בשנת תש"ב התחילו הגרמנים בחיסול יהדות הולנד. עם משלוחי יהודים ל"מחנות עבודה" נסגרו או הוחרמו גם המוסדות היהודים.
לקראת שנת תש"ג לא הופיעו עוד לוחות יהודיים בדפוס. אבל, היו שניים שעסקו בעריכת לוחות ליהודי המדינה. ש. האמלבורג, תלמיד-חכם מאמשטרדם, מחברו של "משנה ערוכה", תרגום ופירוש משניות סדר מועד בשפה ההולנדית, ונער פליט מגרמניה ששמו יהושע ישעיה נויבירט. העיסוק בלוחות היה תחביבו של הנער נויבירט. הוא התעניין הרבה במלאכת עריכת הלוחות ובן שלוש עשרה כבר התקין לעצמו לוח לעשרים שנה.
הרב נויבירט יושב היום בירושלים. הוא משמש ר"ם בישיבת "קול תורה" בעיר הקודש, ובשנים האחרונות נתפרסם על-ידי ספרו על הלכות שבת שקרא לו בשם "שמירת שבת כהלכתה". שמעתי מפיו את סיפור מנת סבלו בימי הכיבוש הגרמני של הולנד וחלקו בהכנת הלוחות.
יליד האלברשטט שבגרמניה, הגיע הנער נויבירט בסוף שנת 1938 עם שני אחים צעירים ממנו לבלגיה, בתוך שיירת ילדים פליטים, בשנת 1939 זיכתה וילהלמינה, מלכת הולנד, שישים רבנים מגרמניה ברשיון מיוחד לבוא למדינתה. בתוך הבאים היה גם הרב ד"ר אהרון נויבירט, אביו של יהושע. זמן מה לאחר שהשתקעה המשפחה באמשטרדם הצטרפו אליה שלושת הבנים מבלגיה.
דרך היסורים של יהודי הולנד בימי הכיבוש הנאצי היה גם חלקה של המשפחה, בחודש אייר שנת תש"ג, בימי המצוד הגדול על יהודי אמשטרדם, הסתתרה המשפחה. כמה חדשים ישבו במחבוא, עד שיום אחד פרצו הגרמנים לדירתם. הם נעצרו והוחזקו כחודש ימים באולם קולנוע באמשטרדם, שם נאספו המיועדים לגירוש, אבל לאחר-מכן שוחררו על סמך תעודה שהם עומדים לקבל דרכון הונגרי.
ימים מעטים לאחר ששוחררו, שוב עמדו הגרמנים לעצור את בני המשפחה, אלא שהוזהרו בעוד מ ועד על ידי המחתרת ההולנדים ומצאו להם מקום מחבוא חדש.
כל השנים שישבו במחבוא עד יום שחרור אמשטרדם מידי הנאצים, נעזרו בני המשפחה על-ידי המחתרת ההולנדית, שסיפקה להם את כל צרכיהם. משפחת נויבירט היתה כמין מרכז לכמה משפחות יהודיות אחרות, שהסתתרו מחמתם של הגרמנים. אחת מבנות המשפחה, שהיה לה מראה ארי, היתה יוצאת לעתים קרובות ממקום המחבוא ומבקרת אצל משפחות אחרות שהסתתרו גם הן ומביאה להם כסף ותלושי מזון שסופקו על ידי המחתרת ההולנדית.
בפרוס הפסח אפה הרב ד"ר נויבירט מצות במקום מחבואו, וסיפק אותן לעשרות המשפחות היהודיות המסתתרות, שעמד הרב במגע-ומשא עמהן.
האמלבורג, שהיה מעורכי הלוח לשנת תש"ג, היה מן היהודים הראשונים שנתפסו לגירוש, ולקראת שנת תש"ד כבר היה נויבירט היחיד שהכין לוחות עבריים.
הוא ערך את הלוח בכתב-יד על גבי גליון גדול, עליו סידר טבלאות של החודשים, וידידים הדפיסו לאחר-מכן את הלוח במכונת-כתיבה בעברית ובהולנדית. הגליון המודפס הוכפל בדרך צילום בכמה מאות העתקות. הגליון המצולם נגזר לשנים עשר דפים בודדים, כמספר החודשים, טבלה של כל חודש בכל דף. בסוף הודבקו הדפים יחד לקונטרס של לוח-כיס. היו גם שהשתמשו בגליון השלם.
הכנת הלוח על כל שלביו והפצתו נעשו במחבוא.
הלוח הוא הלוח המסורתי על כל פרטיו ודקדוקיו. צויינו בו החגים, ימי הצומות, פרשיות השבוע, מולדי החודשים, זמני כניסת השבת ויציאתה וכו'.
בפרוס שנת תש"ד, שעה שהנער נויבירט ערך את הלוח, עדיין היה מספר ניכר של יהודים באמשטרדם. כולם ידעו, שצפוי להם גירוש, אבל לא ידעו שהתחנה הסופית של מסעם תהיה מחנה המוות, והיו בהם שביקשו להצטייד בלוחות גם לשנת תש"ה.
נויבירט ערך אז גם את הלוח לשנת תש"ה, באותה צורה שערך את הלוח לשנת תש"ד. הפעם הוכנו ממנו כמאתים עותקים בלבד – וזה בשל ערעור שיצא על דייקנותו.
"רב אחד באמשטרדם, כשהגיע הלוח של שנת תש"ה לידו, ערער על דייקנותו, אני הגנתי על דעתי, ולאחר המלחמה נתברר לי, שהצדק היה עמי", סיפר לי הרב נויבירט.
מאת ט. פרשל מתוך "אני מאמין" אליאב מרדכי – אורחא דמהימנותא – הועתק מהדואר, ט' תשרי תשכ"ז.