לונדון, כ"א באב תרס"ה (1905) – ירושלים, כ"ב בסיון תשנ"ז (1977).
בן הרב אהרן ורחל.
אביו, הרב אהרן הימן, בעל תולדות תנאים ואמוראים, תורה הכתובה והמסורה ועוד ספרים. היה ממייסדי המזרחי באנגליה. לעת זקנתו עלה ארצה והובא למנוחות בירושלים.
היה תלמיד בישיבת "עץ חיים" בלונדון. אשר אביו היה ממייסדיה. אך עיקר חינוכו התורני קיבל מפי אביו. למד רפואה ועבד במקצוע זה.
בשנת תרצ"ט היגר לארצות הברית. גר בניו-יורק, שם התמחה בריפוי מחלות עור. היה מומחה גדול בשטח זה ומקרוב ומרחוק פנו עליו לקבל חוות דעתו. גם הורה דרמטולוגיה באוניברסיטה של ניו-יורק. בשנת תשל"ב עלה לארץ התיישב בירושלים. עבד בבית החולים "שערי צדק" ועד סוף ימיו היה קשור לבית חולים זה. תרם יותר מחמישים מחקרים לפירסומים רפואיים.
בשעותיו הפנויות היה עוסק בתורה ובמחקרי יהדות.
בשנת תרצ"ז פירסם אביו את החלק הראשון – על התורה – של חיבורו הגדול תורה הכתובה והמסורה (מראי מקומות על כל פסוקי התנ"ך המובאים ברוב ספרי תורה שבעל פה; בשני התלמודים והתוספתא, והמסכתות הקטנות ופרושי ההלכה והאגדה, הילקוטים, הזוהר והשאילתות עד לרש"י ורמב"ם ועוד). הוא נפטר שבוע אחרי הופעת הכרך הזה ולא זכה להוציא לאור את שני החלקים האחרים שהיו עמו בכתובים. בנו, פרופ' הימן, הכין והביא לדפוס החלקים האחרים עם תוספת מראי מקומות משלו (תרצ"ח – ת"ש).
בביוגראפיה של אביו (שפירסם בכרך ב' של חכמת ישראל במערב אירופה לש. פדרבוש, תשכ"ג, ובמהדורה חדשה של ספר אביו תולדות תנאים ואמוראים. תשכ"ד) כתב, כי בהביאו לדפוס את החלקים על נביאים וכתובים של חיבור אביו תורה הכתובה והמסורה זכה "לשלם חלק פעוט של חובי על כל מה שגמלני אבא ז"ל כל ימי חייו".
בשנת תשל"ט הוציא מהדורה שניה של החיבור ("ערוכה מחדש עם הוספות, תיקונים ושינויים בדרכי העיון"). במבואו ייחד את הדיבור על ספרים (מהם שנשארו בכת יד) בשטח זה, שקדמו לחיבורו של אביו.
בשנת תשמ"ה פירסם ספר ההשלמות לחיבור תורה הכתובה והמסורה.
בשנים תשכ"ה – תשל"ד יצא במוסד הרב קוק חיבורו הגדול עליו עבד שנים רבות מקורות ילקוט שמעוני (על פי דפוס ראשון וכתבי יד עם מקבילות והערות ומפתחות המאמרים כסדרם בספרי המקור). במבואו הוכיח כי בעל הילקוט השתמש ברש"י.
במהדורה החדשה של ילקוט שמעוני שבהוצאת "מוסד הרב קוק" (בשנים תשל"ג – תשנ"ט נדפסו הכרכים של תורה ונביאים ראשונים). הולכים ונדפסים ציוני המקורות ומראי-המקומות משלו, בהקדמה למהדורה זו מודגש, כי את המקורות "ציין תוך בקיאות מופתית הרופא המלומד והחוקר הדייקן רבי דוב ד"ר הימן."
היה חובב ספרים ואספן. ספרייתו הכילה אוסף גדול של כתבי-עת תורניים. היה חבר כבוד של "חברת מקיצי נרדמים".
כתב מאמרים על תעודות מעניינות שהיו ברשותו. מדבריו נתפרסמו בכתבי עת תורניים בישראל ובארצות הברית.
על פי בקשתה של משפחת הרב מ. מ. כשר כתב "חייו ומפעליו של הרב כשר". שנדפס כמבואה לכרך הארבעין של תורה שלמה (תשמ"ח).
שנתים לפני מותו פירסם מסה על אליהו צבי הלוי סולובייצ'יק, האיש וכתביו, נכדו של רבי חיים מוולוזין שיצא את ארץ מולדתו וחי בגרמניה, צרפת ואנגליה.
רבנים וחוקרים היו מבקרים אתו כדי לשוח עמו על חבוריהם ומחקריהם. היו נהנים ממנו עצה ותושיה והיו נעזרים בידיעותיו המופלגות, עזרתו מוזכרת בתודה וברכה בספרים שונים.
מקורות:
מרדכי ברויאר, פרופ' דוב הימן ז"ל, "המעיין" תשרי תשנ"ח כרך ל"ח, גל' א'.
טוביה פרשל מתוך "האנציקלופדיה לציונות הדתית"