1
יש בין שירי היינה, שיר קטן, בן שלושה בתים, ושמו "לאדום".
והרי הוא בתרגומו של אביגדור המאירי.
שנות אלף ויותר עוד,
איש אחיו נסבול בדמי:
אתה סובל, כי עוד אנשום,
כי תשתולל סובל אני.
לעתים רק, בימי אופל,
תזזית אותך תאחז,
וטלפיך תמימי-אהב
בדמי תצבע אז.
כעת תחזק ידידותנו
ועוד תוסיף לאט-לאט:
אני אחל להשתולל,
ולך אדמה כמעט.
בסוף ימיו, כאשר היה צמוד ל"קבר של מזרנים אמר היינה על עצמו כי הוא נשתנה, איננו עוד "היווני" שהיה כל ימיו, אלא יהודי עני ויודע חולי. למרות "יוונותו", היה בו, בהיינה, כל ימיו, הרבה, הרבה מאד מן היהודי. משירו "לאדום" הננו רואים כי היינה היה גם יהודי צעיר: יהודי צעיר – תרתי משמע. בשל אותו השיר קרא לו זאב ז'בוטינסקי להיינה – הרביזיוניסט הראשון[1].
מענינים הדברים שאביגדור המאירי מספר על אותו השיר בהקדמתו לתרגומו של השירים היהודיים של היינה ("נעימות עבריות", תל-אביב, תש"ט): "אחד העתונים שלנו רצה לפני זמן-מה לשלב את שירו של היינה "לאדום" בתוך מאמר פוליטי – ונתעכב מחמת הצנזורה [הבריטית]. שיר לירי קטן, שהצנזורה הפוליטית נבהלה מפניו כמעט מאה וחמישים שנה אחרי היכתבו: איזה משורר זכה לכך? ואיזה יסוד היה לו להיינה הצעיר – בזמנו: בתקופת שיא-ההתרפסות של היהודים לא רק לשלטונות, אלא גם לאזרחי המדינה – מנין לו הנבואה הזאת, שרק כעת הולכת ומתקיימת פה בארץ? לשר הכשרונות פתרונים".
רבות נכתב על יחסו של היינה ליהדות, בעברית, באידית ובכל לשונות הגויים, אך על השיר "לאדום" כמעט שלא התעכבו. אינני תמה על הרמן כהן, אשר במסתו הגדולה על היינה לא הזכיר שיר זה. כהן יהודי גא וגדול היה, אך גם גרמני טוב. אינני מתפלא על ישראל זנגויל הגדול, שהיה כולו שלנו, לא רק למחצה ולרביע, ואשר בספרו "החולמים מן הגיטו", הקדיש פרק להיינה, ואת שירו "לאדום" לא הזכיר אף במלה. אפשר שלא היה מקום להזכרת השיר במסה זו הדנה לא רק בהיינה היהודי בלבד.
אך, קחו למשל את מקס יוגנמן, שהיה ציוני לפני הרצל ועוד בשנת 1896 כתב מחברת "היינריך היינה איין נאציונליודה", להוכיח כי היינה היה יהודי לאומי, ואת השיר "לאדום" לא זכר! כתבו וכתבו על שנאתו של היינה לנצרות (וכיצד יכלו לעבור בשתיקה על שנאה זו העולה מכל כתביו) – אך בשירו "לאדום" לא העזו להפוך. היתה כאן צנזורה, לא צנזורה חיצונית, אלא צנזורה עצמית, בדעת ובבלי דעת. שא! למה יאמרו הגויים!
ועל כן חייבים אנו תודה לנפתלי הרץ אימבר שזכר את שירו של היינה. גם אימבר חיבר שיר בשם "לאדום". ודומה השיר לשירו של היינה לא רק בשמו אלא גם ברוחו. אין אימבר מזכיר שהוא דורך כאן בעקבותיו של היינה, אך תת-כותרת "על פי היינה" היתה בהחלט ראויה לשירו.
2
מספר גדליה אבן יחיא בספרו "שלשלת הקבלה": בבוא ר' יהודה הלוי בשערי ירושלים, קרע בגדיו ושר שירו "ציון הלא תשאלי בשלום אסיריך". ישמעאלי קינא בו, עלה עליו בסוסו וידריכהו.
כבר העיר חיים שירמן ששני משוררים השתמשו באגדה זו בשיריהם על יהודי הלוי: היינה ומיכה יוסף לבנזון[2].
נוסיף על אלה את אימבר, שאף הוא כתב מחזור שירים על הלוי.
צד שווה בשיריהם של היינה ואימבר. שניהם אינם מסתפקים באגדה כמו שהיא, אלא מרחיבים ומעשירים אותה. לפי היינה לא היה הישמעאלי אלא מלאך שנשלח להשיב נשמת המשורר למרום. היינה אף מתאר את קבלת-הפנים שמלאכי-מעלה ערכו להלוי. אימבר מתאר הלוית המשורר: מלאכים, בדמות נשר ויונה, יצאו לקראת נפשו.
צד שווה בשיריהם של מיכ"ל ואימבר. בשירו של מיכל מרגיע יהודה הלוי, במסעו לארץ, את גלי-הים הסוערים בהדר שירתו. גם אצל אימבר משמיע המשורר זמרתו ו"הים שמע – וישתקו משבריו".
מקורו של מוטיב זה בשירי הים של ר' יהודה הלוי, בהם הוא מספר כי בקום סערה על הים והאניה חשבה להשבר, פנה בשירה-תפילה לה' והוא שמע לשועתו ו"מימי קנאה הפך לחמאה".
וצד שווה בשיריהם של שלושת המשוררים: היינה, מיכ"ל ואימבר.
בשירו של אימבר, נסוגו אחור לקול זמרתו של הלוי חיות טרף שקמו על שיירתו. לפי מיכ"ל עת שר המשורר בלבנון – "כל חי בו נדמו". והיינה כותב כי בבוא המשורר לירושלים בשר שם שירתו: "צפרי החרבות כמו נדמו מעצמת התאניה, ונשרי-מעל האזינו מחמלה לו".
3
טרם נפרד ממחזור שיריו של אימבר "דון יהודה הלוי", נוסיף מלה על אחד מבתיו האחרונים.
השמר לך עמי, מאד השמרה,
פן תשכח הלוי כל חייך,
עת בתשיעי שירו נשוררה
שים זכרונו אז לפניך.
ר' עזריה מן האדומים ("מאור עינים" פרק ל"ו) קרא על הכוזרי של ר' יהודה הלוי את הפסוק "השמר לך פן תעזוב את הלוי" (דברים יב, יט)[3].
פסוק זה קרא על הלוי גם יש"ר מקנדיא בספר "מצרף לחכמה" (מהד' אודיסה, תרכ"ה, עמ' 16, פגינציה כפולה בטעות) – אם כי לא הזכיר כי המליצה הזאת יצאה ראשונה מפי ר' עזריה מן האדומים.
דברי אימבר "השמר לך עמי, מאד השמרה, פן תשכח הלוי כל חייך" נשענים על הפסוק "רק השמר לך, ושמור נפשך מאד, פן תשכח … כל ימי חייך" (דברים ד, ט). אך ודאי שגם הפסוק "השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך…" ושימושו לגבי יהודה הלוי רחפו לנגד עיני אימבר.
הדואר
ז' חשון, תשל"א
[1] בשיחה עם ד"ר יוחנן באדר. באדר סיפר עליה באחד מגליונות כתב-העת (לא היומון) "חרות" שהופיע אחרי קום המדינה. אין החוברת כעת ברשותי.
[2] בהקדמתו ל"יהודה הלוי" (שירים נבחרים) ספרי מופת לבתי-ספר, הוצאת שוקן. ועיין גם דבריו בספרו "השירה העברית בספרד ובפרובאנס", ח"א, תשט"ו, עמ' 432.
[3] בשל מליצה זו שהמליץ על הכוזרי, זכה גם הוא, ר' עזריה מן האדומים, שרבי יעקב עמדין היה לסניגורו נגד מתקיפיו וקרא עליו הפסוק "לא תתעב אדומי" (דברים כג, ח).