א
מקורת לשימוש בברכה ז"ל – "זכרונו לברכה", או "זכור לטוב" – לגבי אדם חי הובאו במאמרו של ד' תמר ב"סיני", ע (תשל"ב), עמ' רלט-רמ. עכשיו חזר לעניין ש' וינגרטן, ב"סיני" פב (תשל"ח), עמ' רסז-רסט.
יש לציין, כי כבר כתב ר"ש ליברמן על פרשה זו בספרו "יוונית ויווניות בארץ-ישראל", ירושלים תשכ"ג, עמ' 54, הערה 22 (המספר חסר בגוף הטקסט). ושם: "נראה, שהברכה 'זכור לטוב' היתה מורגלת בארץ בעיקרו של דבר כלפי אדם חי… המקבילה הארמית 'דכיר לטב' נמצאת בכתובות בתי-הכנסת וכו'"; עיין שם. על 'דכיר לטב' ו'זכור לטוב' כברכה לחי בכתובות בתי-הכנסת, ראה עתה: י' נוה, על פסיפס ואבן, ישראל תשל"ח, עמ' 8-7.
ש"ד גויטיין העיר בכמה מקומות על השימוש ז"ל כברכה לאדם חי בתעודות הגניזה ואצל יהודי תימן, ראה: ציון, כז (תשכ"ב), עמ' 18, הערה 43; שלם, א (תשל"ד), עמ' 34, הערה 25; תרביץ, מו (תשל"ז), עמ' 247, הערה 7; Letters of Medieval Jewish Traders, Princeton 1973, p. 218, n. 11
בסוף נזכיר את דברי רב סעדיה גאון באיגרת, אשר כתב על "בני מ"ר נטירא ובני מ"ר אהרן, זכר הנאספים לברכה וזכרון פליטיהם לקימה" (ראה: L. Ginzberg, Geonica ii, New York 1907, pp. 87-88 על מכתב זה עיין ב"מ לוי, גנזי קדם, ב [תרפ"ג], עמ' 33; ושם בעמ' 35 נדפס בטעות "דקימה").
עקיבא בן יוסף (פרידמן)
ב
מבקש אני להעיר, כי פרופ' ש"ד גויטיין ציין שבכתבי הגניזה מוצאים אנו ז"ל, כלולמר ,זכור לטוב", על אנשים חיים (עין ידיעות חדשות על נגידי קירואן ועל רבינו נסים", ציון, שנה כז, תשכ"ב, עמ' 18, הערה 43)[1].
והרבה שנים לפניו כתב ר' שאול ליברמן שליט"א בספרו האנגלי "יוונית בארץ ישראל", הדן בחיים בארץ ישראל בימי המשנה והתלמוד: נראה שהברכה זכור לטוב היתה מורגלת בארץ בעיקרו של דבר כלפי אדם חי, או כלפי אליהו החי לעולם, או כלפי חרבונה שזיהוהו עם אלינו… המקבילה הארמית "דכיר לטב" נמצאת בכתובות בתי הכנסת… כברכה לאדם חי. אבל השווה בבלי בבא בתרא כא א (לפי התרגום העברי: "יוונים ויוונות בארץ ישראל, עמ' 54).
בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן נמצא כתוב על תשובה אחת (סימן רפד): עוד זאת התשובה השיב הרמב"ן ז"ל לר' יונה זצ". התשובה מתחילה במשפט זה: "איש אלוקים קדוש הוא הרב החסיד רבי יונה ז"ל שלומך ושלום תורתך יגדל לעד ויסגא לנצח". מהדיר תשובות הרמב"ן (מוסד הרב קוק, תשל"ה, סימן ק"ה) בהעתיקו תשובה זו השמיט המלה ז"ל. סבור היה, כנראה, שהיא טעות דפוס או תוספת מאוחרת, אך לפי האמור למעלה אפשר ואפשר כי המלה מקורית בתשובה.
לפני כעשרים וארבע שנים כתבתי ב"המודיע" מאמר על נושא זה בשם "זכר צדיק לברכה" (יא תמוז תשט"ו), ובו הבאתי בין היתר מדברי חכמים – הרב ר' ראובן מרגליות ואחרים – שכבר דנו בעניין זה.
טובי' פרשל (ניו-יורק) מתוך סיני פג
[1] ועיין גם מ. מרגליות "הלכות הנגיד", תשכ"ב, עמ' 34, הערה 28.