בשנת 1947 נסעתי עם חבר מבריסל לפראג. הרכבת עצרה לזמן קצר בנירנברג. ירדנו לראות את העיר. עמדנו בכיכר מול תחנת הרכבת היינו מוקפים בפסולת והרס.
עירם של "קונגרסי המפלגה הנאצית" העיר שטרייכר וה"שטוארמר" היו חורבות. מאז נירנברג נבנתה מחדש. העיר העתיקה שלה, שהייתה מפורסמת בזכות חומות ימי הביניים, מגדליה, מבנים, מזרקות ושווקים, שוחזרה ושוחזרה.
תיירים מגיעים מרחוק כדי לראות את המונומנטים מימי הביניים של העיר העתיקה.
גם אני ביקרתי בנירנברג המחודשת.הייתי להוט לראות את האזור, שהיה פעם מיושב על ידי יהודים כמו גם הקהילה היהודית הנוכחית. בני נירנברג לא היו צריכים לחכות שסטרייכר ידביק אותם באנטישמיות.
לעיר מסורת ארוכת שנים של שנאת יהודים ופיתיונות יהודיםJew baiting. יהודים נטבחו וגורשו בכמה הזדמנויות. בשנת 1349, במהלך רדיפות המוות השחור, נשרפו למוות 50 יהודים והשאר גורשו מהעיר. רוב בתי היהודים נהרסו כדי לפנות מקום לשוק.
במקום בית הכנסת הראשי הוקמה "כנסיית גבירתנו". הכנסייה והשוק עדיין קיימים. תיירים נוהרים לראות אותם, אבל מי זוכר את היישוב היהודי הישן שעל חורבותיו הוקמו שניהם? זמן לא רב לאחר השריפה והגירוש שוב התקבלו יהודים לעיר.
הוקצו להם רבע — בקרבת מקום מגוריהם לשעבר — בו התגוררו עד שגורשו שוב בסוף המאה החמש עשרה. היודנגאסה judengasse מזכירה את הקהילה הזו, שהתהדרה בגדולי תורה ידועים ובישיבה מפורסמת.
רק במאה התשע-עשרה הורשו יהודים להתיישב שוב בעיר. הקהילה החדשה, שעד שנת 1933 לערך מנתה כ-9,000 נפשות, הגיעה לקיצה בתקופת המשטר הנאצי. ב-10 באוגוסט 1938 נהרס על ידי הנאצים בית הכנסת הגדול שניצב בכיכר חנה זקס בעיר העתיקה. שטרייכר השתתף באופן אישי בהריסת המבנה.
שלושה חודשים לאחר מכן – במהלך ליל הבדולח נהרגו יהודים רבים, עשרה התאבדו ושאר בתי הכנסת נהרסו. אבן זיכרון מסמנת היום את המקום בו עמד בעבר בית הכנסת חנה זקס פלאץ.
על הכתובת נכתב: "באתר זה עמד בית הכנסת הראשי של נירנברג, שנבנה בסגנון מורי ב-1874. הוא נהרס עד היסוד עוד לפני ליל הבדולח, ב-10 באוגוסט 1938, על ידי השליטים הנציונל-סוציאליסטים". המטה headquarters של החברה היהודית לאחר המלחמה נמצאת בעיר החדשה. במבנה בווילנדשטראסה נמצאים בית כנסת, בית אבות ומשרדי הקהילה היהודית.
זיהיתי אותו מרחוק ליד ניידת הסיור המשטרתית אשר מטעמי ביטחון מוצבת מלפנים.
מנהל בית האבות, אורי אברהם, קיבל אותי בברכה "למה באת כל כך מאוחר?" הוא שאל. "אם היית כאן שעה קודם היית יכול לאכול איתנו ארוחת צהריים. היה לנו אוכל מעולה היום."
הוא הראה לי את בית הכנסת והכיר לי את אלברט ארהרדט, סגן נשיא הקהילה, שסיפר לי על החיים היהודיים בעיר. בנירנברג מתגוררים כ-300 יהודים. השירותים מתקיימים בשבתות. אין להם רב, רק חזן ומורה. הקהילה מפרסמת מעת לעת את "Gemeindeblatte".
בימים אלה נבנה מרכז קהילתי חדש עם בית כנסת ובית אבות גדול יותר. רבים מיהודי נירנברג לשעבר מגיעים לעיר כדי לבקר בקברים של הורים וקרובי משפחה. ביליתי בערך שעתיים בעיר. כשחזרתי לתחנת הרכבת, גיליתי שיש לי עוד מעט זמן לראות את המקום שבו נערכו משפטי פשעי המלחמה נגד המנהיגים הנאצים. הזמנתי מונית וביקשתי שייקחו אותי ליוסטיזפלסט (בתי משפט) ובחזרה לתחנה.
