בן חמשים היה במותו, מעטות היו שנותיו עלי אדמות – אך גדושות היו בעמל-תורה, שלושה חיבורים כתב וכל אחד חשוב הוא במקצועו. מורה ומדריך היה לרבים, ששמרו בלבבם את זכרו הברוך.
נעוריו
הוא נולד בשעת תרנ"ה בלייפציג. אביו, יליד מזרח –אירופא, היה סוחר אמיד וחסיד בלזאי. יקותיאל הצעיר למד בבתי ספר גרמניים וקיבל חינוכו היהודי בבית מפי מלמדים תלמידי חכמים. את אחד ממלמדיו, הרב שמוקלר, הוא מזכיר בספר הראשון שהוא חיבר.
בגיל שמונה עשרה עמד בבחינת הבגרות. אז הוסמך גם להוראה על ידי הרבנים המפורסמים: ר' יהושע פנחס בומבאך, מחבר שו"ת "אהל יהושע" ואב"ד באושפצין, ור' מאיר הכהן רפפורט, ראב"ד בקראקא.
באותו פרק נכנס גם לברית הנישואין ונשא לאשה את בנו של ר' חיים דים מפשבורסק אשר בגליציה המערבית.
הוא המשיך לימודיו באוניברסיטה. למד משפטים ושפות שמיות, עודנו תלמיד באוניברסיטה חיבר ספרו הראשון ביבלוויסנשפטליכה אירונגן" (טעויות של חוקרי המקרא) – ספר פולמוס נגד התיאולוג הפרוטסטנטי רודולף קיטל.
בן עשרים – הלוחם נגד משמיץ שם ה'
בשנת 1911 הדפיס בלייפציג המו"ל האנטישמי תיאודור פריטש ספר מלא נאצה נגד אלוקי ישראל. לאחר הופעת ספר זה הוציא פירסומים אחרים בהם השמיץ את דת ישראל, את השולחן-ערוך ואת העם היהודי. ה"צנטרלפריין דויטשר שטאטסבירגר יודישן גלויבנס" הגיש אז קובלנא לשלטונות נגד פריטש והתובע הכללי הגיש משפט נגד פריטש על גידוף אלוקים ועל פגיעה בכבודם של בני הדת היהודית.
העורך-דין של פריטש טען להגנתו כי הפרסומים לא חרגו ממסגרת של בקורת מותרת על עקרונות מסיימים של הדת היהודית. התקפותיו על אלוקי ישראל לא היו מכוונות נגד האמונה של היהודים בני זמננו, אלא על ההשקפות על אלוקים כפי שהן באו לביטוי בתנ"ך ובתלמוד, ובדבר השמצתו את השולחן-ערוך הרי הוא סבור כי הוא דייק בהבאותיו מן אותו הספר.
השלטונות ביקשו מכמה תיאולוגים לחוות דעתם על פרסומיו של פריטש. הנשאלים היו שני רבנים הרב דר. דוד הופמן מברלין והרב דר. אריה שווארץ מווינה, ושלושה פרופסורים נוצרים, ביניהם התיאולוג הפרוטסטנטי דר. רודולף קיטל, הואיל והמומחים היו חלוקים בדעותיהם, נשלחו כל חוות-הדעת לקיטל כדי שהוא יביע "חוות דעת עליונה". קיטל הצדיק במידה גדולה את טענותיו של פריטש ועל פי חוות דעתו הפסיקו השלטונות כל הצעדים המשפטיים שננקטו נגדו.
בשנת 1914 פירסם קיטל חוות דעתו בספר בשם "יודנפיינדשפט אודר גוטסלסטרונג" (איבה ליהודים או גידוף אלוקים) – ונגד ספר זה כתב יקותיאל נויבואר את חיבורו, בו הוא מבקר קשות את דעותיו של קיטל על אלוקי התנ"ך ועל המוסר הירוד, כביכול, של ספרי המקרא.
נויבואר ביקר לא רק את קיטל אלא גם חוקרי מקרא אחרים אשר דבריהם שימשו רקע ויסוד לדעותיו של קיטל. הוא דן בפרוטרוט בכל אחת מטענותיו של קיטל והוכיח כי הן נטולות יסוד ובנויות על סירוס והבנה בלתי-נכונה של דברי המקרא. הוא תמה כיצד היה יכול בית המשפט לקבל חוות דעתו של קיטל, אשר במקרה הטוב ביותר היא סובייקטיבית, ולהתעלם מחוות-הדעת המנוגדות.
הוא גילה בקיאות עצומה בכל מקצועות היהדות וידיעה רחבה בכל הספרות של מחקר המקרא. הוא כתב דבריו בלהט של אש-קודש של הגנה על תורת ישראל ולעתים נקט בלשון חריפה ביותר נגד קיטל והסבורים כמוהו.
הספר הופיע בשעת 1917, אך לפי דברי המחבר הצעיר בהקדמתו התחילה ההדפסה עוד בשעת 1915, ברם בשל סיבות שונות נמשכה זמן רב, יוצא שנויבואר כתב את הספר כשהיה רק בן עשרים שנה.
מאמרו של וולגמוט על ספרו של נויבואר
כתב-העת החרדי "ישורון" שיצא בברלין בעריכתו של דר. יוסף וולגמוט הקדיש מאמר ראשי (כרך ד. 1917, עמ' 248-229) לספרו של נויבואר, וולגמוט עמד על הסכנה אשר בחוות-דעתו של קיטל. קיטל הוא אישיות נודעת בעולם המדע והוא הצהיר כי ההשקפות על אלוקים ותורת המוסר של התנ"ך "לקויות" וכי בהתקפותיו של פריטש אין פגיעה ביהודים של זמננו כי הם התרחקו כבר מהשקפות אלה. משמע מדברי קיטל, המשיך דר. וולגמוט, כי יהודים המאמינים בתנ"ך הם בעלי מוסר "לקוי". ומכאן רק צעד אחד לשלול מיהודים אלה את הגנת-המדינה שזכאים לה רק אזרחים אשר מוסרם הוא "הוגן". סכנה זו נשקפת דווקא ליהדות המסורתית כי היהודים הליברלים השלימו זה מכבר עם בקורת המקרא ומוכנים לתלות כל הענינים בתנ"ך המותקפים על ידי מבקרי המקרא כ"נחותי דרגה מבחינה מוסרית" ב"שלב קדום של התפתחות".
דר. וולגמוט כתב כי כבר נכתבו מאמרים נגד חוות דעתו של קיטל, וגם ב"ישורון" הופיעה סידרת מאמרים כתובה בידי נוצרי, אך חיבורו של נויבואר הוא הספר הראשון שנועד כולו להפרכת דעותיו של קיטל. דר. וולגמוט שיבח את הספר והביא דברים מתוכו, אם כי הוא הסתייג במקצת מדרכי כתיבתו ומכמה מדעותיו.
ספרו נגד קיטל לא היה הדבר הראשון של נויבואר שהופיע בדפוס. עוד בשנת 1916 פירסם ב"אורייגטליסטישה ליטרטורצייטונג" (כרך יט. עמ' 78-75) מאמר בשם "שני מקומות בתלמוד בדבר הניקוד שלא הובנו כראוי", ובו דברים שנתחדשו לו בעת שעסק בספרו והוא דן בהם גם בו.
כעבור שנה הדפיס באותו כתב-עת (כרך כ, עמ' 76-73) מאמר על ביטוי שם המפורש, וב"ישורות" (כרך ד, עמ' 432-430) רשימה על דברי תרגום יונתן למלים "פני הצאן" בבראשית ל, מ – וגם הם דברים שנגע בהם בספרו.
מלבד אלה פירסם ב"ישורון": "ביאור של ר' יהודה החסיד בתורה לאור ספר החוקים חמורבי" (כרך ד, 1917, עמ' 32-31) ו"וולהויזן והמצב הנוכחי של חקר המקרא" (כרך ה, 1918, עמ' 233-203).
ספרו על משפט הנישואין המקראי-התלמודי
יקותיאל נויבואר הוכתר בתואר דוקטור על ידי הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת לייפציג על סמך הדיסרטציה שלו על תולדות משפט הנישואין המקראי-התלמודי. לאחר מכן עיבד והרחיב את חיבורו והוא הופיע בשעת 1920 ב"מיטיילונגר דר פורדראזיאטישן גזלשפט" (כרכים 25-24) בשם "בייטרגה צור גשיכטה דס ביבליש-תלמודישן אהאשליסונגסרכט" (תרומות משפט הנישואין המקראי-התלמודי).
ספר זה, שהוא אולי החיבור המקיף והמעמיק ביותר שנכתב על נושא זה. הוא אוצר בלום של ידיעות רחבות במשפט התלמודי ובחוקיהם של עמים אחרים ושל ניתוחים משפטיים מעמיקים. הקורא עומד ותמה: כיצד עלה בידו של איש צעיר בשנים לצבור ידע רב כזה? מגמתו של נויבואר היתה להוכיח כי אין לקידושין שום זיקה ואופי של "קנית אשה", הוא מנתח בחריפות, ומתוך בקיאות מדהימה, את דרכי הקנינים וההתחייבויות שבתלמוד ומגיע למסקנה כי מתן הקידושין לאשה היא צורה של חוזה.
ספרו הראשון כתב נויבואר להגנת תורת ומוסר ישראל. גם ביסוד ספרו השני היא השאיפה האידיאלית להראות לעין-כל את הרמה הגבוהה של מוסר עמנו אשר כבר בימי קדם חדלה אצלו האשה להיות חפץ העומד לקניה.
מגיד שיעורים בבית המדרש למורים בווירצבורג
כמה שנים ישב יקותיאל בהרמנסברג בבאוואריה באחוזה שקנה אביו, שם שקד על התורה ועל החכמה. גם היה לו חוג של תלמידים, ברובם סטודנטים, אשר שתו בצמא את דבריו.
אז המשיך כנראה להתעמק בחקר המשפטים של עמי הקדם. ב"ישורון" פירסם "תעודות משפטיות בבליות-אשוריות שנתגלו באחרונה והתורה" כרך ח, 1921, עמ' 509-504). בסוף אותו מאמר הוא מוסר כי הוא עומד לפרסם מחקר מקיף על אותו נושא בכתב-עת מקצועי.
לאחר מותו של הרב דר. דוד הופמן כתב עליו מאמר גדול "חשיבותו של דוד הופמן בשביל חקר-המקרא" ("ישורון", כרך ט, 1922, עמ' 376-347).
סיבות כלכליות הכריחוהו לעזוב את האחוזה ולחפש לו משרה. בשנת 1924 נתקבל כמורה לתלמוד, תולדות ישראל ומקצועות אחרים ביהדות בבית המדרש למורים בווירצבורג. לא עבר זמן רב והוא היה לאחד האישים המרכזיים בחיים התרבותיים של יהודי ווירצבורג. הוא נתחבב מאד על תלמידיו וביחוד נקשרו אליו צעירים מצטיינים שהגיעו לווירצבורג כשתלמודם בידם. היתה לו גם השפעה גדולה על הסטודנטים היהודים אשר למדו באוניברסיטה המקומית. הוא הרצה בפני המורים היהודים של המחוז ובפני הסטודנטים הדתיים. לעתים היה ממלא מקומו של הרב בווירצבורג. ביתו היה בית ועד לחכמים. גם נשלחו אליו תלמידים מבתי מדרש לרבנים לשם השתלמות.
שמעו יצא למרחקים וגם מהולנד באו אליו תלמידים. תלמידו פרופ' בנימין דה-פריס שהכיר את נויבואר עוד מווירצבורג מספר על מורו, כי השנים שישב בעיר זו היו בשבילו תקופה מזהירה למרות העובדה שמצבו הכספי היה דחוק.
נויבואר הקדיש עצמו לחקר המשפט היהודי כפי שהוא משתקף גם בספרות הרבנית. בשנת 1927 פירסם ב"אוריינטליסטישה ליטרטורצייטונג" "כרך ל, עמ' 329-321) מאמר "למשפט היהודי", סקירה על הקובץ "המשפט העברי" שהופיע בשנת תרפ"ו בארץ-ישראל. למאמרו שילב הערות מיתודולוגיות-יסודיות לחקר תולדות המשפט התלמודי. באחת ההערות למאמר הוא כותב כי בקרוב יופיע מחקר משלו על חזקות מיוסדות בהסכמי-קהילות.
ב"אוריינטליסטישה ליטרטורצייטונג" פירסם אז גם הערכות קצרות על ספרים. על ספרו של פ. ק. נויבקר "חוקי-הנישואין הרוסי והאוריינטלי" (כרך כט, 1926, עמ' 418-415): על התרגום הגרמני של ה"קיצור שולחן ערוך" (כרך ל, עמ' 385-384): על ההוצאה המצולמת של הדפוס הראשון של ה"שאילתות" (שם, עמ' 687).
בבית המדרש לרבנים באמסטרדם
בשנת 1933 נתמנה נויבואר למורה ראשי בבית המדרש לרבנים של הקהילה האשכנזית באמסטרדם. הוא הוצע למשרה זו על ידי דר. יהודה פלישהואר (שהיה במשך שנים רבות אחד הפקידים הגבוהים ביותר בנמל רוטרדם). סאלי דה-בר (נכדו של הרב דר. יוסף צבי הלוי דינר וממנהיגי המזרחי בהולנד) ובנימין דה-פריס. שלשתם הכירו את נויבואר מווירצבורג והם הסבירו לממונים של בית המדרש לרבנים כי הם בטוחים בו כי הוא יתרום הרבה להרמת קרן לימוד התורה בהולנד.
ואמנם קיים נויבואר כל התקוות שתלו בו. שיעוריו הלהיבו את התלמידים אשר אהבו והעריצו אותו. אף אנשים שלא היו תלמידים בבית המדרש לרבנים באו לשמוע את שיעוריו. גם באמסטרדם היה ביתו ועד לחכמים, "התלמידים ישבו אצלו עד שעה מאוחרת בלילה כדי לשמוע ממנו דברי תורה ומדע", מספר ר' יוסף אונדרוויזר, איש אמסטרדם, כיום בניו-יורק.
ספרו "הרמב"ם על דברי סופרים"
בהערות המיתודולוגיות-יסודיות לחקר תולדות המשפט התלמודי אשר פירסם ב"אוריינטליסטישה ליטרטורצייטונג", ציין נויבואר בין היתר כי על העוסק בתולדות המשפט התלמודי להתמצא בבעיה של יחס ההלכה למדרש ההלכה כדי שידע לקבוע אופיו ומקורו של כל משפט.
נויבואר עצמו עסק הרבה בבעיה זו. העסק בה הוא גם שהמריץ אותו להתמסר לבירור דברי הרמב"ם בשורש ב' של "ספר המצוות". כי "לא כל מה שנמצא לחכמים שהוציאו בהיקש משלוש עשרה מדות נאמר שהוא נאמר למשה בסיני ולא גם כן נאמר בכל מה שימצא בתלמוד שיסמכוהו אל אחת משלש עשרה מדות שהוא מדרבנן".
נויבואר חיבר ספר בו סקר בפרוטרוט כל הפירושים, מן הראשונים עד האחרונים, על דברי הרמב"ם האלה ועל ההלכות ב"משנה תורה" המבוססות עליהם, ניתח אותם והסביר שיטותיהם.
הוא לא זכה להשלים חיבור זה, אשר גם הוא משקף את בקיאותו וחריפותו הגדולה וגישתו היסודית והמקורית לכל ענין בו הוא דן, הוא נמצא בעזבונו בכמה מהדורות בשפה הגרמנית. החומר עובד ותורגם לעברית תרגום מעולה על ידי הרב דר. עזריאל הילדסהיימר, והספר הופיע בשנת תשי"ז במוסד הרב קוק בשם "הרמב"ם על דברי סופרים, שיטתו ושיטת מפרשיו"*).
כפי הנראה חסר סיום המחקר, בו מציע המחבר שיטתו בביאור דברי הרמב"ם. לספר שמונה נספחים, מחקרים חשובים, וביניהם: "לפרשנות המקרא של חז"ל" ו"פרשנות המקרא של מלבי"ם ור' שמשון רפאל הירש".
בספר נדפסו גם מסתו המקיפה "הלכה ומדרש הלכה" שהופיעה מקודם ב"סיני" בשנת תש"ח (כרך כב, עמ' מט-פ) ותרגום עברי של מאמרו "השם המקורי של ספר המצוות להרמב"ם וההיסטוריה שלו", שנדפס ב"מונטסשריפט" בשנת 1937 (כרך 8, עמ' 119-105, 242).
במונטסשריפט פירסם נויבואר גם מחקרים בספרות הקראים (כרך 82, 1938, עמ' 352-324, 417-404)**.
בשואה
עם כיבושה של הולנד על ידי הגרמנים, היה גורלו של נויבואר כגורל יתר יהודי המדינה. הוא ובני משפחתו נכלאו בגיטו אמסטרדם. כאשר גורשו יהודי הולנד למחנות ריכוז והשמדה, גורש לברגן-בלזן, שם נפח נשמתו בח' ניסן תש"ח, זמן קצר לפני שחרור המחנה על ידי צבאות בנות-הברית.
מאת טובי' פרשל מתוך אלה אזכרה ז עמודים 134-139.
*) לספר הקדמה מאת בנימין דה-פריס, תלמידו של המנוח, על אישיותו ופעלו של הרב נויבואר, בנימין דה-פריס כתב על הרב נויבואר גם ב- Bijdragen van het Genootschaap voor de Joodsche Wetenschap in Nederland 1956 pp. 32-42 – שני המאמרים האלה של דה-פריס היו לי לעינים בכתיבת תולדה זו
**) מלבד המאמרים הנזכרים כאן, פירסם נויבואר סקירה על הקובץ השני של "המשפט העברי" ב"אוריינטליסטישה ליטרטורצייטונג", כרך ל"א, 1928, עמ' 135. הסקירה חתומה בראשי התיבות של שמו, כן פירסם מאמר בכתב-עת גרמני למשפט (עיין על זה בספר "עין משפט" לד"ר ש. איזנשטדט, תרצ"א, עמ' 61, מס. 504).