Errata and addenda" על הדפים המפרידים בין הטקסט העברי לבין ההקדמה האנגלית. שאר המהדורות, שנדפסו כנראה קודם לכן, לא כללו תוספות אלו. בדפוס העברי באמריקה מוזכרת רק המהדורה המאוחרת. (ראה אור המזרח תשרי תשע"ג עמ' 52).
במהלך שהותו בארה"ב, נבחר רבי מאיר בר אילן לנשיא המזרחי האמריקאי. כמו כן היה נשיא הסמינר התיאולוגי רבי יצחק אלחנן (1920-1922) והיה פעיל בארגונים ומוסדות שונים נוספים. בשנת 1926 התיישב בארץ ישראל, וכיהן כנשיא מרכז המזרחי העולמי בירושלים. הוא ייצג את המזרחי במוסדות המובילים של היישוב וההסתדרות הציונית העולמית.
גו'איש פרס, יום שישי,22 בדצמבר 2006
המשך משבוע שעבר
בשני המאמרים האחרונים תיארנו כמה מכתבי העת העבריים החשובים יותר שיצאו לאור בארצות הברית. מאמר זה מוקדש לשני יומונים עבריים שהודפסו באמריקה. היומון העברי הראשון שנדפס בארה"ב היה "היום". הוא ראה אור וערך על ידי משה גולדמן והופיע מדי יום למעט שבתות וחגי ישראל. הוא כלל חדשות עדכניות כלליות, מידע על ארגונים יהודיים ואגודות עבריות, מאמרים מדעיים, שירה, דיווחי מזג אוויר, ביקורות ספרים, פרסומות ועוד.
גולדמן היה העורך והמוציא לאור של כתב העת העברי "האומה" במשך כמה שנים. ב-30 באוקטובר 1908 השעה את פרסומו כדי להוציא את היומון "היום". הגיליון הראשון של "היום" הופיע בניו יורק ב-18 ביולי 1909. מספר חודשים לאחר מכן, בגיליון 5 בנובמבר 1909, הודיע גולדמן לקוראיו כי העיתון יושעה זמנית ויתחדש לצאת לאור בינואר 1910. למעשה לא הופיע עד 1913 (ח' בתמוז תרע"ג) כאשר הוא יצא תחילה כיום אחר כך שלוש פעמים בשבוע ולבסוף כדו שבועי. הפרסום פסק שוב, לעד לאחר פחות מחמישה חודשים (ו' בחשוון תשכ"ד).
כתב העת העברי הניו יורקי הדואר ("הפוסט") הוקם בשנת 1921. הגיליון הראשון יצא ב-1 בנובמבר 1921, והוא הופיע מדי יום – ללא מהדורות סוף שבוע – עד 29 ביוני 1922. הוא דיווח על חדשות כלליות ויהודיות והציג מאמרים על ספרות וחינוך יהודיים, שימשו תומך קולני של התרבות העברית באמריקה. בין התורמים לה היו סופרים עבריים בולטים מאמריקה ומהעולם. עורך היומון הדואר היה מרדכי ליפסון, שפעילותו הספרותית הנרחבת הוזכרה במאמרנו האחרון.
כדי למנוע את השעיית היומון שתפוצתו הראשונית הגיעה ל-9000 לפני ירידה מהירה, רוב העובדים תרמו לעיתון סכום שווה ערך למשכורת של שבוע, ואחרים הסכימו לעבוד בחצי שכר עד למועד שהעיתון יוכל לשלם אוֹתָם. שבוע לאחר השעייתו כיומון, הוא הוקם לתחייה כשבועון (7 ביולי 1922) על ידי ההסתדרות עברית של אמריקה, שקיבלה את הבעלות.
הדואר הופיע כשבועון בחסות ההסתדרות העברית של אמריקה עד לתחילת המאה ה-21. הוא זכה לקריאה רחבה ומכובד בעולם היהודי.
ליפסון המשיך כעורך שבועון הדואר לזמן קצר. את מקומו ירש מנחם ריבאלוב, יליד ווהלין שהגיע לארצות הברית ב-1921. סופר פורה מאוד שהחל את דרכו הספרותית בשליחת שירים עבריים ל"השילוח", שימש כעורך הדואר במשך שלושה עשורים. ריבאלוב היה יחצן מצטיין ופורה מאוד, שכתב והתייחס למגוון רחב של בעיות בעלות עניין יהודי. ביקורת ספרות הייתה אחד מתחומיו. הוא כתב ביקורות כמעט על כל הוצאה ספרותית עברית חדשה. רבים ממאמריו הספרותיים נאספו בספרים. הוא נפטר ב-1953. מ' וקסמן כותב ב"היסטוריה של הספרות היהודית" שריבאלו "השפיע רבות על מהלך התפתחות הספרות העברית בארה"ב".
מרדכי ליפסון התיישב בארץ ישראל בשנת 1930. הוא שימש כעורך יומון הצופה מראשיתו בשנת 1937 ועד 1944. כתביו הרבים המקובלים כללו את הדור הפולקלוריסטי של דור דור (3 כרכים) ואנשי מידות (6 כרכים). הוא נפטר ב-1958.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 29 בדצמבר 2006
(המשך משבוע שעבר)
יהודה דוד אייזנשטיין היה כנראה הסופר העברי היצרני ביותר בארצות הברית. הוא היה העורך הראשי של האנציקלופדיה העברית אוצר ישראל. בעקבות הצלחתו של אוצר ישראל, הוא החל להרכיב מגוון אנתולוגיות שזיכו אותו בתואר בעל האוצרות.
נתאר כמה מאנתולוגיותיו המוכרות והנפוצות על בסיס רשומותיהן בדפוס העברי באמריקה.
אייזנשטיין נולד בפולין. הוא למד תלמוד אצל סבו ומורה לימד אותו שפות, מתמטיקה ומדעים. בשנת 1872, בגיל שמונה עשרה הגיע לארצות הברית, שם התיישב אביו קודם לכן.
אייזנשטיין הפך ליצרן מצליח של מעילים, אך איבד את עסקיו לאחר שהשקיע בניסיון שגוי להקים מושבה חקלאית למהגרים יהודים בניו ג'רזי. הוא כתב וערך ספרים רבים בעברית ותרם אלפי מאמרים לעיתונות העברית, היידיש והאנגלית.
בשנת 1880 סייע לייסד, בניו יורק, את "חברת שוחרי שפת עבר" (חברת ידידי השפה העברית) שהוקמה כדי לקדם את השפה העברית והייתה כנראה הראשונה מסוגה בעולם. הוא היה מארגן כולל אמריקה-תפרת ירושלים שתמך ביהודים עניים אמריקאים וקנדיים שחיו בארץ הקודש. הוא נפטר בשנת 1956 בגיל 102. המגנום אופוס של אייזנשטדט היה האנציקלופדיה העברית בת 10 הכרכים שהודפסה בניו יורק בשנים 1907-1913. הוא נעזר בעבודתו כעורך ראשי בצוותים של עוזרי עורכים, שכל אחד מהם היה אחראי על אחד הכרכים. חוקרים יהודים מכל העולם תרמו מאמרים. לדברי אייזנשטיין, המלגה של אוצר ישראל הייתה שמרנית במהותה, ושאפה לאשר ולקיים את "האמונה המקובלת שהעבירו לנו חכמי הזיכרון לברכה".
הופעת האנציקלופדיה אכן התקבלה בברכה רבה בקרב יהודים מסורתיים. הוא זכה להסכמות על ידי רבנים מובילים ותלמידי חכמים בולטים, ביניהם הרב יעקב דוד וילובסקי (רידבז), הרב חיים ברנשטיין והרב יצחק יעקב ריינס. האחרון כתב כי הוא רואה באוצר ישראל עדות למעמדה של אמריקה כמרכז לא רק של חומרנות אלא גם "של רוח ישראל וספרותה".
אוצר ישראל הודפס מחדש על ידי הוצאות לאור של יהודי אירופה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. מהדורות עם תיקונים ותוספות הופיעו בניו יורק (1951) ובירושלים (1971,1972).
הצלחתו של אוצר ישראל עודדה את אייזנשטיין, כאמור, לחבר שורה של אנתולוגיות (אוצרות). בשנת 1915 פרסם בניו יורק את שני הכרכים אוצר מדרשים, שהכילו 200 טקסטים של אוספים אגדיים קטנים יותר, ביניהם רבים העוסקים בביטויים של מיסטיקה יהודית מוקדמת. לכל מדרש קדם הקדמה שדנה באופיו, מחברו ותאריכו. בחיבור ובסדר האלף-ביתי עשה אייזנשטיין שימוש בבית המדרש של א. ילינק, שלמה ורטהיימר, בתי מדרשות, קובץ מדרשים כתנים של חיים מאיר הורוביץ ובית עקד האגדות, ספרי הלינק של אלעזר הלוי גרינות ועוד יצירות כאלה.
חיבור המבוא "דרשן ודרשנים" היה סיכום המאמר על דרש באוצר ישראל. היצירה כללה גם רשימת פתגמים ואפיגרמות, מפתח נושאים ומילון מילים לועזיות מאת ד"ר סולומון טודרוס הלוי הורביץ. אוצר מדרשים הודפס מחדש בניו יוק ב-1928. בשנת 1917 פרסם אייזנשטיין את אוצר מינים ואומנחגים, שכותרתם האנגלית הייתה תקציר של חוקים ומנהגים יהודיים בסדר אלפביתי." העבודה התמקדה במנהגים ובהלכות של יהודים רוסים ופולנים שאינם חסידים, בניגוד לספרדים וחסידים. יהודים מאחר שהם היוו את רוב יהודי אמריקה באותה תקופה. אייזנשטיין צירף גם סעיף "מנהגי בית הכנסת מסודרים לפי חודשים", משום שהקהילות התעלמו ממנהגים רבים בגלל בורותם של חרוזים ויחסם של רבנים שמנהגים אלו אינם חשובים". הספר הוקדש ל"רוסיה החדשה, ילידת 13 במרץ 1917, שנועדה להיות מקלט לחירות דת וצדק חברתי". הדפוס העברי באמריקה מציין שההקדשה חסרה במהדורות מאוחרות יותר. ברור שהוא הוסר לאחר שהתקוות לרוסיה חדשה נמחתה על ידי המהפכה הבולשביקית.
אוצר דינים אומנהגים נדפס ב-Hebrew Publishing Company של ניו יורק בשנים 1922, 1928 ו-1938.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 5 בינואר 2007
המשך משבוע שעבר
בשנת 1918 פירסם יהודה דוד אייזנשטיין את "אוצר מדרשים נבחרים" (אנתולוגיה של ספרות מדרשית). מטרתו בחיבור יצירה זו הייתה להחזיר את בני דורו ללימוד המדרשים. האנתולוגיה, שבה ערוכים מדרשים נבחרים לפי סדר התנ"ך, הודפסה מחדש בשנת 1929 על ידי חברת ההוצאה העברית בניו יורק. אוצר מאמרי חז"ל שיצא לאור בשנת תרפ"ב מכיל ציטוטים מדרשיים מהתלמוד ומהמדרש המסודרים בסדר אלפביתי לפי נושאים ומלווים בהערות.
לפי אייזנשטיין יצירה זו היא באמת אינדקס של כל אוצרות הספרות התלמודית והמדרשית, הכוללת כמעט 1300 ערכים בנושא, שכל אחד מהם מציע ציטוטים רבים מהתלמוד הירושלמי ומהתלמוד הבבלי וכן מהמדרשים. חלק מהערכים תופסים עמודים שלמים. מהדורה שנייה של אוצר מאמרי חז"ל הופיעה בניו יורק ב-1929 ומהדורה שלישית ב-1947. "אוצר מסעות" של אייזנשטיין יצא לאור בניו יורק בשנת 1926. הוא מכיל את ספרי המסע של בנימין מטודלה, ר' עובדיה מברטינורא, דוד ראובני, חיים יוסף דוד אזולאי, יהודית מונטיפיורי ואחרים.
איינזנשטיין ציין שרבים מסיפורי המסע נכתבו ללא הקפדה ראויה על סגנון ודקדוק וללא חוש לסדר כרונולוגי אשר קלקל את כוונותיהם של המחברים.
חסרונות אלו תוקנו במהדורתו. הוא גם כתב כי בכוונתו לפרסם כרך שני שיכלול ספרי מסע יהודיים משנת 1840 ועד זמנו, יחד עם דיווח על מסעותיו שלו מה-16 בפברואר עד ה-17 במאי 1926 לים התיכון, מצרים, ארץ ישראל ואירופה. לפי הדפוס העברי באמריקה, אייזנשטיין הכין כרך שני של אוצר מסעות שלו אך הוא מעולם לא ראה אור.
במאמר קודם תיארנו את אוצר דרשות (אנתולוגיה של דרשות יהודיות) מאת אייזנשטיין שיצא לאור בשנת 1919 והכיל 200 דרשות והרצאות של גדולי המטיפים בישראל. ביקשנו להכיר לקוראים את רוב אוצרות (אנתולוגיות) של אייזנשטיין המתוארות בדפוס העברי באמריקה. אייזנשטיין היה גם מחברם של אוצר ויקוכים (1928), אוצר זכרונוטאי (1929), הכולל אוטוביוגרפיה וחומרים נוספים ואוצר מוסר אומידות (1941). הם אינם מתוארים בדפוס העברי באמריקה כי הופיעו לאחר 1926.
אוצר הפירושים והאיורים של אייזנשטיין להגדה של פסח ראה אור לראשונה בניו יורק בשנת 1920 והודפס מחדש בשנת 1947. הוא מוזכר בדפוס העברי באמריקה אך אינו מתואר שם.
ספרים נוספים של אייזנשטיין המתוארים בדפוס העברי באמריקה, בנוסף לאנתולוגיות שלו כוללים: חסגות, הערות ביקורתיות על התרגום האנגלי החדש של קאופמן קולר לתהילים, בהוצאת האגודה היהודית לפרסום באמריקה, (1906), מאמרי ביקורת, ספר ביקורתי. סקירת התרגום לאנגלית של מיכאל רודקינסון למסכתות ראש השנה ושבת התלמוד הבבלי (1897); וכן הכרזת העצמאות וחוקת ארצות הברית עם תרגומים לעברית ויידיש והערות הסבר בעברית שנועדה להיטיב עם המהגרים היהודים הרוסים והודפסה על ידי האגודה הרוסית האמריקאית העברית של ניו יורק (ניו יורק, 1891). דפוס עברי באמריקה מפרט גם כמה פרסומים אייזנשטיין מטעם כולל אמריקה תפארת ירושלים.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 12 בינואר 2007
הקדשנו מספר מאמרים לכתבי עת עבריים בארצות הברית המתוארים בפרק "כתבי עת" בדפוס העברי של יוסף גולדמן באמריקה. פרק זה לא כלל כתבי עת רבנים שהופיעו בארצות הברית. פרסומים אלה מופיעים בחלק של הספר על "רבנים". כעת, בסיום סקירתנו על ספרו של יוסף גולדמן, נתמקד בכתבי עת אלו.
כתב העת הרבני הראשון שיצא לאור בארצות הברית היה בית ועד לחכמים, ירחון שהופיע בניו יורק משבט ועד תמוז תשס"ג (תרס"ג) שישה גליונות בסך הכל.
העורך והמוציא לאור של הירחון היה הרב דב בער אברמוביץ. מטרת כתב העת הייתה לחזק את השמירה האורתודוקסית על היהדות בארצות הברית. בפרסומו פנה העורך גם לרבנים מחוץ לארצות הברית בבקשה שיעזרו לו במאמציו.
בפנייה לרבני אירופה כתב, "יש רבים בארצנו שתורמים הרבה כסף כדי לתמוך בבתי הלימוד שלכם… וכך יהודי אמריקה יכולים לומר בצדק ש'תורתכם היא שלנו'". לפיכך יש לנו זכות לבקש מכם לעזור לתמוך בנו רוחנית בתמורה לתמיכה החומרית שלנו".
כתב העת כלל מאמרים רבים על ההלכה היהודית בדגש על נושאים בעלי עניין עכשווי כמו שימוש בחשמל בחגים. הוא הכיל גם חיבורים על היסטוריה יהודית, פירוש מקרא ושירה. בין התורמים היו רבנים מיישובים רבים בארה"ב, מירושלים ומאירופה. רבי דב בער אברמוביץ (1860-1926) נולד בליטא. כשהיה בן עשר עברה משפחתו לירושלים. למד בעיר הקודש והוסמך על ידי הרב שמואל סלנט.
הוא הגיע לארה"ב בשנת 1894 וכיהן כרב בפילדלפיה, ניו יורק ובסנט לואיס. הוא סייע בהקמת הסמינר התיאולוגי של רבי יצחק אלחנון ואגודת הרבנים. בסנט לואיס הקים את הסניף הראשון של המזרחי באמריקה. לימים היה נשיא מזרחי בארצות הברית והשתתף בוועידה הציונית של לונדון ב-1920. הוא חזר לירושלים ב-1921.
היה שותף בכתיבת ספר דת ישראל, תקציר הלכה מעשית על פי הקיצור שולחן ערוך ועל חיי אדם. יצירות נוספות שלו כוללות ספר כתוב הדעת (1900) כרך של חיבורים הומלטיים בנושאים שונים של תחום יהודי.
בקיץ 1903 ערך אברהם חיים חרלפ בניו יורק את השבועון "הישראלי" (שם באנגלית: The Orthodox Israelite). הוא הכיל דיווחים על אירועים אקטואליים, ביוגרפיות, רבנים ושירה. רק חמש גיליונות הופיעו. א.ה. חרלאפ (1861-1916) נולד בפולין והגיע לארה"ב בשנת 1892. הוא שימש כמנהל תלמוד תורה בסירקיוז ולאחר מכן לימד בניו יורק. הוא כתב על דקדוק עברי והיה עורך כמה ספרי תפילה יומיים עם הוראות באנגלית.
יצירות נוספות שלו כוללות תרגום ליידיש של ישעיהו. הוא גם תרם לעיתונות העברית בארה"ב ובאירופה. המוציא לאור של שבועון קצר מועד זה היה הרב דב בער אברמוביץ הנ"ל. 'המצפה', ירחון עברי המוקדש ל"תורה, מדע וענייני יהודים", נערך על ידי הרב אברהם אהרן יודלביץ. רק שישה גליונות הופיעו [סיון לאלול תשע"א (1910); ניסן וסיון תשכ"א (1911)].
הרב יודלביץ (1850-1930) נולד בנובוגרודוק (רוסיה) ולמד בוולוז'ין. לפני שהגיע לארה"ב בשנת 1904 כיהן כרב בכמה קהילות יהודיות בליטא וכן במנצ'סטר, אנגליה. הוא מילא תפקידי רבנות בבוסטון, בבאיון (N.J) ובניו יורק. כמו כן היה מדריך בסמינר התיאולוגי רבי יצחק אלחנן. המצפה, לה תרמו רבני אירופה ואמריקה כאחד, כללה שו"ת, כתבי דת שונות, ביקורות ספרים ושירה. כתביו שפורסמו של הרב יודלביץ כוללים שבעה כרכי שו"ת.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי 19 בינואר 2007
(סיכום)
להלן מספר כתבי עת רבנים נוספים המוזכרים בדפוס העברי באמריקה, תרצ"ה-תרצ"ו. החודש העברי "הרבני" שרק שני גליונות ממנו הופיעו הוקם בניו יורק בשנת 1912 ונערך על ידי רבי ישראל איזקסון (1851-1922). הוא נולד ברוסיה והגיע לארצות הברית בשנת 1907. כתב העת, ששמו האנגלי היה "הרבוני – מגזין אורתודוקסי חודשי", הציג אירועי אקטואליה לאומיים ובינלאומיים, תרומות רבניות והומלצות, הספד וביוגרפיות. הרב אייזקסון כיהן כרב בעיר ניו יורק ולאחר מכן היה מדריך ומשגיח בסמינר התיאולוגי רבי יצחק אלחנון. כמו כן לימד בישיבת תפארת בנים. הרב משה בנימין טומשהוף (1878-1950) למד בישיבת סלוצק וסלובודקה והוסמך על ידי הגאון רבי איסר זלמן מלצר. הוא התגורר בסלוצק שם הפעיל בית דפוס. ב-1909, נענה לקריאתו של הרב מלצר, היה שותף להוצאה לאור של כתב העת הרבני "יגדיל תורה". אף על פי שיגדיל תורה הייתה פופולרית מאוד בחוגי רבנים, היא חדלה להתפרסם כאשר תומשוף היגר לארה"ב בשנת 1912. הרב טומשוף התיישב בניו יורק, שם פתח בית דפוס ושימש כרב של קהילת בית ישראל בבראונסוויל, קהילה בה שימש. לשרת 46 שנים. הוא היה חבר בהנהלה של ועד הרבנים בניו יורק וארגוני אגודת בניו יורק ושל ארץ הקודש והיה חבר במזרחי.
ב-1916 חידש את הוצאת "יגדיל תורה". כתב העת שהתקבל על ידי רבנים וגדולי תורה היה קיים למעלה מחמש שנים. הגיליון הראשון הופיע בטבת תשכ"ו (דצמבר 1915) והאחרון בטבת תשכ"א (1921). בסך הכל הודפסו 34 גליונות. רבנים רבים מיישובים רבים ברחבי ארה"ב תרמו לכתב העת, שהכיל תשובות, דרושים וחידושים. בין התורמים היו הרב אברהם דובער כהנא שפירו מקובנה ורבי שמעון וינוגרד מירושלים.
(בשנות העשרים ניסו הרב יחזקאל אברמסקי והרב שלמה יוסף זווין להוציא לאור כתב עת תורני ברוסיה הקומוניסטית. הם קראו לו "יגדיל תורה", על שם כתב העת הרבני שהופיע במקור בסלוצק. הם הצליחו לפרסם רק שני גליונות). ב-1925 ערך והוציא הרב תומשוף את מגדל תורה, כרך שו"ת וחידושים מאת רבנים שונים. זה היה אמור להיות המשך של יגדל תורה אך לא הופיעו כרכים שלאחר מכן.
כתביו הרבים שפורסמו של טומשוף כוללים מדריך לכתיבת גט, שהפך לעבודת עיון סטנדרטית, ואבני שוהם, קובץ שו"ת וחידושים. בשנת 1924 פרסמו תלמידי בית המדרש לרבנים רבי יצחק אלחנן בניו יורק את "נר מערבי", שכותרת המשנה באנגלית הייתה "כתב עת המוקדש למחקרים בכל ענפי המחקר היהודי". העורכים של כרך 1, שחלקו היה באנגלית היו בנימין אקסלמן והימן קפלן. כרך 2 נערך על ידי היימן קפלן ולא הכיל מאמרים באנגלית. הוא הופיע ב-1925. בשני הכרכים הופיעו מאמרים על ההלכה היהודית, אגדה, ספרות והיסטוריה.
בהקדמה לכרך א' אנו קוראים: "הצורך הדחוף ביותר של היהדות האינטלקטואלית כיום הוא סינתזה שלמה ושיטתית יותר של לימוד יהודי חילוני וחוכמה רבנית. לאחרונה… נראה כי התחדשות של עניין בתלמוד חלפה מוחם של הנוער היהודי המודרני. זאת וההתעניינות הגוברת של רבותינו הגדולים בצורך ובבעיות של המחקר היהודי מבטיחים להכניס רוח חדשה והתקדמות בחקר התנ"ך והתלמוד. זה היה רצוננו להשתתף בעבודה זו ולעשות את שלנו חלק צנוע בקידום הרוח הזו שהניעה אותנו להוציא על עצמנו את הוצאת נר מערבי ולהקדישו לתורה ולחכמת ישראל".
