בין השנים 1961-1969 פרסם מוסד הרב קוק ארבעה כרכים של שרידי אש – שו"ת, חידושים, מאמרים, מחקרים ומאמרים – מאת הרב יחיאל יעקב ויינברג, שהיה אחד מהרבנים הבולטים בתקופתנו. הוא נפטר במונטרו, שוויץ, בשנת 1966 בגיל 81.
בקיץ האחרון יצא לאור בירושלים כרך גדול מחידושי הרב וינברג על התלמוד. עד מהרה נמכר. לפני זמן קצר הופיעה מהדורה חדשה מתוקנת ומוגדלת. הכרך, שנערך על ידי רבי אברהם אבא וינגורט, שזכה ללמוד אצל הרב וינברג בשנים האחרונות לחייו של האחרון מציג הקדמה ארוכה המתארת את חייו, אישיותו ושיטת לימודו של הרב וינברג.
הרב ויינברג, יליד ליטא, למד בישיבות מיר וסלובודקה. באחרון, שם עד מהרה התפרסם כאחד התלמידים המצטיינים, היה תלמידו החביב של רבי נתן צבי פינקל, ה"אלתר" מסלאבודקה. רבי נתן צבי פינקל שלח את הרב וינברג למיר כדי לעזור לבנו, הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, להכניס לאותה ישיבה את לימוד המוסר. הרב ויינברג הוסמך על ידי רבי צבי הירש רבינוביץ מקובנה, רבי משה דנישבקסי מסלובודקה, רבי אליה ברוך קמאי ממיר והרב אליעזר רבינוביץ ממינסק. ב-1906 מונה לרבה של פילווישקי (ליטא). הוא ארגן שם קבוצת לומדי תורה אשר בהנהגתו התמסרו ללימוד התלמוד. הרב ויינברגר הפך, מעתה ואילך, בעולם הרבני לעילאי של פילווישקי או רוב מפילווישקי.
במלחמת העולם הראשונה למד באוניברסיטת גייסן, גרמניה, שם קיבל תואר דוקטור על עבודתו בנושא המסורה. הוא גם לימד באוניברסיטה זו. בקיץ 1914 ביקר רבי אברהם יצחק הכהן קוק בגרמניה על מנת להשתתף בוועידה בינלאומית בפרנקפורט על המיין, שכונסה על ידי אגודת ישראל.
הוועידה בוטלה בגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הרב קוק נתקע באירופה, שהה בשוויץ עד שנת 1916, אז קיבל טלפון מקהילת מוזיקי הדעת בלונדון.
לפני זמן קצר ביקרתי את הרב משה שטרנבוך בירושלים. הוא סיפר לי מה ששמע מהרב ויינברג על פגישתו עם הרב קוק בגרמניה בקיץ 1914. הרב וינברג הסביר לרב קוק את מצבו הרעוע בגרמניה כזר אויב (הוא היה אזרח רוסי). לאחר מכן הגיש לו הרב קוק את שעונו, שאותו יוכל למכור במקרה שיזדקק לכסף. הרב ויינברג סירב לקחת את השעון, אך הרב קוק התעקש שייקח אותו. השעון אכן עזר רבות לרב וינברג, שהיה אסיר תודה לרב קוק לנצח (נוסח קצת שונה לסיפור זה נמצא בספרו של שמחה רז על הרב קוק).
לאחר פטירתו של רבי אברהם אליהו קפלן ב-1924, מונה הרב ויינברג במקומו למרצה לתלמוד והלכה בבית המדרש לרבנים הילדסהיימר בברלין. מאוחר יותר הוא הפך לרקטור של אותו מוסד, וכיהן בתפקיד זה עד לסגירתו בעקבות פוגרומי ליל הבדולח בנובמבר 1938.
כאחד הסמכויות הרבניות המובילות בגרמניה, הרב וינברג עסק בפתרון בעיות הלכתיות מודרניות, במיוחד אלו שנוצרו בעקבות עליית הנאצים לשלטון. הוא התכתב עם מנהיגי הרבנים הגדולים של מזרח אירופה, שכולם העריכו אותו.
הרב ויינברג נפל ב-1939. שניים מתלמידיו ליוו אותו לקובנה. למרות הטיפול שקיבל, מצבו הבריאותי לא השתפר ובמשך מספר חודשים הוא היה מרותק למיטתו. בעצת הרופאים הוא הובא לוורשה להיעזר במומחים. הוא הגיע לבירת פולין 3-4 שבועות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
(המשך בשבוע הבא)
גו'איש פרס יום ששי מאי 3 1996
המשך משבוע שעבר
פרוץ מלחמת העולם השנייה, תפס את הרב ויינברג בוורשה. הוא היה בעיר כשהיא נכבשה על ידי הגרמנים ועדיין היה שם כשהיהודים נאלצו להיכנס לגטו. הרב ויינברג היה אזרח רוסי עד תום מלחמת העולם הראשונה. לאחר שקיבלה מולדתו ליטא עצמאות, הוא הפך לנתינה של המדינה החדשה.
בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר ברית המועצות כבשה את המדינות הבלטיות, הוא הפך שוב לאזרח רוסי וככזה – גרמניה בהיותה באותה תקופה ביחסים ידידותיים מאוד עם ברית המועצות, הוא לא היה חשוף לכל ההשמצות והרדיפות, שהיו מנת חלקם של יהודי ורשה. ברגע שהחלים במידת מה ממחלתו, החל להתמסר לעזרה לאחיו היהודים.
הוא נבחר לראש אגודת הרבנים של ורשה. תוך שימוש בקשריו הרחבים בחו"ל, דאג לשלוח כסף ומזון לגטו. האוכל חולק לרבנים, לראשי הישיבה, לגדולי התורה ולתלמידי ישיבות ותלמוד תורה. בעקבות פלישת גרמניה לברית המועצות, ויינברג נעצר כחייזר אויב Enemy alien. במשך שבועיים הוא הוחזק בכלא בוורשה. לאחר מכן הועבר למחנה לאסירים רוסים במבצר ליד וייסנבורג בבוואריה. הוא שרד את המשטר הקשה של המחנה, שוחרר על ידי צבא ארה"ב סמוך לסיום המלחמה. קצינים וחיילים אמריקאים-יהודים שמו אותו, כמו גם יהודים משוחררים אחרים, בחדרים מרווחים בוויסנבורג וסיפקו להם את כל הצרכים. עם זאת, בגלל מצב בריאותו הרעוע, הוא נאלץ להישלח לבית חולים בנירנבורג שם שהה תשעה חודשים
(על מצבו האומלל של הרב ויינברג בזמן שחרורו, סיפר לי ידידי, פול פרידמן ז"ל, שהיה אחד מחיילי ארה"ב ששחררו אותו). כתוצאה ממאמצים של חברים בשוויץ, במיוחד, הרב שאול וינגורט ועל ידי מנהלי הג'וינט במינכן, הובא הרב ויינברג ממינכן למונטרו שבשוויץ שם נמשך הטיפול הרפואי שלו. במונטרו טיפל בו הרב שאול וינגורט. וינגורט, נצר למשפחה חסידית ידועה היה תלמיד קרוב מאוד של הרב ויינברג בבית הספר לרבנים הילדסהיימר בברלין. לפני המלחמה ביקש ממנו הרב אליהו בוצ'קו, ראש ישיבת עץ חיים במונטרו, לעזור לו למצוא בעל מתאים לבתו. הרב וינברג המליץ על שאול וינגורט. האחרון נשא לאישה את בתו של בוצ'קו והשתקע בשווייץ. הוא לימד בישיבה במונטרו ובזמן מלחמת העולם השנייה, סייע למשפחת שטרנבוך- למי שהיה קשור דרך אשתו – במאמצים לחלץ יהודים מהגיהנום הגרמני.
הרב ויינברג התגורר עשרים שנה במונטרו עד לפטירתו בשנת 1966. בהדרגה gradually שב לבריאותו ותוך זמן קצר שמו הדהד בכל עולם התורה. פניות הלכתיות הופנו אליו מגורמים שונים, הוא תרם למספר כתבי עת תורניים והתכתב עם רשויות תורניות מובילות.
בשנים 1961-1969, כאמור, פרסם מוסד הרב קוק ארבעה כרכים מכתביו ("שרדי אש"). הם כוללים לא רק שו"ת, חידושים ומחקרים אלא גם חיבוריו המבריקים על ראשי תנועת המוסר ועל רבי שמשון רפאל הירש. הרב שאול וינגורט לא חי לראות את הופעתו המלאה של מורו כאחד מענקי העולם. הוא מת בתאונה טרגית במונטרו בסוף קיץ 1946, והותיר אחריו אלמנה צעירה, שתי בנות קטנות ובן.
ב"יד שאול", כרך לזכרו של הרב שאול וינגורט, אותו הוציא יחד עם הרב פנחס ביברפלד, מתאר הרב וינברג את חייו ואישיותו של תלמידו האהוב והמצטיין. הוא כתב גם על הוריו של הרב וינגורט ובני משפחה נוספים שהכיר ואשר עזרו לו מאוד בזמן שהותו בפולין. כאשר גדל התינוק של הרב וינגורט, אברהם אבא, לקח אותו הרב וינברג תחת כנפיו ולמד איתו תורה מספר שעות ביום. הרב אברהם אבא וינגרוט הוא עורך כרך חידושי התלמוד של הרב וינברג שהופיע לפני זמן מה ונושא מאמר זה.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 10 במאי 1996
המשך משבוע שעבר
כמעט 20 עמודים מהמבוא מוקדשים לתיאור שיטת הלימוד של הרב וינברג.
בפתח חלק זה מספר הגאון רבי אברהם אבא וינגורט כי בעת ביקורו בשנת תשכ"ד, אמר לו הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר בירושלים, בשם הרב ויינברג, הרב פינקל "כדאי שתדע. , הרב ויינברג הוא לא רק הגודול של הדור הזה אלא של דורות רבים."
עוד באותו יום ביקר הרב וינגורט את רבה של צ'בין, הרב דב בירש ויידנפלד, אשר שיבח את הרב ויינברג במונחים דומים. הרב וינגורט כותב שהוא לא מתיימר "להגדיר" את שיטתו של הרב וינברג, כל מה שהוא רוצה לעשות הוא להציג בפנינו אפיון קצר וכללי של דרך הלימוד של הרב וינברג.
הוא מצטט מתגובתו של הרב וינברג, שבה משיב האחרון לכתב שמתח עליו ביקורת על כך שהביע דעות שונות או אפילו סותרות את דעותיהם של הרשויות האחרונות הבולטות ביותר כמו פני יהושע ורבי עקיבא אגר.
הרב וינברג כתב: "אז מה? האין זו דרכה של תורה, לפלפל, לדון ולהתווכח ולחדש ליצור הסברים ותיאוריות חדשות, גם אם אינן חורגות מאלה של ראשי אהרונים? רק בענייני הלכה מעשית אסור לנו להתעלם מהשקפותיהם של הגאונים שלנו, אך בכל הנוגע לתיאוריות ולהסברים חדשים, אנו חופשיים לעשות זאת ולהמציא פרשנויות משלנו. הרב וינגורט מציין שהרב וינברג שהיה חסיד נלהב של פילפול, שמוביל אותנו להבנה נכונה ומעמיקה יותר של העניינים, היה בו-זמנית אקספוננט של המחפשים את הפשטות המישורית. הוא חיפש בשקיקה אחר קריאות שונות, כאשר כאלה יכולות להיות לעזר בפתיחת טקסט קשה.
רוב כתבי היד של הרב וינברג אבדו במלחמת העולם השנייה, ובהם שלושה כרכים של הרצאות והסברים לסוגיות תלמודיות, שהיו מוכנים לדפוס. האובדן גרם לו צער רב והוא רצה, לאחר המלחמה, לשכתב את הספרים הללו. הוא לא היה מסוגל לעשות זאת. לכן הוא פנה לתלמידיו לשעבר – המתגוררים בארצות שונות ומשמשים בתפקידים שונים, כרבנים, מנהיגים קהילתיים וכו' – כדי לשלוח לו רשימות של ההרצאות שנשא בסמינר לרבנים הילדסהיימר, שאולי יהיו ברשותם. הוא קיבל חומר מסוים, אך עיסוקיו השונים, בעיקר כתיבת תשובות לאנשים שפנו אליו להדרכה הלכתית, מנעו ממנו לרכז ולפרסם כרך מיוחד של חידושיו על התלמוד.
לאחר פטירתו, חש רבי אברהם אבא וינגורט חובה לממש את רצונו הגדול של מורהו – להוציא כרך מהתידושים שלו. במשך שנים הוא שקוע בלימוד כתבי הרב וינברג, נקב במחברות שהותיר אחריו, ברשימות של תלמידיו וברשימות שלו על תורת המורה, כמו גם בספריו ובמאמריו המודפסים של הרב ויינברג, וגילה. מהחומר המתאים להכללה בנפח המשוער.
המשך יבוא
גואיש פרס, יום שישי, 17 במאי, 1996
סיכום
סיכום התוצר המוגמר שלפנינו, כרך גדול של 650 עמודים מציג חידושי הגאון רבי וינברג על סוגיות במסכתות עירובין, פסחים, גיטין, קידושין, יבמות, כתובות, בבא מציעא, סנהדרין ומכות. מלווה אותם גחלי אש, הערות העורך. מכתבים שנכתבו על ידי ואל הרב ויינברג מובאים בנספחים מיוחדים בסוף הכרך. הרב אברהם אבא וינגורט מתכנן להוציא כרך נוסף והוא פונה לקוראים לשלוח לו כל כתבים של הרב ויינברג שיש להם או מידע על כל מה שהם מודעים לו. ההקדמה הארוכה של העורך לכרך משובצת באנקדוטות קטנות על ואמירות של הרב וינברג, המאירות את אישיותו. כמה מהם אצטט כאן. הרב וינגורט זוכר שבכל מועד בימי יזכור, התפלל הרב ויינברג – בשטיבל הקטן של מונטרה, שם השתתף בתפילות – למען נשמתם של הרבנים הבולטים והקדושים שנספו בשואה, ביניהם הרב אלחנן וסרמן. , רבי מנחם זימבה ועוד. קרא בקול גדול את שמותיהם ואת שמות אבותיהם וביקש מבעל התפילה לחזור עליהם אחריו.
"לאחר פטירתו, כשעיינתי בניירותיו, מצאתי עשרות מכתבים של ראשי הישיבה, מוסדות התורה וכן של יהודים פשוטים המודים לו על הסיוע הרב שהעניק להם בתחומים שונים ממקום מגוריו במונטרו," כותב הרב וינגורט.
"אנחנו, שהיינו איתו בקשר יומיומי, לא ידענו דבר על אלה".
את יחסו החיובי לחסידות הביע במכתב שהופנה לרבי שמואל יעקב רובינשטיין מפריז, נדפס בכתב "שארית מנחיים" של האחרון:
"אמנם גדלתי בין יהודי ליטא וזכיתי להיות תלמידם של הגאונים הבולטים שפתחו דרכים חדשות להבנת התלמוד…. נמשכתי מאז נעורי, כאילו הקסם שלי, לספרות החסידית. נשמתי מתענגת בכל פעם שאני לומד אותה… מה עשו הגאונים של ליטא לקידום אהבת ולימוד התורה, עשו ראשי החסידות לחיזוק האמונה הדתית והלהט בישראל. שנפשו כמהה לאור הנסתר של התורה והמצוות, יכול להרוות את צימאונו רק במעיינות החסידות. לחסידות פסקה ונעלמה. כולם יודעים שהחסידות משמשת מגן מפני התרבויות הזרות, המערערות את יסודות היהדות".
הרב ויינברג נפטר, כאמור, בשנת 1966 במונטרו ונקבר בישראל. כאשר הגיעה הידיעה על פטירתו של הרב וינברג לרבי יחזקאל סרנא, ראש ישיבת ישיבת חברון בירושלים, הוא סיפר לתלמידיו כי הרב ויינברג היה "האריה" של גדולי הלומדים בישיבת סלובודקה.
ערכו סידורים לקבורת הגאון רבי וינברג בבית העלמין סנהדריה בירושלים, אך הרב סרנא מאוד איחל לקבור את המנוח בהר המנוחות ליד הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר, עמו למד בצעירותו.
הוא אף היה מוכן להעמיד לרשותו של הרב ויינברג את החלקה שרכש לעצמו. כאשר הבין הרב סרנא כי אינו יכול לשנות את סידורי הקבורה הקודמים, החליט לקחת את העניינים בידיו. אף שהיה חולה מאוד, השתתף בהלוויה ובידיו מקל הורה לתלמידיו 'להשתלט' על הארון ולהביאו להר המנוחות.
הגאון רבי יהודה אסף, ראש מכון המחקר הרמב"ם בחיפה, שהיה אז תלמיד בישיבת חברון, אמר לי: "כאשר מסע הלוויה עבר ברחוב יפו, הרב סרנה, שרופאו אמר לו להישאר במיטה. הופיע בקורטז' והורה לנו לא להמשיך לבית העלמין בסנהדרין, אלא להמשיך עם הארון להר המנוחות".
הרב ויינברג נקבר בהר המנוחות ליד קברו של רבי אליעזר יהודה פינקל בחלקה שרכש לעצמו הרב סרנא. הרב סרנא נפטר בשנה שלאחר מכן. הוא הובא למנוחות בהר הזיתים שזה עתה השתחרר לצד חותנו, רבי משה מרדכי אפשטיין.
כרך חידושי הרב ויינברג על התלמוד מוקדש לזכרו של ד"ר מרדכי (מרקוס) כהן – בנו של ד"ר רבי אשר מיכאל (ארתור) כהן, רבה של באזל – שהיה ידידו הגדול של הרב ויינברג ועזר להביאו לשוויץ לאחר מלחמת העולם השנייה. מרדכי כהן, שהיה עורך דין, היה מנהיג של יהדות שוויץ. במלחמת העולם השנייה עסקו הוא ואשתו בפעולות הצלה. לקראת סוף ימיו השתקע בירושלים, שם שימש כיועץ למשפט העברי, תחום בו כתב רבות. בני משפחת כהן, כולם ידידיו ומעריציו של הרב וינברג, מימנו את הוצאת הכרך.
גו'איש פרס, 24 במאי 1996
