ידועה כאישה החכמה והקדושה ביותר בכורדיסטאן, המאה השבע עשרה אסנת (ברזני) מזרחי לא הייתה ידועה רק בחכמתה התורנית אלא גם יהודים וגם לא יהודים ביקשו את עזרתה בגלל כוחות הריפוי המופלאים שלה. אסנת, שנחשבת לאחד מבני האדם הנדירים שידעו את ההגייה הסודית של יו"ד קה ובק"ה, קיבלה את הכותרת, תנאת, הכינוי הנשי של תנא, ששמור לחכמים שדעותיהם נרשמו במשנה, חמש עשרה מאות שנה קודם לכן. מאז, אף זכר, שלא לדבר על נקבה, לא התכבד בתואר הזה.
השורשים של אסנת
אסנת מזרחי נולדה אסנת ברזני בשנת 1590 במוסול שבדרום כורדיסטן. מוסול, הנחשבת כיום לעיר השלישית בגודלה בעיראק, ממוקמת על הגדה המערבית של נהר החידקל מול העיר העתיקה נינוה.
שם המשפחה ברזאני נגזר משמו של האזור ברזאן בכורדיסטן שממנו כנראה שהמשפחה הזו נובעת
. סבה של אסנת מצד אביה, רבי נתנאל הלוי ברזני, היה דיין בולט שהיה בעל ספרייה גדולה של ספרים וכתבי יד שהייתה נדירה למדי בכורדיסטן. אגדות רבות יצאו עליו ועל בנו, הרב שמואל הלוי ברזני שהיו נצר למשפחת הרבנים היוקרתית ביותר בכורדיסטאן.
מספר מהסיפורים אלה מתועדים בכרך ה-23 של סדרת יודאיקה של ייל(Yale University) בשם הספרות העממית של היהודים מכורדיסטן: אנתולוגיה.
ד"ר יונה סהר, יהודי כורדי ופרופסור ב-UCLA תרגם אותם מעברית וסוריאנית (ניאו-ארמית) והעיר אותם.
אביה של אסנת, רבי שמואל בן נתנאל הלוי ברזני הקים ישיבות בכל רחבי כורדיסטן כולל בברזאן, עכרה, מוסול ועמדייה. תלמידיו מילאו תפקידים רבנים ואחרים בקהילות יהודיות רבות. הוא נודע באמירתו המפורסמת "כל קהילה שאין לה בית מדרש כאילו אין לה אלוקים".
למרות שהרבה ספרים קבליים שנכתבו על ידי רבי שמואל ברזני אבדו, בין כתבי היד שלו ששרדו הם אבני זכרון על הלכות שחיטה, ספר העיון, ספר דריכות וספר חרוזות. מספר פיוטים שלו ותפילות יום טוב המיוחדות שלו שולבו בליטורגיה של יהדות כורדית. במהלך חייו תואר ר' שמואל בן נתנאל הלוי כקדוש ומלאך, שפניו היו זוהרים, כמו אלו של אדם הראשון.
לא יהודים כמו גם יהודים התאבלו על פטירתו. קברו בעמדה הפך למקום עלייה לרגל.
מערכת היחסים של אסנת עם אביה
מכיוון שלרב שמואל ברזני לא היו בנים, והבת המסוימת הזו, התגלתה אסנת כמבריקה בצורה יוצאת דופן, הוא בחר לגדל אותה להיות גדולה בתורה. הרב ברזני לימד אותה את רזי הזוהר שהוא עצמו שלט בו, וכן את כל שאר מקצועות התורה כולל גמרא. אסנת נודעה בתור בקיאה בשס.
ר' שמואל ברזני פתר את הבת הזאת מלעשות כל מטלות בית, והתעקש שחייה יוקדשו רק לתורה ולצמיחה הרוחנית שלה. מסמכים הנוגעים לתלמידת תורה יוצאת דופן זו נמצאו בגניזה הקהירית. וכן בקמיעות כורדיות וממקורות אלו אנו אוספים פרטים על חייה יוצאי הדופן.
"מעולם לא יצאתי מהבית שלי", היא כותבת על עצמה. "הייתי נסיכת ישראל. חונכתי על ידי חוקרים: פינקו אותי [לא דרך פרנסה פיזית אלא רוחנית] מאבי ז"ל שלא לימד אותי שום אומנות מלאכה מלבד ענייני שמים".
כוחות העל הטבעיים של אסנת
מערכת היחסים הקרובה של אסנת עם ה', שבני הדת הכורדים שלה תפסו כקסומים, הולידו אגדה על יונה הלבנה שלה. ממש מחוץ לדלת הכניסה של אסנת היה קן שיונה לבנה בנתה. פעם אחת כשהיונה של אסנת דאיתה לעבר השמים, צייד ירה והרג אותה.
הילדים באזור הגיעו בריצה לראות את הציפור המתה שנפלה ארצה. הצייד המסכן והנבוך הביא את הציפור המתה לאסנת והתחנן לסליחתה. אסנת לקחה ממנו את הציפור המתה, נכנסה לביתה וסגרה את הדלת מאחוריה. מספר דקות לאחר מכן, נשמע רפרוף והעיף החוצה את הציפור מביתה ישר אל הקן שלה. אסנת הצליחה להחזיר חיים לציפור. נאמר שאסנת לא רק שמרה על היונה שלה, אלא גם היונה שמרה עליה.
כוחות על טבעיים של אסנת קשורים בקמעות רבים. סיפור אחד מתאר את אסנת לא רק שהיא מאוד חכמה אלא גם מאוד יפה. פעם היא תלתה כביסה לייבוש על הגג שלה. גוי ריגל אחריה ונלקח ביופיה. הוא התחיל לרדוף אחריה, מטפס לכיוון חדרה. היונה של אסנת חשה את הסכנה, יללה בזעקה מבשרת. אסנת קמה בדיוק בזמן כדי למצוא את הגבר מחוץ לחלון שלה. היא הטילה מיד כישוף על הפולש על ידי הגיית לחש קדוש. הפורץ מצא את עצמו לפתע תלוי על קורות הגג של אסנת, קפוא במקומו.
למחרת בבוקר פנו תושבי העיר שהתאספו סביב המחזה המוזר אל האיש בניסיון להסירו. אבל הנה, אף אחד לא הצליח לחדור את הכישוף של אסנת וכתוצאה מכך הפולש המשיך להיות מושעה במצב קפוא.
לאחר שחלפו מספר ימים, והנגיד שמע על ההתרחשות, הוא בא אל אסנת והתחנן בפניה שתשחרר את המושעה. היא סירבה ואמרה "אילו הוא רק התכוון לגנוב את רכושי, לא הייתי עושה דבר. אבל האיש התכוון לעשות לי מעשה רע וזו התוצאה".
אז הבטיח לה המושל שאם תשחרר את הגוי החוטא לחופשי, הוא יעניש אותו כראוי ויתלה אותו ברבים. היא נענתה לבקשתו. לתדהמתם של כל תושבי העיר, הסירה אסנת את הכישוף שלה ושחררה אותו לחופשי, ולאחר מכן, נאמנה לדברי הנגיד, האשם נתלה מעץ.
תנאת אסנת כאשתו ואחר כך אלמנתו של תלמיד חכם
הישיבה של רבי שמואל ברזני משכה את תלמידי חכמים ממצרים וארץ הקודש. אבל כשזה הגיע לבחירת חתן לבתו, הוא לקח את האחיין שלו, תלמידו הפרס יעקב בן יהודה מזרחי אמדי (מהעיר, אמדיה במרחק יומיים הליכה ממוסול).
אביה של אסנת קבע בתנאים שבתו לא תוסח מהצמיחה הרוחנית שלה על ידי ביצוע מטלות ביתיות. החתן ובן דודה הראשון נענו למשאלות אלו. אסנת לא בישלה, אפתה ולא עסקה בעבודת ידן הצבעונית של נשים כורדיסטניות.
תנאת אסנת כותבת שמאחר שבעלה, גדול התלמוד, היה מעורב בלימוד התורה שלו ולא הספיק ללמד את תלמידי הרבנות, היא הייתה מלמדת אותם במקומו. היא גם חיברה פירוש לספר משלי שאבד למרבה הצער. לרב ולאסנת נולדו שני ילדים, בן בשם שמואל ובת. לאחר שאביה של אסנת נפטר, בעלה נעשה לראש הישיבה. בעלה של אסנת נפטר כשילדיה עדיין היו קטנים, ולכן תנאית מזרחי עמדה בראש הישיבה במוסול עד שבנה היה די מבוגר להשתלט עליה.
במסמכים נראים מכתבים שכתב בעלה המנוח לפני פטירתו הפונים לעזרה לפרנסת הישיבה. נראה כי בוצעו מספר תרומות אך כתוצאה מסכנות הדרך, הכסף לא הגיע למשפחה. לאחר מכן, התורמים נרתעו מלשלוח כספים נוספים. תנאית מזרחי חיה בעוני מחפיר. היא מתארת כיצד בגלל חובותיה, ביתה וחפציה הוחרמו והיא בכל זאת המשיכה ללמד תורה היא האמינה, לטענתה, לא מתאים לה כאישה לנסוע בחיפוש אחר תמיכה כלכלית והיא מתחננת במכתבים כל כך נחמד לשלוח לה עזרה.
הנה חלק ממכתבה שנמצא בין אוצרות הגניזה הקהירית. היא מתארת כיצד החייבים שלה רדפו אחריה: "ועכשיו תן לי לספר את הבעיה שלי, הם תפסו אותי והיכו אותי… הם שלחו צו עם סוכנים שהשתלטו על הבית שלי והם מכרו את הכל – הבגדים שלי והבגדים של הבת שלי. הם אפילו לקחו את הספרים שהיו לפניי ואז אמרו לי שאני חייבת להם מאה גרוש. אין לי מקום לברוח או למצוא מחסה רק מרחמיך ומרחמי ה'. בבקשה למען הקברים של אבי ושל בעלי הרב שאסור לבטל את התורה שלהם ושמם לא ייעלם מהקהילה. רק אני נשארת ללמד ולהטיף את התורה. וזו הבעיה שלי: נקלעתי לחובות כתוצאה מהריבית שציינתי קודם ואין לי מה למכור. אין לי בן בוגר או שליח שיכול לשדל עבורנו בקהילה, ואין זה מנהג אשה לבקש בקהילה. הכבוד שלה הוא להיות בת מלך היושבת על כס המלכות, עונדת זהב ואודם.
הקסם של אסנת מציל אנשים
תנאית אסנת הופצצה על ידי אנשים שהגיעו מכל עבר כדי ליהנות מכוחות הריפוי הקסומים שלה. נשים שביקשו להרות התברכו בילדים לאחר שביקרו אותה ואנשים רבים שהיו בפתח המוות קיבלו חוזה חדש לחיים.
לאחר שאביה, רבי שמואל נפטר, הוא הגיע לא פעם אל בתו בחלומות. הוא היה מגלה לה סכנות ואומר לה איך להדוף אותן, ומציל חיים רבים. בראש חודש אחד, כתוצאה מביקור אביה אצלה בחלום, היא עודדה את יהודי עמדיה לחגוג את היום בחוץ. בזמן שהיהודים המשיכו בחגיגה, הם החלו לצרוח בגלל הלהבות שהם עדים לירות באוויר. ברור שבית הכנסת הוצת, אך למרבה המזל, מכיוון שהקהילה הייתה בחוץ, איש לא נפגע בפנים.
כשראתה את הלהבות עולות, תנאית אוסנת לחשה שם סודי שלמדה מאביה. אז הבחינה הקהילה בלהקת מלאכים יורדת לגג בית הכנסת. המלאכים החלו לכבות את האש על ידי הכאת הלהבות בכנפיהם, עד שכל ניצוץ אחרון כבה. ואז הם עלו לשמים כמו להקת יונים לבנות ונעלמו. לאחר שהעשן התפזר, הבינו בקהילה נס נוסף שהתרחש: בית הכנסת לא נשרף. אף אות אחת של ספרי תורה לא נגעה בלהבות. כהכרת תודה לתנאת אסנת, שינתה הקהילה היהודית את שמו של בית הכנסת על שמה. עד לפטירתה בגיל שמונים, בשנת 1670, המשיכה תנאת אסנת ללמד תורה. צאצאיה הלכו בעקבותיה. למעשה אחד הפיוטים הנאמרים בקביעות בסוכות על ידי יהודים כורדים הולחן על ידי ה"אייניקל" שלה רבי דוד ברזני.
כשראתה את הלהבות עולות, תנאית אוסנת לחשה שם סודי שלמדה מאביה. אז הבחינה הקהילה בלהקת מלאכים יורדת לגג בית הכנסת. המלאכים החלו לכבות את האש על ידי הכאת הלהבות בכנפיהם, עד שכל ניצוץ אחרון כבה. ואז הם עלו לשמים כמו להקת יונים לבנות ונעלמו.
לאחר שהעשן התפזר, הבינו בקהילה נס נוסף שהתרחש: בית הכנסת לא נשרף. אף אות אחת של ספרי תורה לא נגעה בלהבות. כהכרת תודה לתנאית אסנת, שינתה הקהילה היהודית את שמו של בית הכנסת על שמה. עד לפטירתה בגיל שמונים, בשנת 1670, המשיכה תנאית אסנת ללמד תורה. צאצאיה הלכו בעקבותיה. למעשה אחד הפיוטים הנאמרים בקביעות בסוכות על ידי יהודים כורדים הולחן על ידי ה"אייניקל" שלה רבי דוד ברזני.
על כורדיסטן
כורדיסטן מוזכרת לראשונה בתורה, ומזוהה כהרי עררת שבו נחה התיבה של נח, בראשית ח, ד. הרי אררט מתורגמים על ידי תרגום אונקלוס כטורי קרדו, הרי כורדיסטן. הגמורא (בבא בתרא 91a) מספרת שאברהם היה כלוא שבע שנים (מתוך עשר שנים) בקרדו. כורדיסטן שפירושה "ארץ הכורדים" בפרסית, היה אזור בצפון מסופוטמיה המשתרע היום על השטח ההררי של ארבע מדינות, צפון עיראק, איראן, סוריה וטורקיה. על פי המסורת היהודית הכורדית, כאשר מלכי אשור הגלו את היהודים מארץ ישראל בשנת 722 לפני הספירה, הם הועברו להרים אלו.
ביומנו מהמאה השתים עשרה מתאר בנימין מטודלה את אוכלוסיית היהודים הגדולה בכורדיסטן. הוא, כמו גם פתחיה מרטיסבון, מטייל אחר, מדווחים כי האוכלוסייה היהודית של אמידיה או אמדיה הייתה 25,000. שניהם מתארים את הקהילות היהודיות ברחבי כורדיסטן כמבוססות היטב עם הרבה רבנים ובתי כנסת. האוכלוסייה היהודית של העיר מוסול הייתה אז 6000 לפי פתחיה ובנימין מטודלה טען 7000. רדיפת היהודים על ידי הצלבנים הביאה לכך שיהודים רבים נמלטו לכורדיסטאן.
אולם כשהגיע המשורר היהודי יהודה אלחריזי לכורדיסטאן במאה השלוש עשרה, הוא ציין שהרמה הרוחנית של הקהילות לא כל כך גבוהה והייתה בורות רבה בתורה. נראה כי מעשי הטבח הכלליים באזור על ידי כובשים מונגולים השפיעו על צמיחתם התורנית. ברגע שהטורקים ניצחו נגד שליטי פרס ב-1535, וכורדיסטאן עברה תחת האימפריה העות'מאנית, הייתה מידה מסוימת של יציבות בקהילה היהודית. יהודים רבים היו עולים לרגל בחג השבועות, שנקרא עד זיארה, חג העלייה לרגל לקברי הנביאים, נחום באלקוש, יונה בנינוה ודניאל בכירכוכ. היו כמה מערות מקומיות שיהודים כורדים האמינו כי אליהו הנביא ביקר וגם הם פקדו אותן.
הנוסע היהודי התימני, יחיא (זכריה) אל זהירי, ביקר בכמה עיירות מרכזיות בכורדיסטן – אבריל, כירכוכ, מוסול ניסיב ואורפה. הוא מצא באורפה (אור כשדים) את שני העמודים מהם על פי המסורת המקומית יצק אברהם לתוך הכבשן. מסמכים וכתבי יד מהגניזה הקהירית מאירים לנו על יהדות כורדית במאות השש-עשרה והשבע-עשרה שבהן מתארת אסנת ברזני מזרחי.
במאות הבאות היו שליחים מארץ הקודש שהיו מוכרים קברים ליהודים בכורדיסטן המורכבים מארבע אמות בארץ ישראל. השליח היה נותן לקונה מסמך חתום, המציין כי התמזל מזלו להחזיק קבר בארץ ישראל והקונה היה אוצר אותו ואז עם מותו יקבור אותו קרוב משפחתו עם גופתו בכורדיסטן.
בעת החדשה, כשהחלה ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, יהודי כורדיסטן היו הראשונים מבין קהילות המזרח הקרוב שעברו לשם. רובם התיישבו בירושלים ברובע המכונה מחנה יהודה, שהשוק עד היום מורכב ברובו מיהדות כורדית.
בשנת 1981 פרסם מוזיאון ישראל בירושלים קטלוג בשילוב עם תערוכתו על יהדות כורדית. בתערוכה הוצגו כתבי יד מוארים, חפצי טקס ופולחן וכן קמעות, פריטי מתכת בגדים ותכשיטים של יהודים כורדים. 20 שנה לאחר מכן מוזיאון ישראל פרסם באנגלית את יהודי כורדיסטן, חיי היומיום, מנהגים, אומנויות ומלאכות ש-271 עמודים מלאים בתמונות של פריטים רבים שהוצגו בתערוכה המקורית.
ישנם רשומות יהודיות כורדיות שונות שנשמרו בטהראן בארכיון המסמכים של הפרלמנט האיראני. מאמר שכותרתו "הארכיון הבלתי ממוקש של יהדות כורדית בטהרן, דו"ח שטח", הדן בארכיון חשוב מאוד זה נמצא בגיליון נובמבר 2007 של כתב העת של האגודה למדעי היהדות. בהערות השוליים, מחברו, מוסטפא דהקאן, מספק לחוקר מספר מקורות חשובים במספר שפות על קהילה יהודית מרתקת זו, שלמרבה הצער, נעלמת במהירות.
a
l kordistan