לפני יותר מאלפיים שנה, חגגו אבותינו את חג הסוכות בירושלים בצורה קורעת לב וכואבת ביותר. ארבעת המינים שהם היו אמורים להחזיק יחד כדי לסמן את האחדות הפנימית של עמנו שימשו כאמצעי להבעת כעס ושנאה לכהן הגדול בבית המקדש שלא רק הכריז על עצמו כמלך אלא ביזיל בנוכחות השכינה בסוכות במהלך טקס "ניסוך המים". על פי המסורת, בכל יום חג הסוכות אמור היה לשפוך כד מים, שנמשך ממי מעיין השילוח, יחד עם היין על המזבח.
בשמחת בית השואבה, כאשר אלכסנדר ינאי (126 לפנה"ס-76 לפנה"ס) קיבל את קנקן המים, הוא הפגין את זלזלו בפרושים (היהודים שהופרדו מהשאר על ידי דבקותם בהלכה) על ידי שפיכת המשקה על הרצפה במקום על המזבח. כמה אלפי יהודים מזועזעים וזועמים הטילו את אלכסנדר ינאי באתרוגים שלהם. המנהיג האכזר נקם נקמה מיידית, בכך שהורה ללא רחמים לחייליו הלא-יהודים, לשכירי החרב הפיסידים והקיליקים להרוג את יותר מ-6000 היהודים שהתאספו בחצר בית המקדש.
אלכסנדר ינאי היה בנו של יוחנן כהן גדול (יוחנן הורקנוס) ונכדו של שמעון אחיו של יהודה המכבי, גיבור חנוכה. סבא רבא של אלכסנדר ינאי מתתיהו היה החשמונאי הראשון שנלחם נגד היוונים-סורים כדי לשמור על טהרת התורה ובית המקדש.
למרבה הצער הנין של מתתיהו לא זכה לחינוך תורני ורוחני; הוא גדל כיווני עם דגש על אימונים צבאיים והלניזם. יהודה אריסטובולוס אחיו למחצה של אלכסנדר ינאי (הם חלקו אב) קדם לאלכסנדר ינאי בתור כהן גדול. אריסטובלוס, שחש מאוים, כלא את אחיו למחצה ואת אמם כדי להבטיח שהם לא ידיחו אותו מכסאו.
לאחר שלא הסתפק בתואר "נשיא" (הנסיך) אריסטובלוס הוכתר עצמו כ"מלך". עם זאת הוא שלט פחות משנה. הוא חלה ומת והותיר את אשתו המלכה שלומית אלכסנדרה ללא ילדים. לפני שהפך לכהן הגדול, אלכסנדר ינאי שוחרר מהכלא על ידי המלכה שלומית אלכסנדרה בת השלושים ושבע שרצתה להינשא לגיסה בן ה-22 כדי להוליד ממנו ילדים. אלכסנדר ינאי הסכים להתחתן איתה כדי להיות מלך. היא הייתה אחותו של רבי שמעון בן שטח, שעתיד היה להיות בסופו של דבר לראש הסנהדרין והוא האמין בנישואיו לה ירחיב את חוג האצולה שלו. מאחר שזה היה לפני שלבש את לבוש הכהן הגדול, הותר על פי ההלכה לשאת את גיסתו ולקיים את מצוות יבום האסורה לכהן גדול.
אירוע זה שבו הושלכו אלפי אתרוגים לעבר אלכסנדר ינאי התרחש במהלך חג הסוכות בסביבות שנת 104 לפני הספירה והיה גורם מרכזי לקראת מלחמת האזרחים ביהודה. במשך שש שנים לאחר מכן נהרגו יותר מ-50,000 יהודים במלחמת הפרושים (הפרושים) שנלחמו בכוחות המלוכה של אלכסנדר ינאי. הפרושים ניהלו משא ומתן עם המלך היווני-סורי, דמטריוס השלישי, שאתו הם עסקו כדי להילחם נגד המלך שלהם.
הם האמינו שאם ישלטו על ידי זר, שיאפשר להם לקיים את דתם באופן חופשי, עדיף על היותם עצמאיים ותחת התרפסותו של צדוקי, נצר למשפחת הכהן הגדול של צדוק הכהן שלא דבק בהלכה. הם גם האמינו שהמלך צריך להיות צאצא של דוד המלך ולא ממשפחת הכוהנים והתנגדו לאלכסנדר ינאי לכהן כמלך. אולם, לאחר קרב עקוב מדם ליד שכם בין אלכסנדר ינאי ודמטריוס, בו איבד אלכסנדר ינאי כמעט את כל צבאו ונמלט אל ההרים, התחרט חלק גדול מהפרושים שהצטרפו לסורים על דרכם ועברו אל אלכסנדר, להכריח את דמטריוס לסגת מיהודה.
במקום לעשות איתם שלום, אלכסנדר ינאי התייחס אליהם באכזריות מוגזמת ובלתי אנושית. על פי עצתו של יועצו, דיוגנס, הוא הרג שמונה מאות פרושים על ידי תליתם לצלבים ועל כך הוא זכה לכינוי "התליין". בנוסף לפני הצליבות שלהם, אלכסנדר אילץ אותם להיות עדים להוצאה להורג של נשותיהם וילדיהם. כתוצאה מכך, 8000 יהודים ברחו לסוריה ולמצרים. רבים מהיהודים שברחו צפונה לסוריה נטבחו ליד כלקיס בעוד אחוז קטן מהפליטים שרדו בבית זבדאי.
התנאים שמעון בן שטח (שהיה אורח תדיר בארמון) ויהודה בן טבאי, מצאו מקלט באלכסנדריה שבמצרים. למרות שליט חסר רחמים, אלכסנדר ינאי היה גאון צבאי והרחיב את יהודה. הוא השיג שליטה על כל אזור החוף מהר הכרמל בצפון ועד לגבול מצרים. במהלך מלחמה של שלוש שנים (85-82 לפנה"ס) הוא כבש את פלה, דיום, גראסה, גולנה, סלאוקיה ואת המצודה החזקה גמאלה במזרח נהר הירדן.
אלכסנדר ינאי היה שירור שהשחקות והחום הקבוע גרמו למותו בטרם עת בגיל 49. הוא היה בעיצומו של ניסיון לכבוש את העיירה המבוצרת רגבה שבגליל כשנפטר בשני בשבט 76 לפנה"ס. אפשר לדמיין עד כמה עמוקה הייתה שנאת העם היהודי על כך שמותו של אלכסנדר ינאי הוכרז כחג ונחגג על ידי הקהילה היהודית. זה היה תאריך שבו נאסר על מסירת הספדים והצום נאסר.
מותו של אלכסנדר ינאי הביא גם לשחרורם של חכמי תורה רבים מהכלא. התנאים כולל רבי שמעון בן שטח חזרו לירושלים. מורהו של האחרון רבי יהושע בן פרחיה שעמד בראש הסנהדרין, חזר גם מאלכסנדריה לתפקידו הקודם. המלכה שלומית אלכסנדרה, שהייתה חביבה מאוד על הפרושים, החזירה את הסנהדרין למוסד התורה הקודם שלה והתורה שוב שגשגה בתשע השנים שבהן שרדה המלכה את בעלה. היא מינתה את בנה הורקנוס להיות הכהן הגדול שדבק בהלכה.
הגמרא מספרת כי בתקופת מלכותו של שלומית אלכסנדרה, "כגמול על יראת שמים ירד גשם רק בלילות שישי (שבת); כדי שמעמד הפועלים לא יסבול מאובדן שכר בגלל גשם שיורד במהלך עבודתם. פוריות האדמה הייתה כה גדולה עד שגרגרי החיטה גדלו כמו שעועית כליה; שיבולת שועל גדולה כמו זיתים; ועדשים גדולות כדנרי זהב…
" שלומית אלכסנדרה היא אחת מהאנשים הבודדים המוזכרים במגילות ים המלח. היא נקראת שלמציון במגילה 4Q322. במגילה שכותרתה פשר נחום, מתוארת שלטונו האכזרי של אלכסנדר ינאי, אותו היא מכנה "אריה הזעם". הוא אינו מוזכר בשמו אך חוקרים הגיעו למסקנה שזהו על סמך מעשיו המוזכרים גם אצל יוספוס. למרבה הצער לאחר מותו של שלומית אלכסנדרה, בנה הצעיר אריסטובלוס תקף את אחיו הבכור הורקנוס. לאחר קרבות רבים ביניהם, הם עירבו את הרומאים. פומפיוס כבש את יהודה בשנת 63 לפנה"ס. והפך אותו למחוז רומאי. פחות ממאה חמישים שנה לאחר מכן, בשנת 70 לספירה, נהרס בית המקדש שהיה עד למכת חג הסוכות.
