את תאריך מותו של רבי יהודה ביבאס, ממבשרי הציונות המדינית והצבאית. קבע ד"ר א. י. ברור ("נוספות לתולדות ר' יהודה ביבאס", "סיני", כרך יד, עמ' סד), בי"ז ניסן תרי"ז. תאריך זה מבוסס על הערה המצויה בדפוסי הספר "גיא חזיון" לר' אברהם יגל, מאיטליה: "נלקח ארון האלוקים בעיה"ק חב' ת"ו לפתע פתאום ביום טו"ב ניסן ש' אות הברי"ת לפ"ק".
אף על פי שהאנציקלופדיה היהודית-אנגלית* מוסרת בערך "קורפו" כי רבי יהודה ביבאס עלה בשנת תרי"ב (1852) לחברון וזמן מועט לאחר מכן מת שם, קיבלו החוקרים את תאריכיו של ד"ר א. י. ברור (עיין י. ר. מולכו "הרב יהודה בן שמואל ביבאס", ירושלים תשי"ז: יצחק רפאל "אנציקלופדיה של הציונות הדתית", ירושלים תשי"ח). ד"ר נ. שלם מאידך מחזיק בדעה כי ביבאס נפטר בשעת תרי"ב (עיין "מחברת", אדר תשי"ח) אך לא הביא סמוכין לדעתו.
והנה ב"מפתח ההספדים" לדובר וואכשטיין (ווינה תרפ"ב-תרצ"ב) מוזכרים שני הספדים שנישאו על רבי יהודה ביבאס. האחד על ידי רבי חיים פאלאג'י והשני על ידי נסים חיים משה מועדי. מתוך ההספדים הנ"ל (עליהם העירני הביבליוגראף ר' יהודה רובינשטיין) מתברר כי שנת מותו של רבי יהודה ביבאס היא תרי"ב.
הספדו של ר' חיים פאלאג'י (בספר "ברכת מועדיך לחיים" דרוש ו לשבת כלה) נושא את הכותרת: "דרוש שדרשתי בשבת כלה משנת הברי"ת לכתוב מתן תורה ולכבוד השמועה כי באה מעיה"ק חברון ת"ו מהרב המובהק כמהר"ר יאודה ביבאס ז"ל בק"ק בק"ח יב"ץ".
שנת ה ב ר י " ת משמעה לכאורה שנת תרי"ז, אך לאמיתו של דבר פירושה שנת ה' אלפים תרי"ג. כי דרושיו של ר' חיים פאלאג'י בכל מחלקות הספר "ברכת מועדיך לחיים" מסודרים באופן כרונולוגי: דרוש ה' לשבת כלה, הבא לפני הדרוש עליו המדבור כאן, הוא משנת תרי"א: דרוש ז לשבת כלה הבא אחריו הוא משנת תרי"ג. דרוש ו' הוא אם כן משנת תרי"ב. נוסף לכך נאמר בדרוש, שדברים ממנו נביא להלן, כי הרב ביבאס מת זמן מועט אחר עליתו לארץ.
ההספר השני, המובא בספר "דרישה מחיים" (דרוש להספד ה) הוא מח' חשון התרי"ג, זאת אומרת מהתחלת שנת תרי"ג – וגם הוא מוכיח, כי רבי יהודה ביבאס מת בשנת תרי"ג.
הואיל ויש בשני ההספדים משום תוספת להכרת דמותו של הרב יהודה ביבאס, אעתיק כמה דברים מתוכם:
"מר רב יאודאי גאון ז"ל שהיה רב טוב לבית ישראל בקי בחדרי תורה ומפורסם בכל חכמתו שבתורה ובנגלה ובנסתר, ודן דין אמת לאמיתו, והגם כי לימים הראשונים לשמע אוזן שמענו שמעו הטוב בהיותו אב"ד ור"מ בעיר קורפו יע"א, מ"מ לא תהא שמיעה גדולה מראיה בבוא אלינו, כי הן כל יקר ראתה עינינו מידי עלותו לארץ הקדושה חברון תוב"ב ונהנינו מזיו חכמתו שהיה דמי פומיה דמר כמעיין המתגבר בחכמה, בתבונה ובדעת, ובכל מלאכה, וכשארי עלה לשכון כבוד בארץ הקדושה לא עברו ימים כפתע פתאום אשתקילח מילוליה ונח נפשיה דרב יאודה, טור אודם פטדה, הוא הודה, אוי לנו כי פנה הצדיק…" (מתוך הספדו של ר' חיים פאלאג'י).
"דאם באנו לספר שבחיו תכלה היריעה כי תפארת גדולתו ושקידתו וחסידותו מפורסמות לכל, ועל הכל מדת הנדיבות שהיתה בו לצורך עבודת ה' מה שאין הפה יכולה לדבר וסופו הוכיח על תחילתו מה שכתבו מעיה"ק חברון ת"ו כי כמעט היתה מיתתו מיתת נשיקה ממש, כי בהיותו מדבר בד"ת ומוציא מפיו רזין עלאין נתעלף והלך לבית עולמו…" (מתוך ההספד בספר "דרשה מחיים").
באותו ענין
נתגלגה זכות על ידי לעורר על ידי הערה קצרה תוך טיפול בהוצאת הכתבים של רבי יהודה אלקלעי (כתבי הרב יהודה אלקלעי, הוצאת "מוסד הרב קוק", ירושלים תש"ד, כרך א. עמוד כז, הערה 115) התענינות באישיותו של רבי יהודה ביבאס. מאז נתפרסמו עליו מאמרים אחדים, שציינתי אותם בביליוגראפיה שהבאתי בסוף הערך עליו ב"אנציקלופדיה של הציונות הדתית", כרך א (הוצאת "מוסד הרב קוק", ירושלים) עמוד 280, בהערתי הנ"ל כתבתי על שנת הפטירה של הרב ביבאס: "בשנת תרי"ג עלה לארץ ישראל, התישב בחברון וכעבור זמן מועט נפטר", ראה שם. אחרי באו לערער על תאריך זה וכתבו, כי נפטר בשנת תרי"ז. דוד בנבנשתי וחיים מזרחי במאמרם "רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנו" ("ספונות", "ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח", כרך ב, ירושלים תשי"ח, עמוד שט, הערה 38) מוסרים, כי בפרטי-כל של ישיבת הקהילה בקורפו משלושה בכסלו תרי"ג נזכר בברכת המתים – והם מקיימים בזאת את התאריך שנקבע על ידי. ידידי מר טוביה פרשל, שעדיין לא ראה כנראה את המאמר ב"ספונות" מגיע אף הוא למסקנה זו. בכך נסתיים הבירור של פרט זה בתולדות חייה של דמות מענינת בתנועת התחיה.
יצחק רפאל
חומר חדש על הרב יהודה ביבאס[1]
מאז נתגלתה לחוקרים אישיותו של הרב יהודה ביבאס, שיש הרואים בו ממבשרי הציונות, הירבו לאסוף חומר לתולדותיו. באחרונה דן באישיותו מאיר בניהו ("ידיעות חדשות על ר' יהודה ביבאס", אוצר יהודה ספרד, ספר ב, ירושלים תש"ך עמ' 111-95) ובמחקרו המפורט עמד גם על מסעיו של הרב ביבאס באירופה.
יורשה לי להביא כאן חומר חדש של מסעיו, והוא שהותו ומעשיו בעיר וינה. ויש בו גם פרטים מעניינים לתולדותיו ודמותו של הרב.
על שהותו של הרב ביבאס בווינה. בדרך מסעו מקורפו לאנגליה, מסופר ב"אלגמיינה צייטונג דס יודנטומס" מן ה-28 לדצמבר 1839.
בכתבה מווינה מן ה-2 בדצמבר נמסר על קיום עדה ספרדית בעיר. לפני שנים היתה לעדה חכם משלה, ברם הואיל והיא מונה רק עשרים משפחות והחזקת בית הכנסת עולה לה בהוצאה גדולה – מתנהלת העדה זה זמן רב בלי מנהיג רוחני. העדרו של מנהיג רוחני גרם לאי-סדרים בבית הכנסת ובתפילה. ראשי העדה רצו זה מזמן לארגן מחדש את בית הכנסת, אך לא יכלו להצליח בכך בלי עזרתה של סמכות רוחנית. כעת נתמזל מזלם ונראה שיעלה בידם לבצע הדבר.
עובר עכשיו את העיר האדון דר. י. ל. ביבאס, שכל בני העדה אוהבים אותו ורוחשים לו אמון. הם הטילו עליו לתקן תקנות לבית הכנסת. הנוסע, האדון דר. ביבאס, הוא רק ומנהיג היהודים בקורפו ובאיים היוניים. הוא בקי בכל חלקי הספרות העברית, הרבנית והקבלית וי שלול גם ידיעה בטבע ובהיסטוריה, אשר כמותה בודאי שאינה מצויה אצל רב אשכנזי בגילו. הוא כבר עבר את שנת החמישים לחייו. הואיל והוא היה חי בצרפת, אנגליה ואיטליה ומדבר צרפתית, אנגלית ואיטלקית, ישיג גם מבלי דעת השפה הגרמנית, את מטרת נסיעתו הנוכחית: להכיר מקרוב ועל ידי מגע אישי את יהודי גרמניה ושאיפותיהם[2].
בדעתו להדפיס בלייפציג שני כתבי יד, הראויים לתשומת לבם של ידידי הספרות העברית. האחד הוא "שערי גן עדן", והשני – "שיר ציון". שניהם חוברו על ידי יהודה בן משה מפאנו מוונציה[3]. בשובו ללונדון ברצונו לפרסם חיבורו "סודות הטבע" בעברית ובאנגלית.
הנוסע הנכבד יתקבל בוודאי בידידות רבה בגרמניה, ורבנים ומלומדים יעזרו לו להכיר את חייהם האזרחיים, העדתיים והמדעיים של יהודי גרמיה.
עד כאן תוכן הכתבה.
בכתבה אחרת, מן ה-29 בדצמבר 1839, שפורסמה באותו עתון בגליונו מן ה-18 לינואר 1840, נמסר בקצרה, כי הרב ביבאס הצליח להנהיג שיפורים בפולחן ובבית הספר של העדה הספרדית, ובשל פעלו זה "לא ישכח מלב בני העדה"[4].
טוביה פרשל מתוך סיני מ"ח.
* באנציקלופדיה הנ"ל מצויים פרטים על חיי הקהילה בקורפו בימי כהונתו של הרב ביבאס, ונמסר על ריב בין שואפים לתיקונים בדת ושומרי המסורת. י. ר. מולכו מזהה את הריב עם הדברים המובאים ב"משא חיים", מערכת ת, סימן רסו. אך נראה, שאין זה נכון. ר' חיים פאלאג'י מדבר על מקרה שקרה הרבה שנים אחרי מותו של רבי יהודה ביבאס, ורק מביע את הדעה, כי דעתו של רבי יהודה ביבאס בודאי שלא היתה נוחה מהנהגת לבושים שחורים הדומים לבגדי כמרים לשליחי הצבור "מלווי מוסיקה בתפילה, עיין גם ב"ריח חיים" ירה דעה סימן קעח.
[1]סיני נ"ג.
[2]בניהו (עיין מחקרו עמ' 98) מפקפק בדבר אם אמנם היתה ממטרת מסעו של ביבאס להכיר את העולם ולעמוד על מצבן של קהילות ישראל במדינות השונות. מכתבה זו נראה שאמנם כן היה הדבר.
[3]הכותב מעיר, כי ברצונו למסור בעתיד פרטים על שני כתבי-יד אלה אך כנראה לא עשה כך.
[4]הרב ביבאס נזכר גם במכתבו של דר. א. לובה, שפורסם ב"אלגמיינה צייטונג דס יודנטומס" ב-6 ליולי 1839, במכתבו מתאר דר. לווה את יהודי קורפו, אצלם ביקר.