פליקס פרנקפורטר, מי שהיה במשך עשרים ושלוש שנה חבר בית המשפט העליון בארצות הברית, ובמשך תקופה מסוימת גם אחד האישים הבולטים בציונות האמריקאית, היה רחוק בחייו מבית הכנסת וממנהגי דת ישראל, אך רצה שיביאו אותו לקבורה בטכס דתי.
דבר זה גילה עוד לפני שנה המחזאי, גרזון קיינין, במאמר שהדפיס ב"אטלנטיק מונתלי" על שיחות שהיו לו עם השופט.
בשעת אחת השיחות נתן פרנקפורטר לאיש-שיחו הוראות בדבר סדר הלווייתו. "אני רוצה שתשגיח על כך, שימלאו אחרי הוראותי", אמר לו, הוא תיאר לו את הסדרים שבהם היה רוצה: מי ישתתף, מי ינאם, ובסוף קרא בשמו של אחרון הנואמים…
"היודע אתה למה אני רוצה בו? – שאל פרנקפורטר את קיינין.
– "לא".
"הוא היחידי מבין ידידי המקורבים, שהוא יהודי דתי שומר מצוות, הוא יודע היטב עברית, והוא יודע מה לומר.
"כלום מתכוון אתה לאיזו תפילה?" – שאל קיינין.
"בוודאי שוטה שכמותך", השיב פרנקפורטר, אלא מה יאמר בעברית?"
"ובכן אתה מתכוון לקדיש", הוסיף קיינין לשאול.
פרנקפורטר עשה תנועה כמי שאין לו סבלנות. "אינני יודע – אמר – וגם אתה אינך יודע, ברם, אני יודע שהוא יעשה זאת יפה. תן לי ואסביר לך, אני נולדתי יהודי ואם כי כל ימי לא הייתי כולי יהודי הרי מן הנכון שאצא מן העולם כיהודי… אינני רוצה להיות אחד מאלה ההופכים גבם כלפי מורשת גדולה ומפוארת… ובכן זה צריך להיות בעברית!".
לינדון ג'ונסון בא
בשעת ההלוויה נתגלה מי היה האיש שעליו הטיל פרנקפורטר לומר את התפילה היהודית אחרי מותו. היה זה פרופסור אליעזר (לואיס) הנקין.
הנקין פרופיסור למשפט הבינלאומי ולדיפלומטיה באוניברסיטת קולומביה, שימש בשנת 1947-1946 מזכירו של פרנקפורטר ומאז, נמנה עם חבר מקרוביו, פרנקפורטר ידע שהוא יהודי שומר מצוה, בנו של רב (אביו הוא הרב ר' יוסף אליהו הנקין, מגדולי הרבנים בארצות הברית), וקיבל חינוך יהודי שלם.
"בוודאי נדברת עם פרנקפורטר מה עליך לעשות בטקס הלווייתו", שאלתי את פרופסר הנקין.
"נכון", השיב. "הוא פתח לדבר עמי על כך כבר לפני כמה שנים בשעה שעדיין היה בריא. ביחוד דיבר על כך בשנה שעברה. הוא הירבה לתת את דעתו על "הצורה בה יעזוב את העולם". הוא לא רצה בהלווייה ציבורית, אלא בהשתתפותם של ידידים. והוא רצה בטקס שיהיה בו משום הודעה לעולם, שהוא מת כיהודי".
"הצעתי לו, שאני אומר קדיש". המשיך הנקין, "והוא אמר: יפה".
מזכירתו של פרנקפורטר, שידעה של הנקין נועד תפקיד בטקס ההלווייה, עמדה עמו בקשר בימיו האחרונים של השופט ומסרה לו על מצבו. כשעה לאחר מותו, הודיעו על כך להנקין.
טקס ההלווייה התקיים בדירתו של פרנקפורטר. נכחו בה כמאה מוזמנים, בתוכם נשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון, חברי בית המשפט העליון ונושא משרות רמות אחרות. נכח גם אבא אבן, סגן ראש ממשלת ישראל.
היו רק שני נואמים, הנקין היה הנואם השני. הוא הסביר למלווים את טיבו של ה"קדיש", שהיא תפילה עתיקת יומין, שאומרים אותה על מת. אין היא תפילה למנוחתו של הנפטר, אלא שיר שבח לאלוקים בשעה של אבלות. יש בה גם משום ביטוי של התחברות והזדהות עם כל הדורות של העם.
לאחר כך אמר "קדיש". לא אמירה סתם, אלא בניגון המסורתי: יתגדל ויתקדש…
מתוך חרות 3.19.1965
טז אדר ב תשכ"ה
מאת טוביה פרשל