א. תיקון הלוח
בזמן הקרוב תועלה לדיון באחת הועדות של האומות המאוחדות שאלת תקון הלוח. בין הצעות התקון נמצאו כאלה שאם יתקבלו יפגעו קשות ביהדות העולם ויקשו עליה בהרבה את שמירת השבת. כבר כעת מוטלת החובה על הארגונים היהודים השונים בארץ ובחוץ לארץ להתקשר עם קבוצות ומדינות אחרות המתנגדים גם כן לתיקונים האלה למען הקים חזית משותפת.
המאבק נגד תיקונים בלוח איננו חדש בישראל. לפני שלושים שנה הצליחה יהדות העולם במאבק קשה וממושך למנוע את בצוע התיקון המוצע על ידי ועדה שנתמנתה לשם זה על ידי חבר הלאומים. בראש הלוחמים עמד הרב ד"ר יוסף הרץ ז"ל רבה הראשי של המלכות המאוחדת. הוא היה מנהיג המשלחות היהודיות שהופיעו לפני הועדות הרבות לידיהן נמסר גורל הלוח.
בשורות הבאות נמסור בקצור פרטים על התיקון המוצע ונספר את תולדות המאבק למען השבת בחבר הלאומים.
ב. התיקון המוצע
בשנת 1923 הקימה ועדת התחבורה ליד חבר הלאומים ועדת חקירה בנוגע להצעות השונות לתיקון הלוח. ההצעות לתקן את הלוח לא באו ממוסדות ממשלה או אוניברסיטאות כי אם מחוגים כספיים בארצות הברית.
ההצעה שאליה נטה רוב חברי הועדה היתה להכניס "יום ריק" בכל שנה. כידוע יש לשנה האזרחית 365 ימים. מספר זה איננו מתחלק בשבעה וכתוצאה מכך חלים ימי החודש בשנים השונות בימי שבוע שונים. למשל, אם הראשון לפברואר חל השנה ביום השני בשבוע אז יחול בשנה הבאה ביום שלישי. אחרת היה עם לשנה האזרחית היו רק 364 ימים. מספר זה מתחלק לשבעה, ימי החודש היו דבוקים לימי שבוע מסויימים, דבר שהיה מקיל בהרבה על מנהלי חשבונות, פנקסנים, עורכי מאזנים וסטטיסטיקאים. חוגים כספיים בארצות הברית הציעו על כן לבטל את היום ה-365 בשנה. לבטל לגמרי אי אפשר כי אז נאלצים אחרי תקופת זמן מסויימת לעבר את השנה, דבר שהיה מסבך עוד יותר את חשובי וחשבונות הפנקסנים – אולם הציעו להפריד את יום האחרון בשנה מיום השבוע בו הוא חל. למשל, אם השלושים ואחד בדצמבר היה חל ביום חמישי, היו רואים אותו "כיום ריק" שאיננו דבוק לשום יום בשבוע. לא היו מתחשבים בעובדה שלפי הספירה הנהוגה שייך יום החמישי לשנה שעברה והיו שומרים אותו יום למען הראשון בינואר של השנה הבאה. כתוצאה מתיקון זה היו, למרות שלכל שנה היו 365 ימים, כל ימי החודש דבוקים וקבועים בימי שבוע מסויימים, כדי להקל עוד יותר על מנהלי החשבונות, פנקסנים וסטטיסטיקאים היו שהציעו לבטל את החדשים הרגילים ובמקום 12 חדשים בני שלושים ושלושים ואחד יום, להנהיג 13 חדשים בני עשרים ושמונה ימים כל אחד ונוסף עליהם "יום ריק" בשנה.
ג. סיבות התנגדות היהדות
מובן שהצעה זו פגעה ביהדות העולם. לפיה היו אמנם ימי השנה האזחרית קבועים לימי שבוע מסוימים. אולם השבת היהודית הייתה נודדת מדי שנה בשנה מיום שבוע אחד לשני. "נדידת" השבת הייתה מקשה על יהדות העולם את שמירתה, היא היתה חלה שנה אחת ביום אחד בימי השבוע של האומות ושנה שניה ביום שבוע אחר. קשה היה ליהודים בעלי עסק להרגיל את הגויים לאנומליה זו, קשה היה לפועלים, פקידים ותלמידים יהודים לדרוש בכל שנה יום אחר בשבוע שחרור מעבודתם. יתר על זה. ברבות מארצות המערב נהגו מאז גמר מלחמת העולם הראשונה בתי חרשות ומסחר, מוסדות צבור ובתי ספר לשבות יומיים בשבוע: ביום השבת וביום הראשון. נוהג זה מקיל על יהודים תושבי מדינות לשמור את השבת. בצוע תיקון הלוח המוצע היה שולל מיהודים אלו את היתרון שהפיקו מהשבוע בן חמשה ימי עבודה, השבת היהודית לא היתה חלה תמיד ביום השביעי של שבוע העמים.
ברור היה ליהדות העולם שעליה להתנגד בכל כוחה לתיקון המוצע.
ד. המערכה הראשונה
ועדת החקירה מטעם חבר הלאומים היתה מורכבת מששה אנשים: פרופסור הולנדי, אסטרונום צרפתי, ויושב ראש לשכת המסחר הבינלאומית – שלשה אלו היו מתמכי ההצעות להנהיג תיקונים בלוח המקובל – אליהם צורפו שלושה מנהיגים של הכנסיות השונות. אלו האחרונים מלאו תפקידים מיעצים לבד, למרות שועדת התחבורה שהיא הקימה את ועדת החקירה הבטיחה פעמים רבות לצרף אליה גם נציג יהודי, לא קיימה הבטחה זו וכל שנות פעולת הועדה, מ-1931-1924, לא הוזמן נציג יהודי להשתתף בה.
ראשית עבודתה של ועדת החקירה היתה עריכה משאל בין ממשלות העולם וראשי הכמורה של הדתות השונות אם מסכימים הם "ללוח קבוע" ולהנהיג "יום ריק" בשנה. הועדה לא הזכיר במשאלה שתיקון זה יפריע לרציפות והסדר המקובל של ימי השנה, אולם הדגישה שהיא תכניס שינויים בלוח המקובל רק בתנאי שאלו יתקבלו על דעת הקהל.
בין אלו שנתבקשו לחוות את דעתם בשאלה זו היה גם הרב יוסף הרץ רבה הראשי של המלכות המאוחדת. כאשר עמד מיד על התקלות שיוגרמו ליהדות בעטיו של התיקון המוצע השיב לועדה שהוא מסכים להכנס שנויים בלוח המקובל רק בשני התנאים דלקמן:
א) שהשינויים לא יפגו באורך השבוע המקובל.
ב) שרציפות ימי השבוע לא תופרע על ידי הנהגת "יום ריק" בשנה.
אחרי שמכתבו נתפרסם נתבקש על ידי התאחדויות רבנים שונות בארצות הברית להעביר גם את מחאותיהן למזכירות ועדת החקירה.
ועדת החקירה החלה בשמיעת מומחים ונציגי הדתות. בין אלו שהופיעו לפניה היה מר קוטסוורט מארצות הברית. האיש הזה היה מראשי התעמלנים למען "הלוח הקבוע" נהנה מתמיכתו של המיליונר איסטן שהעמיד סכומים גדולים לרשותו. קוטסוורט טען לפני הועדה שטובה גדולה תצמח לאנושיות מהנהגת הלוח החדש, לפי דבריו דורשים אותו נוצרים, מוסלמים, הינדואים ובודהיסטים בכל רחבי תבל, הוא התעכב גם על התנגדות היהודים, אם גם מבין לרוחם וסיבת התנגדותם אי-אפשר להתחשב בהם בענין שהוא לתועלת כל האנושות כולה, כי סוף סוף מהווים היהודים רק אחוז אחד מכל אוכלוסיית העולם. חברי הועדה נתרשמו עמוקות מדבריו. קוטסוורט נתקבל אחר כך בתור חבר במזכירות הועדה ועליו הוטל לבדוק את ההצעות השונות לתיקון הלוח.
בשש עשרה בפברואר 1925 הופיעה לפני ועדת החקירה המשלחת היהודית, היא היתה מורכבת מהרב יוסף הרץ רבה הראשי של המלכות המאוחדת, הרב ישעיה פירסט מוינה, הרב ישראל לוי, רבה הראשי של צרפת, ד"ר ט. לוינשטיין מציריך ומר לוסין וולף עתונאי אנגלי נודע, שגם בזמן חתיכת הסכמי השלום בוירסיי היה יועצם של הארגונים היהודים השונים. חברי המשלחת נמקו לפני חברי הועדה את סיבת התנגדותה של יהדות העולם לתיקון המוצע.
באותה שנה נתפרסמו התשובות של הממשלות השונות במשאל שנערך מטעם הועדה בשעת 1923. התברר כי לא רק יהודים וכתות נוצריות שונות כמו "שומרי יום השביעי" התנגדו לתיקונים המוצעים כי אם גם ממשלות בריטניה, הודו, ניו זילנד, גרמניה, אוסטריה, בלגיה, דנמרק ופינלנד נקטו אותה עמדה. ממשלות אלו ייצגו בערך שליש מאוכלוסיית העולם. נדמה היה שהתכנית לתיקון הלוח יוגנז והבעיה תרד מעל הפרק – אולם לא כן היה הדבר.
ה. המאבק בקונגרס האמריקאי
גם אחרי שתומכי "הלוח הקבוע" נכשלו בנסיונם לבצע את התקון באמצעות ועדת החקירה שהוקמה על ידי ועדת התחבורה של חבר הלאומים לא אמרו נואש לשאיפותיהם.
הם העבירו את שדה המערכה מג'נבה לארצות הברית שם נהנו מתמיכתם של חוגים רחבים.
ראשית צעדם היה ארגון מסע תעמולה בעתונות המדינה שתבע מנשיא ארה"ב לקחת לידיו את היזמה בנוגע להנהגת התקונים בלוח המקובל ולשם זה לכנס ועידה עולמית שתחליט על הלוח החדש בן 13 חדשים בני 28 יום ויום ריק אחד בשנה.
הם הרחיקו לכת ואיש הקונגרס פורטר הציע הצעה ברוח זה בקונגרס האמריקאי. ההצעה שכללה גם התחייבות מפורשת שארצות הברית יתמכו בדרישות הלוח הועברה לדיון לועדת החוץ של הקונגרס. יושב ראש הועדה היה פורטר הנזכר, ההצעה היתה מתקבלת פה אחד לולא התנגדותו החריפה והנמרצת של איש הקונגרס היהודי, נציג ניו יורק, סול בלום, שהיה גם כן חבר ועדת החוץ של הקונגרס. סול בלום, יהודי מסור שכל ימי שבתו בקונגרס הגן באמיצות רבה על זכויות עמו בכל רחבי העולם, לא שבק גם בזמן המאבד נגד תיקון הלוח את ידיו. הוא התנגד לקבלת ההצעה מבלי שתנתן מקודם רשות לכל חלקי הצבור האמריקאי לחוות את דעתו בענין הזה לפני הועדה. אחרי שהרב משה חיימסון ורבנים חרדים אחרים הופיעו לפני הועדה והשמיעו לפניה את סבות התנגדות היהדות לתיקון המוצע נדחתה ההצעה של איש הקונגרס פורטר. היה זה תודות לעבודתם המסורה ולמאבקם של הרב משה חיימסון וסול בלום שבמשך כל שנות המאבק נגד תיקון הלוח לא הביעה ממשלת ארצות הברית אף פעם באופן רשמי את תמיכתה והסכמתה לתיקון.
ו. המאבק עובר שוב לאירופה
אחרי שנחלו מפלה בוושינגטון חדשו דורשי התיקון את מאמציהם להשפיע על חבר הלאומים בג'נבה.
מזכירות וועדת החקירה לתיקון הלוח פנתה בינתיים לממשלות השונות בבקשה להקים ועדות מקומיות שיחקרו את הנזקים הנגרמים לחוגים שונים בעקבות הלוח המקובל. מזכירות הועדה לא הסתירה יותר את כוונותיה להקל על קבלת החלטה לטובת ה"לוח הקבוע" בחבר הלאומים ע"י אסוף חוות דעתם של חוגים רבים במדינות שונות הדורשים את הלוח החדש.
יהדות העולם שיצאה כמנצחת משתי המערכות הראשונות, בשנת 1925 בג'נבה ובשנת 1928 בוושינגטון, ידעה שעדיין צפויה לה מלחמה קשה וממושכת למען השבת ולכן עליה להתכונן לקראת המערכות המכריעות באמצעות גיוס כל הכחות העומדים לרשותה.
במטרה זו החליטו ביוני 1929 הנציגים היהודים שבשנת 1925 הופיעו לפני ועדת החקירה בג'נבה להקים ועד מתמיד שיארגן וינהל את מאבק יהדות העולם. למזכיר הועד נתמנה ד"ר ט. לוינשטיין מציריך. ד"ר לוינשטיין הציע לערוך פטיציה ענקית נגד תקון הלוח שעליה יוחתמו כל היהודים המבוגרים שבעולם.
יהודים בכל רחבי תבל נענו לקריאת הועד לחתום על הפטיציה. נציג פה רק מספרים אחדים המשקפים את היקף הפעולה של הועד:
פולניה – 224,900 חותמים, הולנד – 57,161 חותמים. צרפת ואלגריה – 16,260. הונגריה 52,240. יון 24,056. תוניס 4,256. הודו – 485.
דיים מספרים מעטים אלו להראותנו שיהדות כל העולם נרתמה למלחמה למען השבת. אולם למרות שהחתמה התקדמה בקצב מהיר, היה ברור שרק באמצעות מנגנון מסונף יצליח הועד להשיג את חתימת כל יהודי מבוגר. מנגנון כזה לא עמד לרשותו ולכן הפסיק את מפעל ההחתמה וריכז מאמציו להניע כל קהילה יהודית באשר היא שם לקבל החלטת מחאה ולהעבירה לג'נבה שם עמדה באוקטובר 1931 להתקיים ועידה בינלאומית במטרה להחליט סופית בנוגע להצעת תיקון הלוח.
הוחלט גם כן להגדיל הועד ולתת בו יצוג לרבני אירופה המרכזית והמזרחית, לקהילות הגדולות ולאחוד העולמי של "שומרי שבת" שמושבו היה אז בברלין. הועד המוגדל התכנס במאי 1931 בפרנקפורט על נהר מאין.
באותו כינוס הורכב ועד פועל חדש שהיה מורכב מהרב הראשי של המלכות המאוחדת, הרב יוסף צבי הרץ, הרב ישראל לוי, רבה הראשי של צרפת. הג"ר ישעיה פירסט מוינה הרב אהרן לוין מפולין והרבנים רובינשטיין, גרינברג והורביץ. הוסכם כמו כן שר' יעקב רוזנהיים ימלא את מקומו של הרב ישעיה פירסט בפעולות ועד הפועל.
כמו בזמן החתמה על הפטיציה נענו גם כעת כל קהילות הגולה לקריאת הועד למען מלחמה בתיקון הלוח. אלפי החלטות מחאה נתקבלו במועצות קהילות ישראל בכל רחבי תבל.
ז. מועד הכרעה מתקרב
כאמור קבעה ועדת החקירה להנהגת תיקונים בלוח את מועד כנוסה של הועידה הבינלאומית שעליה היה להחליט סופית בנוגע לתיקון לאוקטובר 1931.
באביב אותה שנה הגיעו כמה מחברי הועד לג'נבה להופיע שוב לפני ועדת החקירה שנתכנסה אותה שעה לדון בדינים וחשבונות שנתקבלו מהועדות המשניות שהוקמו במדינות רבות ולהכין לפיהן את המלצותיה והצעותיה לוועידה הבינלאומית. התברר שמשישים ממשלות שנתבקשו להקים ועדות משניות כאלו נענו רק 28. מאלו שלחו רק 14 את תוצאות חקירותיהן לג'נבה. בריטניה, איטליה, והולנד התנגדו לעקרון הנהגת "יום ריק" בשנה, בצרפת ושבדיה היו הדעות חלוקות ושש מדינות האחרות תמכו בתיקון המוצע. למרות תוצאות אלו הוציאה ועדת החקירה דין וחשבון שהיה מצדד לתקון. חברי הועד היהודי שהופיעו לפני ועדת החקירה לא נתקבלו באדיבות יתירה.
גדולה היתה הסכנה שעל סמך דין וחשבון זה והמלצות ועדת החקירה תאשר הועידה הבינלאומית שהייתה צריכה להתכנס באוקטובר את הנהגת ה"לוח הקבוע". היה ברור שגרמניה והארצות הלטיניות יתמכו בתיקון. שתי ממשלות אירופה המזרחית הבטיחו אמנם למנהיגי "אגודת ישראל" להתנגד להצעת התיקון אך היה קיים החשש שהן לא יעמדו בדבורים. חשש זה נתאמת אחר כך. תקוותו היחידה של הועד היהודי היתה שהולנד, איטליה ובמיוחד אנגליה יתנגדו לתיקון ושהתנגדות זו תשפיע על נציגי יתר המדינות לשנות את דעתם.
הועדות המשניות לחקר הצעות תיקון הלוח שהוקמו במדינות אלו הביעו אמנם את התנגדותן להצעות התיקון אולם להם היה ברור מה תהיה עמדתם של נציגיהן הרשמיים בוועידה.
הועד היהודי החל לפתח פעילות רבה בקרב חוגים שונים בבריטניה הגדולה, הרב הראשי יוסף צבי הרץ הצליח לגייס את דעת הקהל הבריטית ותודות ליזמתו הועלה ב-15 לספטמבר, זאת אומרת ארבעה שבועות לפני קיום הועידה הבינלאומית בג'נבה, ההצעה הובאה בבית הנבחרים בלונדון:
"היות ותיקון הלוח המקובל המוצע איננו מתקבל על דעתם של חלק גדול מהצבור מתבקש שר החוץ לנקוט באמצעים המתאימים למנוע את יצוגה של בריטניה בוועידה הבינלאומית על ידי איש התומך בתקון."
ההצעה נתקבלה ובתור נציג בריטניה לועידת ג'נבה נשלח סיר ג'ון בלדוין. עמדתו התקיפה של בלדוין בג'נבה עזרה בהרבה שהצעת תיקון הלוח נדחתה. אך בינתיים גבר הפחד בקרב היהדות והרב הראשי נפגש עם הגנרל סמאטס, שכידוע היה אחד מיוזמי חבר הלאומים ועם אישים אחרים לברר את האפשרות של ערעור במקרה שהועידה תאשר את תיקון הלוח.
ח. המערכה האחרונה
בשתים עשרה לאוקטובר 1931 התכנסה בג'נבה הועידה הבינלאומית לדון בשאלת תיקון הלוח, השתתפו בה 111 נציגים שייצגו ארבעים ושתים מדינות. יושב ראש הועידה היה מ. וסקונסלוס מנהיג משלחת פורטוגל.
למשלחות הדתות נתנה רשות הדבור בישיבותיה הראשונות של הועדה. בין אלו היתה גם המשלחת היהודית ששוב גוללה לפני נציגי כל האומות את סיבת התנגדות היהדות לתיקון.
אחרי שנגמרו שמיעות משלחות הדתות נפתח הויכוח הכללי. נציבי ארגנטינה, בלגיה, קנדה סין צרפת גרמניה יון הונגריה יפאן פורטוגל ספרד ושוייצריה תמכו בהצעת התיקון.
הראשון שהתנגד לה היה נציג קולומביה. בדבריו הסתמך על הודעותיהן של משלחות הדתות. בצוע התיקון יקשה על חלק גדול של אוכלוסיית העולם לשמור את חגיו. הוא צטט את דברי הסופר הצרפתי שטובריאן שכתב שבימי המהפכה הצרפתית ששינתה את הלוח המגובל והנהיגה שבוע בן עשרה ימים "עמדו גם הבהמות מלעבוד בכל יום שביעי כפי שהיו רגילות מימים קדמונים". גם נציג הולנד הביע התנגדותו. הולנדיה צריכה להתחשב לא רק בדעתם של היהודים וחברי כתות נוצריות שונות כי אם גם בדעתה של האוכלוסיה המוסלמית הגדולה החיה במושבותיה בהודו המזרחית המתנגדת לתיקון.
מנהיג האופוזיציה והאישיות הבולטת ביותר בועידה היה נציג בריטניה סיר גון בלדוין שיצג גם את הודו.
בנאום שהשאיר רושם עמוק על כל משתתפי הועידה, הטיל ספק בדבר אם התיקון מהווה באמת שיפור בלוח. תומכי התיקון – אמר – מצביעים על ההקלות שהוא יביא לפנקסנים וסטטיסטיקאים. ממשלת בריטניה תחליט בשעה שהיא תדון בשאלה תביעתו של מי עדיפה, של המצפון הדתי או של אנשי הסטטיסטיקה".
למחרת נאומו פרסם ה"טיימס" הלונדוני מאמר ראשי בשם "תיקון הלוח" בו הזדהה עם עמדת הנציג הבריטי בועידה.
דברי סיר גון בלדוין חוללו מפנה בדיונים, אחריו קמו נציגים אחרים שהביאו התנגדותם לתיקון גם נציג צרפת שמקודם תמך בהצעה חזר מדבריו. בישיבה האחרונה העמיד נציג שוייצריה הצעה שהועידה לא תתחשב בדעותיהם של המיעוטים הדתיים להצבעה, ההצעה נדחתה הישיבה האחרונה ארכה 5 שעות והועדה ננעלה בהחלטה שטרם הגיע הזמן להנהגת שנויים בלוח המקובל.
ט. סוף דבר
מאז החלטה זו חלפו יותר מעשרים שנה, אולם הסכנה של הנהגת ה"לוח הקבוע" עודנה מרחפת אלינו.
לפני זמן קצר הציע נציג הודו באחת הועדות של האומות המאוחדות להעמיד את השאלה לדיון. היום יהיה המאבק נגד התיקון המוצע לאין ערוך יותר קשה משהיה לפני עשרים שנה. יהדות מזרח ומרכז אירופה שהיתה בעלת השפעה גדולה איננה יותר. מאידך יש להניח שהממשלות הקומוניסטיות יתמכו בלוח "הקבוע".
לכן יש ליהדות העולם כבר כעת להתכונן לקראת המערכה ולחפש לה עוזרים ושותפים במאבקה.
ט. פרשל, מתוך "המודיע" ב' ו-ט' אדר א' תשי"ד.