היהודים שסרבו לקריאת עזרא הסופר

וורמס

גם על וורמס נאמר שיהודים התיישבו שם בימי קדם. יוסף שמש אומר בספרו "מעשה נסים" כי בימי עזרא שלחו יהודי ירושלים ליהודי וורמס, ושאלו "למה אתם לא נוסעים לבית המקדש שלוש פעמים בשנה, כמצוות התורה?"

הם השיבו שהם הקימו לעצמם ירושלים חדשה על גדות הריין ואינם מעוניינים בבית המקדש השני, כי לא התגלה שם כבוד ה' במלוא הדרו.

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, באנתולוגיה שלו לאגדות יהודיות, ובעקבותיו ד"ר מיכאל מינק במחקרו על עזרא הסופר (שנתון של האגודה היהודית לספרות פרנקפורט, גרמנית, כרך 22) אספו כמה ממסורות עזרא הנוגעות לכך. לקהילות שהוזכרו לעיל.

ג'רבה

קהילה שהורכבה אך ורק מכוהנים התקיימה בג'רבה, אי מול חופי תוניסיה. על פי המסורת שלהם, אבותיהם היגרו לאפריקה לאחר חורבן בית ראשון ומשם הגיעו לאי. נחום סלושז, בספרו העברי על הכהנים מג'רבה (ירושלים, 1924, עמ' 28) מספר:

בראשית תקופת בית שני, הגיע לאי ג'רבה עזרא הסופר, שנסע רבות בניסיון לאסוף את היהודים המפוזרים, בעיקר כוהנים ולווים בעלי ייחוס מוכח, כדי לקרוא לכהנים לחזור לירושלים.

הם סירבו, כי לא האמינו שבניין בית המקדש השני אכן נקבע על ידי ה'.

עזרא קילל אותם ואת ילדיהם: לא ישמשו כהנים בבית המקדש ולא יבוא לוי לאי לשרתם. הכהנים, בתורם, השמיעו קללה נגד עזרא; הוא לא ישוב לארץ הקודש ולא ייקבר שם.

על פי מסורות יהודי ג'רבה, כל הקללות התגשמו: לעזרא לא זכה להיקבר בארץ ישראל; הכהנים מג'רבה לא חזרו לירושלים במהלך כל תקופת בית שני ואף לוי מעולם לא בא לגור באי. קיימת מסורת בקרב תושבי האי שלוי המתיישב בג'רבה ישרוד לא יותר משנה.

סלושץ מעיר כי כרוניקות דומות לגבי עזרא קיימות גם בקרב יהודי תימן וכורדיסטאן. המסורת התימנית מוזכרת לעיל. לגבי יהודי כורדיסטן, נדמה שתיאור כזה לא מופיע בספרות שלהם, אבל כנראה נמצא במקום אחר על ידי היסטוריון זה. (בספרו האנגלי, Travels in North Africa [1927, עמוד 258]  לעומת זאת, סלואש משווה את המסורות של יהודי ג'רבה לאלו של התימנים.)

סלושץ מציין גם: "מסקרן לדעת שעד היום זה בלתי אפשרי ללוי לחיות בין יהודי ג'רבה. אף שליח מירושלים שהוא לוי לא יעז לרדת לג'רבה; ולעולם לא תעז קהילת ג'רבה. לקבל אחד בתוכם."

לפני מספר שנים יצא לאור בישראל חוברת בשם ספר ג'רבה יהודית מאת בועז חדד, יהודי מג'רבה. מובא שם התיאור הבא למסורת עזרא (עמ' יח): אין לויים באי. לפי המסורת אסור ללויים לחיות שם יותר משנים עשר חודשים. לוי שנשאר זמן רב יותר מסכן את חייו.

מסופר שכאשר עזרא הגיע לירושלים לא מצא מספיק לויים לשירות בבית המקדש בקרב העולים החדשים. הוא פנה ללויי ג'רבה לבוא לירושלים. הם סירבו לומר שבית המקדש יחרב והיהודים שוב יוגלו. למה שיעלו לירושלים, כשבסוף יגלו שוב? עזרא ניסה לשכנע שאם היהודים יקיימו את מצוות ה', בית המקדש לא ייחרב. אולם הלויים מג'רבה התמידו בסירובם. אז קילל אותם עזרא: אף לוי לא ישרוד יותר משנה באי." כל הלויים שישבו שם מתו במהלך אותה שנה.

מאז, עד עצם היום הזה, מוטלת הקללה על הלויים מג'רבה ואף לוי לא מעז להישאר יותר משנה. בשנת 1912 הוקם באי בית דפוס ציוני חדש. לא היו אנשים בג'רבה שיכלו לעבוד במכבשים החדשים. לאי הובא מר יוסף בן נתנאל הלוי, מדפיס מתוניס. עם זאת, הוא דאג לעולם לא להישאר יותר משנה. הוא היה מפסיק לעבוד מדי פעם ועוזב את ג'רבה.

קורפו

לפני מאה שנה ביקר באי קורפו הרב גרשון חנוך ליינר, הרב מראדזין. סיפרו לו יהודים מקומיים שיהודים התיישבו באי בתקופת בית שני. היו גם כמה משפחות שאמרו שאבותיהם הגיעו בזמן בית ראשון. הרב ליינר סיפר על כל זאת בהודעה שפרסם בנוגע לאסרוגים קורפו. (המודעה פורסמה בשנים האחרונות על ידי האדמו"ר רדזינר הנוכחי, הגאון רבי מרדכי יוסף ליינר מבורו פארק, ניו יוק, מהדורתו שלו לסוד ישרים על התורה, ניו יורק תשנ"א, עמ' 356)

כותב ב"המגיד" (24.9.1891) יהודי קורפו, שחתם בעצמו "הלוי" כתב על יהודי האי. קראנו שם את הדברים הבאים: לפי מסורת עתיקה של יהודי קורפו, שותפנו הדתיים בנו כאן את בתיהם בזמן חורבן הבית הראשון.

כאשר עזרא הסופר, קרא להם לחזור למולדתם הם סירבו, ואמרו שיש להם את כל מה שהם רוצים במקום בו הם גרים כעת….

גואיש פרס