פני יותר מ-150 שנה חי בירושלים אישיות ססגונית ביותר: הרב יעקב אבן ספיר. תלמיד חכם ובלשן מבריק, היה מסוגל לשוחח ברוסית, יידיש, גרמנית, ספרדית, איטלקית וקצת אנגלית, בנוסף לעברית וערבית. הוא היה מראשי קהילת יהודי אשכנז ביישוב הישן. מסעותיו של הרב יעקב הלוי ספיר לתימן, מצרים, אוסטרליה, ניו זילנד, הודו וסרי לנקה כדי לגייס כספים נחוצים עבור בית הכנסת צ'ורבה וקבר רוכל, הונצחו בספר המסע שלו בעברית בשם "אבן ספיר". תיאוריו על הקהילות היהודיות בהן ביקר, מוסדותיהן ואישיותן, בערים כגון כמו עדן, צנעא, אלכסנדריה, קהיר, סידני, מלבורן, בלארט, בנדיגו, דנידין, כלכותה, בומביי, קוצ'ין, סינגפור, סורביה, בדולה וקולמבו, שופכים אור רב על ההיסטוריה של היהודים באזורים אלה.
המשורר
הרב ספיר שימש כמזכיר חברת קדישא האשכנזית בירושלים ובכך קיבל את פני המבקרים החשובים בעיר. השירים היפים שחיבר לכבוד הנדבן סר משה מונטיפיורי היו כנף רננים, שמש צדקה וגיא חיזיון. שיר נוסף שלו סימן את ביקורו של מלך פרוסיה, פרידריך ויליאם, בירושלים: כבוד מלך, המופיע בסוף הכרך השני של אבן ספיר.
לודוויג אוגוסט פרנקל, משורר וסופר אוסטרי, מתאר בספרו "נח ירושלים" את הרב ספיר, שבא לראותו כשפרנקל ביקר בירושלים. הוא כותב: לא היה לי מושג שהמבקר הראשון שלי יהיה מקורב של בני האלמוות, צאצא של הזמרים הנבואיים, בן לוויה של נבל המלוכה… משורר. גבר קטן, חיוור, חולני למראה, עם עיניים דומות, נכנס אל [החדר שלי]. משני צידי הכובע שלו היו תלויים המנעולים הארוכים של הפיוט שלו. מעטפת המשי שלו, שחכמתה נעלמה מזמן…; נעליו, שחלץ עם כניסתו, נראו כאילו נושאות על פני השטח החדות שלהן את כל האבק של עמק יהושפט מימים ימימה.
כך האיש, ששמו יעקב ספיר מווילנה, הושיט אלי בשקט את ידו ודיבר ללא כל הקדמה: "פה הכל עפר. מאז חורבן [בית המקדש] דברים פרחו ופרחו בתוך ההריסות וחזרו למרץ המקורי שלהם, בכל מקום על פני כדור הארץ; אלא שכאן לא חזרה ירוקה ושום דבר לא צומח. ובכל זאת, פרי בעל טעם מר נובט ופורח כאן – כאב על שממת ירושלים. אין טעם לצפות כאן לשמחה כלשהי, לא מהאנשים ולא מהגבעות!" האוסטרי ענה: "אני שמח להכיר אותך. עוד שהייתי בוינה שמעתי עליך, שאתה מסתובב בין חורבות עיר הקודש, מביא אור אל חשכת [החורבן] בשירייך."
"קרא להם צללים, צללים! אבל אני מופתע שבעיר הרחוקה וינה הם צריכים לדבר על משורר יהודי עני בירושלים – ודאי חלפו ימי הניסים!"
"אספת את השירים שלך ביחד?"
"האם אוספים עלים קמלים ישנים? לפעמים כשסיימתי א שיר חדש, אני מציג אותו לחברים שלי, וכך הוא עף למרחקים, או שאני שורף אותו, וכך, רבים נהרסים. מי או מה עלולים לשרוד כאשר ירושלים נספתה?"
"תביא לי אחד מהשירים שלך!" "אם השם יעורר בי השראה להלחין אחד."
"חבר שיר קינה לציון, כמו תלמיד של המשורר הגדול יהודה הלוי". "האם כל מי שהולך בעקבות דוד המלך יכול להיקרא גדול?"
רֶקַע
רבי יעקב הלוי ספיר נולד באושמיאנה, פרבר של וילנה, בשנת 1822. אביו היה נתן לוי ספיר, שוחט, ושם אמו היה טובה. כשהיה בן 10 הצטרפה משפחתו לפרושים, תלמידי הגאון מווילנה שעלו לארץ ישראל, והתיישבו בעיר צפס. תוך פחות משנתיים הוא ואחותו התייתמו משני ההורים. אביו נפטר בי' בחשוון תשמ"ד/תרצ"ג ואמו שנה לאחר מכן בי' כסלו תשנ"ה/1834.
ביום ראשון, 15/7 ביוני בסיון, למחרת חג השבועות, החלו פוגרומים ביהודי צפס במה שעתיד להיקרא מרד האיכרים של 1834. המתקפה הספונטנית הייתה חלק מהתקוממות מזוינת נגד השלטון המצרי בפיקודו של איברהים פאשה. , בנו של מחמט עלי, שחייליו כבשו את עכו מידי התורכים העות'מאנים ב-1831. האוכלוסייה הפלסטינית המקומית התקומם נגד מחמט עלי כשניסה לגייס אותם. הערבים הפלסטינים החלו לנצל את ההתמוטטות בסמכות העות'מאנית כתוצאה מהלחימה בין הכוחות העות'מאניים למצריים וניצלו את ההזדמנות כדי לתקוף את היהודים המקומיים ולגנוב את רכושם.
יעקב ספיר בן ה-12 תיאר את הפוגרום:
"ישבנו שם 40 יום מחשש שנהרג על ידי הפורעים. ראינו את רכושנו נתפס על ידי זרים, איבדנו כל תקווה בחיינו, עמדנו שם… מופשטים מבגדינו. הכל נלקח מהבתים שלנו, השודדים לא השאירו כלום – אפילו לא סירים קטנים. הדלתות והחלונות שלנו כולם נופצו". לאחר רעידת האדמה בצפ, בשנת 1837, עבר ספיר הצעיר לירושלים, שם נשא בגיל 15 לאישה את פייגה לאה, בתם החכמה של רבי שלמה זלמן ואלקה הכהן, שהנהיגו את קהילת הפרושים תחילה בצפת ולאחר מכן בירושלים.
רבי יעקב היה מלמד בתלמוד תורה עץ חיים, קיבל סמיכה והיה למזכיר וסופר של קהילת הפרושים בירושלים.
מסע לתימן
ביום י"ג תמוז תשכ"ח/1858 יצא רבי יעקב הלוי ספיר למסע שאמור היה להימשך כמעט חמש שנים. כבר אז היה נוסע ותיק, הוא תואר על ידי הביבליוגרף וההיסטוריון הבולט אברהם יערי בספרו "אגרות ארץ ישראל" כ"אחד המטיילים הטובים ביותר, עיניו פקוחות לראות כל דבר ששווה, לראות, ואוזניו קולטות כל חדשות ראויות. שְׁמִיעָה.
לא היה דבר שהוא לא ראה שכדאי להסתכל עליו ולתאר בפירוט רב. הוא לא פחד מסכנות או הרפתקאות, והיה מלומד מלומד בקיא בספרות הקדושה שלנו". בכתב העת העברי "הלבנון" מיום 26 באפריל 1866, מתאר הרב ספיר את ביקורו בעדן לרגל יום הכיפורים והסוכות. הוא כותב שהוא בילה שם את כל חודש תשרי כדי להירגע, והוא ביקש תרנגולת מבעל הבית שלו לכפרות. הוא הופתע לגלות שלא בעל הבית שלו ולא שאר יהודי תימן לא ידעו דבר על המנהג הזה. יהודי תימן לא נהגו בשום דין או מנהג שלא הוזכר על ידי הרמב"ם. למד שיהודים בתימן מתגלחים וגוזרים בספירת העומר שכן הרמב"ם אינו מזכיר איסור זה.
בניו זילנד בפורים
ב"אבן ספיר" (כרך ב' עמ' 141) מתאר הרב ספיר כיצד נסע מויקטוריה, אוסטרליה, באניה והגיע ב- דנידין, ניו זילנד, יום רביעי לפני פורים. "זה מקום", הוא קובע, "מכוסה בשלג, וזה חורף בשביל תשעה חודשים בשנה, מתשרי ועד תמוז. הוא נפגש עם ראש הקהילה היהודית, שעבר עם משפחתו מלונדון שנתיים קודם לכן. האחרון הראה לו חדר יפהפה, ובו ארון קודש וספר תורה, המשמשים להנחה. כשהרב ספיר שאל על מגילת אסתר, נודע לו שאין לקהילה. למרבה המזל, רבי יעקב היה סופר והיה ברשותו קלף כשר. עד יום שישי נכתבה לו מגילת אסתר בזמן לחג הפורים, שהחל באותה מוצאי שבת. הרב ספיר הניח את ליל פורים מגילה בפני קהל של ארבעה מניינים. לרוע המזל, למחרת, שטיבל היה די ריק.
יהודי הודו
רבי יעקב מצא את העיר קוצ'ין שבהודו מחולקת לשתי קהילות יהודיות. באבן ספיר (כרך ב, כג) הוא מפרט את מה שהבחין: יהודי עיירה זו מתחלקים לשתי קבוצות: לבנים ושחורים. הם אינם מתערבבים או מתחתנים, ואינם נראים דומים. הלבנים [בהירי עור], נאים, מכובדים ומלמדים בתורה… בדומה לאירופאים ב בכל דרך. יש להם כ-50 משפחות שחיות בשלום, בעושר ובאושר. רובם מפרנסים את עצמם בקלות… אין להם רב… ומובלים על ידי חמישה זקנים חכמים… יש שש משפחות עיקריות. משפחת זכאי היא הוותיקה ביותר ומאמינים שהגיעה מנמל קרנגנור הסמוך בשנת 1219. משפחת קסטיליה, שהוגלתה מספרד בשנת 1492, הגיעה לקוצ'ין בשנת 1511, בעוד שהמשפחות האשכנזיות ורוטנבורג הגיעו מגרמניה גם במהלך ה-16. מֵאָה. משפחות רחבי והליגואה הגיעו מחאלב ב-1680 לערך.
הוא מספר שמספרם של הקהילה הלבנה עלה על ידי כ-300 משפחות שחורות. הוא כותב: "ברחוב הזה… מתגוררות כ-60 משפחות של יהודים שחורים. לשחורים ולבנים יש שני בתי כנסת נפרדים שכן הלבנים לא יתערבבו עם השחורים, למרות שהם שומרים על כל חוקי משה וישראל כמו הלבנים… רובם מתפרנסים קשה מחקלאות ומיעוטם במסחר ובמלאכה". הוא דן בטענת השחורים שהם היו "היהודים הכי ייחוסים שיצאו מהראשונים שבאו או הובאו מגלות ירושלים וארץ ישראל לגור בארץ הזאת… הם היו הראשונים. הלבנים באו אחריהם מאירופה ואין להם אותו ייחוס כמוהם". הלבנים, הוא אומר, רואים כהוכחה לחוסר ייחוסם של השחורים את העובדה ש"בקרב היהודים השחורים אין כהן או לוי. הם שוכרים כוהנים מעוטי יכולת שבאים מתימן ומפרס כדי להתנזר ולברך אותם בבירקס כוהנים. (עם זאת, לאחרונה הם התחתנו עם שני כהנים מתימן וכעת יש להם כהנים).
אבן ספיר
הכרך הראשון של "אבן ספיר" יצא לאור בהוצאת חברת "מקיצי נירדמים" ומכיל הסכמות מהרב מאיר ליבוש מלבי"ם, הרב זלמן אולמן, הרב שלמה מונק והרב שניאור זקס; האחרון משבח את הרב ספיר כ"מופלג בתורה". הכרך השני של אבן ספיר יצא לאור בהוצאת יחיאל בריל, חתנו של הרב ספיר ועורך כתב העת "הלבנון" בפריז. הספר מוקדש למרדכי סטרשון ולרעייתו חנה, אשר אירחו וטיפלו ברבי ספיר במשך 75 יום בשנת תרל"ב בווילנה כאשר רגלו נשברה. הכרך השני כולל נספח המביא קטעים מכמה מכתבי היד שרכש רבי יעקב במסעותיו. כדי לפרנס את עצמו, הוא מכר כמה מכתבי היד שלו, אחד לקיסרית יוג'יני, אשתו של נפוליאון הרביעי מצרפת. הקיסרית הפקידה את כתב היד בחלק העברי של הביבליוטק הלאומי בפריז. כתב יד נוסף הוא מכר לברון נפתלי הרץ (הוראס) גונצבורג מסנט פטרבורג.* חלק מכרך שלישי של כתבי הרב ספיר יצא לאור רק בשנת 1970, 85 שנים לאחר פטירתו של הרב ספיר, יחד עם כרכים א' ו-ב'.
הרב ספיר ערך טיול בן שנתיים בצרפת, גרמניה ורוסיה בשנים 1865-1867, מטעם בית החולים ביקור חולים בירושלים. רבים מהתרשמותיו פורסמו בהלבנון. הוא נסע לרוסיה פעם נוספת ב-1873, שוב מטעם בית החולים.
הרב ספיר נלחם במשיח שקר
ב-1868 פרסם הרב ספיר את אגרת תימן השנית (וילנא) על הופעתו של מורי (מאסטר) שוקר כוהיל השני, הידוע גם בשם יהודה בן שלום, משיח שקר. הודות לפרסומו, שאושר על ידי רבנים רבים בירושלים, הידרדר קומתו של משיח השקר, וכך גם תזרים המזומנים שלו. הוא נאלץ ללוות כסף מערבים, לא עמד בהלוואתו ונכלא. לאחר שחרורו, הוא לא הצליח להחזיר לעצמו את קומתו הקודמת ונפטר בעוני ב-1878. הפסקת הקריירה של יהודה בן שלום כמשיח יוחסה לרבי יעקב ספיר.
ספר התורה של עזרא הסופר
הרב יעקב ספיר היה החוקר היהודי הראשון שזיהה את משמעות הגניזה הקהירית והראשון שפרסם את קיומו של מדרש הגדול. ספיר מספר פרטים על ביקורו במצרים בשנת 1864 באבן ספיר, כרך א'. 2, עמ'. 21. כשהגיע לפוסטאט, בקהיר הישנה, נאמר לו שהיהודים שם התגאו מאוד העובדה שבעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא היו מאוחסנים בו פריטים רבים של שיימוס, בנוסף לספר התורה של עזרא הסופר. מאוד מתרגש ומתעניין לראות את האוצרות האלה, הרב ספיר רצה לעלות לעליית הגג. הוא כותב בספר מסע שלו שהיה סקרן לדעת, אם זה נכון שספר התורה שכתב עזרא אכן נמצא בבית הכנסת, מדוע לא השתמש בו הרמב"ם כאסמכתא לספר תורה שלו, כיון שהתגורר ליד והתייצב בבית הכנסת הזה ממש בפוסטאט? מעניין שאין זכר לכך שהרמב"ם מכיר את ספר התורה הזה.
הרב ספיר תהה האם הרמב"ם נרתע מלעלות לעליית הגג, שכן כעת מדברים עליו בעצמו לעשות זאת. חברי הקהילה הזהירו אותו שלא להיכנס לעליית הגג, כי על פי המסורת שלהם, מי שיעשה זאת יוכש על ידי נחש. השמאש שגר בחצר בית הכנסת ניסה להניא אותו, והזהיר שלא יישא באחריות אם רבי יעקב לא יחיה את השנה. הרב ספיר לקח אחריות מלאה על מעשיו, וציין כי הוא היה במקווה מוקדם יותר באותו יום והיה לגמרי טהור. כשהרב ספיר עלה בסולם ונכנס לעליית הגג, כך הוא מדווח, קיבלו את פניו ערימות אבק עבות מאוד. בין פריטי השיימוס הרבים שנדחקו לעליית הגג מצא נרתיק עץ מצופה נחושת ובו ספר תורה שנכתב בקס"ו עשורי. רבים מכתבי ספר התורה נמחקו ו הקלאף היה כל כך שביר שכאשר רק נוגעים בו הוא היה מתפורר לחתיכות רבות.**
משיכת תשומת לב ל יהדות הפלשאן מציין פרופסור יעקב יוסף ריבלין במאמרו בשם "הרב יעקב ספיר" בכתב העת העברי "מוזניים" (ת"א, 1940), כרך א. 2, עמ'. 389, שהרב יעקב ספיר היה הראשון שהביא את תשומת הלב לקיום של יהודי הפלשאן באתיופיה. הרב יעקב ספיר פגש בירושלים שני יהודים פלשניים וכתב עליהם בעיתון "לבנון", שנקלט אז בעיתון יהודי גרמני. כתוצאה מכך הרב עזריאל הילדסהיימר נחלץ לעזרתם. לדברי פרופסור ריבלין, היה הרב ספיר כנראה הראשון שהביא לידיעת הציבור את שירתו של רבי שלום שבזי מתימן של המאה השבע-עשרה. הרב ספיר כתב מבוא ופרסם 30 משיריו, אותם מצא בכתב יד.
מעניין לציין שבחלקת נחלאות בירושלים כיום ישנם שני רחובות סמוכים זה לזה בשם רחוב שבצי ורכוב אבן ספיר.
הרב ספיר ערך מחקר רב וכתב על אסרוגים של ינובר מקלבריה שבאיטליה, שנשלחו דרך נמל ג'נובה, וממנו נגזר שמם.
במאמר שתרם לגיליון "הלבנון" מ-10 באוגוסט 1877, הוא דן בהלכות הפיתום של האשרוג. בתיאור ביקורו בעדן, תימן, בשנת 1866,
בכרך השני של ספר מסעותיו, כתב כי על יום לאחר יום הכיפורים הובאו לבית הכנסת שם שקים גדולים של א,רוגים, ולרובם לא היה פיטום. לקראת סוף ימיו בילה הרב יעקב ספיר את ימיו בבית הכנסת "חורבה" בירושלים בחברת חבריו, אחד מהם היה הרב שמואל סלנט, הרב הראשי האשכנזי לעיר. הוא עבר הרחק בגיל 63 בי' תמוז תשמ"ה/1885. אשתו פייגה נפטרה שלוש שנים אחריו. שניהם קבורים בהר הזיזים.
*ראה מאמר על הברון גונצבורג מאת כותב זה בגיליון 26 באפריל 2017 של Inyan.
**ראה מאמרי טוביה מאת הרב טוביה פרשל (ירושלים: מוסד הרב קוק, 2018) כרך. 3. בפרק שכותרתו "ספר תורה בשבי", הרב פרשל (זה אביו של הסופר) דן בהרחבה בספר התורה של עזרא הסופר. "ספר תורה בשבי" נדפס מחדש מתוך "המודיע" העברי, כ"ב תמוז תשנ"ד. כ"ט שבט תשע"ח מגזין ענין של המודיע
