המלכה אסתרקה

הקישור בין חיי האסתרקה למלכת אסתר פורים נמצא גם במחזה בשם "אסתרקה", מאת הרשל אפלברג, שהוצג לראשונה בוורשה בשנת 1890. המחזה מכיל הקבלות רבות למגילה, כולל צום שקרא המלכה אסתרקה להבטיח את הצלחת פנייתה למלך קזימיר כשהיא מנסה להתחנן לשלומם של עמה.

כומר מרושע המנסה לחסום מתן זכויות ליהודים מזכיר את מעשיו של המן מאות שנים קודם לכן. אפלבורג כותב את השורות הבאות שייאמרו ביידיש על ידי אסתר כדי להצדיק את נישואיה לגוי: "אז מרדכי פון די סנהדרין האט געהייסען זיין אסתרן חתונה האבן מיט אחשורשן,  איז דאס בהתר געוועזען  (או, "אם מרדכי מהסנהדרין" אמר לאסתר שלו להתחתן עם אחשוורוש, אז ודאי זה היה עם התר.")

איך הפכה אסתרקה היהודייה למלכה במדינה הידועה באנטישמיות שלה? לפי האגדה, אסתרקה הייתה בתו היפה של חייט בשם ירוחם, שהתגורר באופוצ'נו שבפולין. יום אחד, המלך קזימיר הגדול – המלך השלישי והאחרון של בית פיאסט (1310-1370) – רדף אחרי צבי ביער בסוליב. בציד שלו, הוא נתקל בחיה המאיימת על בחורה יפהפייה שאוספת עשבי תיבול. המלך הרג את החיה והציל את חייה של אסתרקה.

הוא כל כך התרשם מהאינטליגנציה והאצילות הטבעית של הצעירה, עד שהחליט לקחת אותה לאישה. אסתרקה הובאה לטירת המלך קזימיר בעיר ראדום, שם שמזוהה גם עם המלכה. לפי הוראות המלך, הארמון שופץ והורחב, ונשתלו גנים יפים. המלך היה מבקר שם לעתים קרובות את המלכה אסתרקה והאנשים כינו את המקום "רד-דאם" או המקבילה הפולנית ל"שמח על הבית הזה" בגלל מצב רוחו העליז של המלך בעת שהותו בטירה. הארמון, ברחוב רינק מספר חמש ושש, נודע בשם "הבית של אסתר" וכיום שוכן בו המוזיאון לאמנות מודרנית של ראדום.

המלך הפולני ואזרחיו היהודים

לפחות מאתיים שנה לפני לידתה של אסתרקה, יהודים החלו להתיישב בפולין. ואכן, יש אפילו משחק מילים לגבי "פולין": קבוצה של יהודים גולים חצתה את הגבול הפולני ושמעה קול אלוהי קורא, "פו לין" או "נוח כאן". מערכת היחסים הפולנית עם היהודים הייתה בתחילה יחסית מסבירת פנים.

ב-16 באוגוסט 1264, הנסיך בולסלב, המכונה גם בולסלב הצדיק, (סבו מצד אמו של המלך קזימיר השלישי, באמצעות אמו של קזימיר, יאדוויגה) הצהרה המגדירה את זכויות היהודים. בהסכמת נכבדי המדינה, פרסם בולסלב אמנה של פריבילגיות שהבטיחו ליהודים זכויות כלכליות, והגנו על חייהם, רכושם ובתי הכנסת. באמנה נכתב: "מעשיו של האדם, כאשר אינם מאושרים על ידי קולם של עדים או על ידי מסמכים כתובים, עתידים לחלוף במהירות ולהיעלם מהזיכרון. בשל כך, אנו, בולסלב, נסיך פולין הגדולה, מודיעים לבני דורנו וגם לצאצאינו, שאליהם תרד הכתב הזה, כי היהודים, אשר התבססו לאורכה ולרוחבה של ארצנו. קיבלו מאיתנו את החוקים וההרשאות הבאות." ה

מלך קזימיר השלישי אישר את ההרשאות והרחיב אותן ב-9 באוקטובר 1334. הוא גם עודד עליית יהודים מגרמניה שלדעתו יועילו לכלכלת פולין. על פי עונש מוות, אסר המלך קזימיר על חטיפת ילדים יהודים כדי להטבילם, והעניש בחומרה את כל מי שחילל כל אחד מבתי הקברות היהודיים.

בשנת 1347 הואשמו היהודים ברצח ילד שנמצא ביער לא רחוק מקרקוב. המלך ערך חקירה פומבית ובאמצעות הקנצלר שלו, יעקב ממלכטין, והכומר פרנדולה (שהיה אוהד אף הוא כלפי היהודים), הוכחה חפותו של העם היהודי. לאחר מכן, המלך קזימיר פרסם צו המפריך את עלילת הדם וכן הגדיר את העונש בגין אישום שאינו מוכח בהוכחות.

שנה לאחר מכן, המלך קזימיר הגן שוב על העם היהודי, הפעם מפני התקפות של המון אנטישמי שהאשימו כוזב את היהודים בהרעלת הבארות לאחר פרוץ המגיפה השחורה. בתקופת שלטונה של אסתרקה, כפי שמספרות האגדות, היא שכנעה את המלך להזמין עוד יהודים להתיישב במדינה. היסטוריונים טוענים שבין 1348 ל-1370, הגידול החד במספר היהודים סייע בהקמת הקהילות היהודיות בקרקוב, לבוב (למברג), קאליץ', פוזן, גניזנו, לובלין ופלוק.

מחברים פאזל

למרות שישנם מסמכים היסטוריים שונים על אסתרקה, כל אחד מהם לוכד רק קטע קטן מהעבר, רמז בלבד למי הייתה היהודיה הזו באמת. עבור ספרה על יהדות פולין ראיינה חיה בר-יצחק אדם בשם מאיר קירשנבלט, המספר את סיפורו של נער צעיר שגדל בעיירה אופאטוב. הוא זוכר שהראו לו עץ ברובע היהודי של קזימיר שמתחתיו אירח כביכול המלך קזימיר את אסתרקה. ענפי העץ – שעדיין עמדו על כנו גם לאחר שעברו כל כך הרבה מאות שנים – היו ענקיים מאוד. כל ענף, לטענתו, היה עבה כמו עץ ​​רגיל והיה צריך לתמוך בו. באשר ליופיה של אסתרקה, חתן פרס נובל המפורסם שמואל יצחק עגנון כתב כי "פניה היו לבנים כשלג, עיניה כשמש בחודש זיו (אייר)… לא הייתה בחורה יפה כמו אסתר ב" כל פולין."

עגנון טוען ששלוש נשותיו האחרות של קזימיר היו מבועתות מאהבת המלך לאסטרקה. בקנאתם, הם היו מגרדים מילים רעות על קירות ביתה של אסתרקה בציפורניים. אבל אסתרקה לא פחדה כי מזוזה כשרה שמרה על הכניסה לביתה. וַיְהִי בַּפֶּתַח הַזֶּה שֶׁיִּכְנַס הַמֶּלֶךְ. אגדות אחרות מתארות טירות או מבצרים נוספים שנבנו עבור אסתרקה בלובזוב ובבוכניצה. אגדה אחת מספרת שהמלך קזימיר חי בחיים את המלכה אסתרקה ומתאבל על עיניה היפות ומציץ מהחלון אל קברה. אגדות אחרות אומרות שאסטרקה הרגה בפוגרום לאחר שהמלך נפטר. על פי המסורת הפולנית, היא נקברה בגן לובזוב, שהיה מקום מגורים מועדף על המלך. הקהילה היהודית בלובלין, לעומת זאת, טוענת שהמלכה אסתרקה נקברה בבית הקברות הישן שלהם ושהייתה לה שם מצבה ששמה חרוט עליה. קביעה זו מגובה, באופן מעניין למדי, על ידי סופר לא יהודי בשם קלמס ג'ונוזה. כפי שהוא מספר בספרו, "אפשר אפילו להיתקל באבן שם [בבית הקברות של לובלין] שיש עליה לא יותר ולא פחות… רק שם אחד רשום עליה. ואתה יודע אדוני מה השם? הא אסתר. וכדי שתדעו, היא הייתה יהודיה מהתחנה הפשוטה…בת של חייט. אבל מאוחר יותר היא הפכה למלכה יהודית".

תפירת מורשת

בתקופת שלטונו בנה והקים המלך קזימיר את העיירה קזימיר (פעם בפאתי קרקוב, כיום חלק בלתי נפרד מהעיר עצמה) וקרא למחוז על שמו. הוא גם הורה לבנות שם בית כנסת גדול לאסתרקה. על פי האגדה, כאשר המלך היה עסוק בענייני מדינה, או במלחמה עם אויביו, המלכה אסתרקה הייתה רוקמת פרוכות לארון הקודש של בית הכנסת. (בימי הביניים, היה נפוץ שנשים משקיעות את שעות הפנאי ברקמה של קישוטים לשימוש בבתי כנסת.)

המוטיב המרכזי של הפרושים היה נחש נושף אש, שלדעתו מסמל את הנחש ששכנע את חוה לאכול. מעץ הדעת בגן עדן. עם הזמן, כוחות מיוחדים יוחסו לפרוכות התפורות ביד. הוא נתלה בבית הכנסת רק בימים טובים, כשהיא נשמרה יומם ולילה על ידי חברה קדישא. הוא שרד מלחמות ושריפות רבות, אפילו זו שהרסה בסופו של דבר את בית הכנסת העץ (שהוחלף מאוחר יותר בבית כנסת מלבנים בתחילת המאה השמונה עשרה).

האגדה על אסתרקה והפרושים היפים שלה הפכו בסופו של דבר לאטרקציה תיירותית פולנית. סמואל ל' שניידרמן, עיתונאי בולט שנולד בקזימיר ב-1906 והלך לעולמו בגיל 90, דיווח כי בזמנו היו שני מדריכי טיולים מפורסמים, שניהם בשם יענקל'ה, ששילמו את הקהל בסיפורים על אסתרקה. לפי הראשון – יענקל שוורצמן – המלך הביא צורפים ספרדיים כדי להכין את חוט הזהב שאיתו רקמה המלכה את הפרושים. יענקל גולדפרב, המדריך השני, היה מתבל את סיפוריו בתיאורי הצ'ולנט והגפילטע פיש שהמלכה אסתרקה הייתה מכינה למלך. הפרושים המלכותיים עשו גם הופעת אורח מדי שנה במופע פורים המקומי על המלכה אסתרקה והמלך קזימיר, שהעלה החייט המקומי של קזימיר.

עובדה או פולקלור?

לדברי היסטוריון אחד, היצירות האנטישמיות הפולניות הלא-יהודיות הרבות הדנות במלכה אסתרקה הן הוכחה לכך שהיא אכן הייתה קיימת. היסטוריונים אחרים, לעומת זאת, חולקים כי למלך קזימיר הייתה למעשה אישה יהודיה. לטענתם, המחסור בתיעוד עכשווי הוא למעשה רק אינדיקציה לכך שהיא הייתה פרי דמיונם של מספרי סיפורים. צ'ון שמרוק ז"ל, המומחה הבכיר בעולם לספרות ופולקלור יידיש, עשה את מירב המחקר בנושא זה וטוען שהמלכה אסתרקה אכן קיימת. בספרו, סיפור אסתרקה בספרות יידיש ופולנית, הוא מפרט מקורות רבים – ממסמכים פולניים, גרמניים ויידיש – כדי לתמוך בטענתו. הוא גם כותב, "מטרתי אינה לבחון את האותנטיות של מסורת זו, שנקבעה למטרותינו מכוח המטבע שלה בספרות הפולנית והיידית כאחד." במילים אחרות, עצם העובדה שסיפורים על אסתרקה קיימים בשתי ספרות שונות, שאין להן קשר זו לזו, מעידה על אמיתותו.

ניתן לענות על שאלת קיומה של המלכה אסתרקה גם על ידי קריאה מחודשת של המבוא לאמנת הנסיך בולסלב: "מעשיו של האדם, כאשר הם אינם מאושרים על ידי קולם של עדים או על ידי מסמכים כתובים, עתידים לחלוף במהירות ולהיעלם מהזיכרון". נקווה שהאגדות ישמשו כקולות של עדים ומעשיהם של אחשורוש הפולנים והמלכה אסתרקה לא ייעלמו מהזיכרון. מלך ה"איכרים". מכונה על ידי חלקם המלך הפולני אחשוורוש, קזימיר השלישי נולד ב-30 באפריל 1310 בקוג'אווי, פולין וכיהן כמלך משנת 1333 ועד מותו ב-1370. אמו הייתה יאדוויגה, בתו של הנסיך בולסלב, ואביו היה. המלך ולדיסלב הראשון, שידוע כי איחד מחדש את פולין הגדולה ופולין הקטנה. דיפלומט מיומן, קזימיר השלישי כונה בצורה חביבה "מלך האיכרים" כי הוא היה מתחזה לאיכר ומשוטט בין נתיניו כדי לגלות את השקפותיהם וצרכיהם. בעקבות אביו, המלך קזימיר סיפח אדמות ממערב רוסיה ומזרח גרמניה באמצעות דיפלומטיה נבונה. שלושת נישואיו עם אלדונה-אונה, בתו של דוכס גדימינאס מליטא, הנסיכה אדלהייד מהאסה, גרמניה, והנסיכה השלזיה הדוויג מגלוגאו-סאגאן, היו כולם נישואי נוחות כדי להרחיב את האימפריה שלו. במהלך שלטונו, הוא איחד את ממשלתו, קבע את החוק הבלתי כתוב שלה והקים את האוניברסיטה הראשונה בפולין. הוא נפטר כתוצאה מפציעה שקיבל במהלך ציד.