הקהילה היהודית בספרד חיה בחצי האי האיברי במשך יותר מארבע עשרה מאות שנים, ותרמו רבות להתפתחות הפיזית והאינטלקטואלית של המדינה. .בט' באב (5252) 1492, היה יום אפל בתולדות עמנו.— יותר מ100,000 — נאלצו להתנצר או להתגרש.
אלה שסירבו להתנצר ברחו לפורטוגל, איטליה, צפון אפריקה וטורקיה. מי שהוביל את היציאה היה הפרשן, הפילוסוף, המדינאי והגזבר המלכותי , דון יצחק אברבנאל. פרדיננד ואיזבלה שחתמו על צו הגירוש הצטערו לראות אותו ואת משפחתו עוזבים. הם קיוו שהאברבנאלים יתנצרו וכך ימנעו מגירוש.
דון יצחק אברבנאל והלווה לפרדיננד ואיזבלה, לאוצר המלכותי סכומים נכבדים מכספו האישי. עם השאלתו של אברבנאל, המלכים הצליחו בכיבוש גרנדה, וסיימו את כל השלטון האסלאמי בחצי האי האיברי. במקום להביע הכרת תודה למיטיב היהודי שלהם, הם דחו את הפצרותיו, כולל הצעתו של אברבנאל לשלם סכום אדיר כדי לבטל את גזירת הרוע. המלכים הקשיבו לרשע, האב תומס דה טורקמדה, ראש האינקוויזיציה והשתכנעו בלשונו החדה.
יהודה (ליאונה) אברבנאל הידוע גם בשם לאונה אבראו (נולד בערך ב1465 ) היה בנו הבכור של דון יצחק ושימש כרופא הפרטי של פרדיננד ואיזבלה. הוא היה תלמיד חכם, לאחר שהתחנך יחד עם אחיו הצעירים בהדרכתו של רבי יוסף בן אברהם אבן חיון, מראשי הרבנים של הקהילה היהודית בליסבון, פורטוגל שבה נולד וגדל יהודה. מאוחר יותר הוא נודע כאחד הפילוסופים הגדולים בעולם בתקופתו.
יהודה שהיה רק בגיל עשרים בתקופת הגירוש. המלכים הפצירו ברופא שלהם, לאונה אבראו, להתנצר כדי שיוכל להישאר בארץ ולהמשיך לטפל בהם. הם קיוו שההתנצרות של רבי אברהם סנאור. גובה מסים ראשי שהחזיק בתואר רב דה לה קורטה, כמו גם ההמרות של בניו וחתנו יגרמו גם לבני האברבנאלים להתנצר. למרבה האירוניה, הרב אברהם סנאור היה השדכן של פרדיננד ואיזבלה ואיזה אסון גרם השידוך שלו.*
למרבה הצער הרב סנאור כבר היה בן שמונים בשנת 1492 כאשר התנצר; הוא נפטר בשנה שלאחר מכן. למרות שהאברבנאלים היו מקורבים לסניורים והרב סניאור פנה שלוש פעמים למלכים יחד עם אברבנאל כדי לנסות לשכנע אותם לחזור בהם מצו הגירוש שלהם, ברגע שהסנאורים קלטו שהמלכים לא מתפשרים, הם נכנעו. עד מהרה הבינו המלכים הספרדים שלאברבנאל אין כל כוונה לנטוש את אמונתם היהודית, ורקמו מזימה לחטוף את תינוקו של ד"ר יהודה אברבנאל ולהמיר אותו. הם ציפו שהחטיפה תסחוף את האברבנאלים לנטוש את אמונתם.
האברבנאלים התוודעו למזימה ויהודה (ליאון) אברבנאל שלח את תינוקו יצחק בן השנה יחד עם מטפלת לפורטוגל. לדברי פרופסור בן ציון נתניהו ז"ל מאוניברסיטת קורנל (אביו של ראש הממשלה בנימין נתניהו), שכתב עבודה נחרצת על חייו של דון יצחק אברבנאל, המטפלת והתינוקת ברחו לאחותו של יהודה שהתגוררה בליסבון. מפורטוגל קיוו האברבנלים להביא את התינוק לאיטליה לשם הם תכננו לברוח. המלכים הספרדים זעמו כשגילו את היעלמות התינוק. הם יצרו מיד קשר עם מלך פורטוגל, ג'ון השני, שלקח את התינוק, הטביל וגדל עם הדומיניקנים.
המלך ג'ון השני זעם במיוחד על סבו של התינוק, דון יצלק אברבנאל, שהמלך ג'ון האמין בטעות שהסבא של התינוק רצה להדיח אותו . היסטוריונים למדו על החטיפה הטראגית מהשיר העברי שחיבר אביו ד"ר יהודה אברבנאל, שכותרתו "תלונה אל חזמן." זה מחובר11 שנים לאחר החטיפה כשהילד היה בן שתים עשרה. ד"ר יהודה אברבנאל מתחנן לבנו החטוף כי בכל מקום שבו הוא נמצא, הוא צריך לקיים את התורה ומספר לו על משפחתו המהוללת ומורשתו היהודית.
הנה חלק מן השיר"
זמן הכה בחץ שנון לבבי
וכליותי יפלח בקרבי
ודכני ושם נצח כאבי
פצעני ובלה את בשרי
ואכל הכאב דמי וחלבי
וגרס כל עצמי בחמתו,,,,,,,,
והו
…..והגודל אשר יצחק קראתיו
אברבנאל, כמו צור מחצבי,
כשם גדול בישראל כהורו
כבן ישי, והוא נר מערבי,
בהוולדו ראיתיו טוב לשכן
בליבו בין וטוב הוריו וטובי
ובן שנה
רבים מאמינים שאחרי שהילד נעלם הוא לא נראה שוב על ידי בני משפחתו. עם זאת, הערך של אנציקלופדיה יודאיקה משנת 1971 על יהודה אברבנאל קובע כי יש סיבה להאמין שהילד חזר לשורשיו ולמשפחתו. השיר העברי על בנו האובד, פורסם יחד עם התרגום לעברית — "ויכווח האהבה" — של יהודה אברבנאל. ספר פילוסופיה זה, אשר מאמינים כי נכתב במקור בלדינו על ידי ד"ר יהודה אברבנאל, פורסם בשנת 1535 בגרסה האיטלקית לאחר מותו של הרופא.
הוא הפך לרב מכר בינלאומי ותרגומים בספרדית, עברית ולטינית הלכו בעקבות התרגומים באיטלקית. התרגומים פורסמו פעמים רבות כדי לעמוד בביקוש העצום. ספר הפילוסופיה דן במושג האושר וכן באהבת אלוקים ואדם. התרגום לספרדית בוצע על ידי לא יהודי שלושים שנה לאחר מותו של ד"ר ליאון אברבנאל. המתרגם הקדיש והעניק אותו במתנה למלך ספרד פיליפ, נכדם של פרדיננד ואיזבלה שהיו אלה שהגלו אותו בתחילה ושרפו יהודים על המוקד.
ד"ר יהודה אברבנאל חיבר את עבודתו הפילוסופית במהלך נדודיו – הוא נדד מנאפולי לגנואה ל ברלטה, ונציה, פרארה ופיזארו. במהלך שהותו בערים שונות, הוא שימש כרופא של כמה בני מלוכה, כולל המשנה למלך של נאפולי. אבל הוא ייזכר בעיקר בזכות ה-Dialoghi d'amore שלו שנלמד בכל העולם. כעת, כשהוא בעולם האמת, הוא בהחלט התאחד עם בנו החטוף שאבד זה מכבר, ויחד הם מתחממים בתורה שלמענה הקריבו הרבה.
ו