מאז נצטוה אברהם להעלות בנו על הר המור, נגזר על עמנו להיות אומה של גאון ויגון, דרך היסורים וקדוש השם היתה דרוכה בכל הדורות ובכל הגלויות. לא רק באירופה יבשת הדמים. לא רק בבמלכת ישמעאל מפרס עד תימן ובכל רחבי אפריקה הצפונית הובלנו לטבח ולמוקדי אש – גם בעולם החדש וביחוד בארצות אמריקה הלטינית, לשם קונים היו משומדים אשרות כניסה במחיר אמונתם, היו אלפים ואולי רבבות מבני עמנו שנמקו בבתי הכלא של האינקויזיציה והועלו על מוקדי אש.
אנוסים ובני אנוסים עזבו את ספרד ופורטוגל והתישבו במושבות שתי המדינות בתקוה למצוא שם מקלט מצפרני האינקויזיציה אבל זו באה בעקבותיהם.
רק בזמן האחרון הועמדו לרשות חוקרים יהודים ארכיוני ממשלות ארצות אמריקה הדרומית ושם נמצא חומר רב על חייהם וסבליהם של האנוסים.
ההסטוריון ססיל רוט מקדיש בספרו על האנוסים פרק מיוחד לארצות אמריקה הלטינית. אחד החוקרים החשובים ביותר בשטח זה הוא ד"ר בולסלב לוין, שפרסם בזמן האחרון בשפה הספרדית את ספרו "כובשים וקדושים ממוצא יהודי באמריקה הלטינית". הדברים הבאים של הקדוש היהודי ממכסיכו מבוססים על אחד ממחקריו של ד"ר בולסלב לוין.
1
בשנת 1623 נתקבלה בידי ראש העיירה גואחה במכסיכו הספרדית הידיעה כי האציל טרבינה דה סוברמונטה תושב העיירה הוא לפי מסירת אחיו, שעונה בידי שופטי האינקויזיציה בולידוליד בספרד, יהודי בסתר.
לא ארכו הימים ודה סוברמונטה הושלך באזיקים. ביודעו נוהגי האינקויזיציה החליט להודות בגלוי לב להתחרט על מעשיו בתקוה שבזכות זו ינצל מעונש חמור.
בוידויו לפני שופטיו מסר פרטים על יהדותו. עוד בהיותו ילד הודיעה לו אמו כי מזרע היהודים הנהו. "דע לך" אמרה לו "כי בן יהודים הנך. ראה הסתכל במעשי הגויים, עובדי עץ ואבן המה, אומרים הם שנתבטלה התורה שנתנה לנו על ידי משה בהר סיני – אולם לא כן הדבר, תורת ישראל לא תוחלף ולא תשונה, נצחית היא". דברי אמו השפיעו עליו ומאז התרחק מדרכי הגויים, היא למדה אותו תפלות עבריות שרגיל היה לאומרן, בימי הסתו ערב ה"צום הגדול" היו מתאספים בבית הוריו מספר אנוסים. אמו הכניסתו לחדר קטן שם היה טובל במקוה ולובש בגדים לבנים – היתה זו הכנתו לקראת הצום. את ליל הצום והיום כולו היו מבלים בתפלה, צום ולמוד עקרי היהדות.
סוברמונטה הודיע לשופטיו על חרטתו הגמורה. הוא הבטיח לא לסטות בעתיד מדרכי הנוצרים וביקש סליחה באשר לא בו האשמה על שגיאותיו כי לא חונך באמונה הנכונה. בהתחלה עם הודאתו הגלויה והצהרת חרטתו המליץ בית המשפט של האינקוזיציה לפני השלטון האזרחי להקל בדינו. הוא נדון לשנה מאסר, ללבוש בגדי חרפה של חוזר בתשובה ונצטווה על שמירה קפדנית של כל נוהגי הנוצרים.
2
בן שלושים וארבע היה בצאתו את בית הסוהר, את כל נכסיו החרימו עת הושם במעצר וכעת התחיל לבנות מחדש רכוש ובית, הוא התחתן עם מריה גומס בת אנוסים גם היא, שרבים מבני משפחתה הועלו על המוקד.
על חתונתו התהלכו אלף ואחד ספורים בין עם המדינה. הם הגיעו גם לאזני שופטי האינקוויזיציה ושמשו חומר האשמה במשפט השני שנפתח נגדו לאחר זמן.
למרות פסק הדין ששלל ממנו את הזכות ללבוש בגדי אצילים ופקד עליו ללבוש בגדי חרפה של חוזר בתשובה – הופיע סוברמונטה לטכס החתונה כשהוא לבוש משי ותכלת, רוכב על סוס ונושא נשק.
הכמורה התעתדה להעמידו שנית למשפט אולם סוברמונטה קדם אותה בהמציאו מכתב מראש האינקויזיציה שהעניק לו מחדש את הזכות ללבוש בגדי אצילים.
התנהגותו הנגידית עוררה שנאה וקנאה מצד האוכלוסיה המקומית שידעה על מוצאו היהודי. היא לא פסקה מלחשוך בו שלמרות ודויו וחרטתו נשאר הוא נאמן לדת אבותיו. החשדים התרבו אחרי שכמעט כל קרובי אשתו נעצרו ונשפטו על ידי האינקויזיציה.
ברם עם כל החשדים לא היו עדיין בידי חוקרי האינקויזיציה ההוכחות הדרושות שיצדיקו את העמדתו למשפט. סוברמונטה הוסיף להוליך אותם שולל.
אחרי שקרובי אשתו נאסרו הופיע לפני הכמורה ודרש גירושין מאשתו באשר אין ברצונו להיות נשוי… לאשה בת אנוסים שמשפחתה נמצאה אשמה במרנות. רק אחרי שדולים רבים מצד הכנסיה "נאות" סוברמונטה להוסיף לגור עם אשתו.
בינתים הצטברו ההאשמות נגדו היה אלו האשמות כבדות ביותר, העידו עליו שבאמצעות מתן שוחד הצליח להתגנב לתוך מרתפי האנקויזיציה ולעורר את קרוביו האסורים, בנו השיח לפי תומו, שאביו היה מדבר בבוז ולעג על צלמי הנוצרים, ההאשמה הכבדה ביותר היה הגלוי שבהיותו אסיר בפעם הראשונה נצול על ידי חברו לתא באנוסים כמוהו.
שוב הועמד למשפט, הפעם בחר בדרגת סנגוריא אחרת. הוא ידע ששוב לא יצילוהו חרטה ובקשת סליחה, ולכן הכחיש במצח נחושה את כל ההאשמות. העדים נגדו – עדי שקר הם. שונאיו העלילו עליו עלילות שוא – כאשר מקנאים הם בגדולתו ועושרו והראיה כל המוסרים מבני דלת העם הם נוצרי נאמן הוא מאז יצא מבית הסוהר לא בגד בדת השלטת.
שלושים ושנים פרקים הכיל כתב האשמה, בו שפכו אנשי הכמורה כל זעמם וכעסם על האיש שמבשך שנים הקיפם מרמה והוליך אותם שולל, שהתהלך בקרבם כשהוא עונד את הצלב ובלבו ובביתו נאמן הוא לדת אבותיו. "נוכל יהודי" "רב תורת השקר" "יהודי מושחת" "פושע מפולפל" אלו הם רק מקצת הכנויים בהם כבדוהו אנשי הכמורה.
סוברמונטה נדון לשרפה על המוקד, אבל פסק דין זה לא היה סוף למאבקו. רק אז אחרי שנודע לו פסק שופטים התגלה היהודי ששנים רבות שמר בסתר על אמונתו לפני עין כל.
3
הוצאת פסק הדין נדחתה מפעם לפעם, ראשי הכמורה שדלו את הנשפט להתחרט ובשכר זה "ירחמו" עליו ולא יעלוהו חיים על המוקד כי אם יחנקוהו מקודם.
סוף סוף נקבע יום "מוקד האש" לאחד עשר באפריל 1649, בשלוש לפנות בוקר נכנסו שלושה כומרים לתאו של הנשפט, הם באו לנחם אותו כביכול – אך כוונתם האמיתית היתה נסיון אחרון להשפיע עליו להתחרט, ל"הציל" למען הכנסיה את "הנשמה האבודה". שעות אחרונות נמשך הוכוח, בחוצות קראו צלצולי פעמוני הכנסיות את העם להיות נכונים למחזה מוקד האש ובתא המות עמד הנדון במאבק נואש עם שופטים שבאו, אחרי שגזרו כליה על גופו, לגזול ממנו את נשמתו.
"מי יכול להוציא מן הפה הנאצות וההשמצות ששמענו" כתב אחד הכומרים בדין וחשבון לממונים עליו "המורד העקשן באמונתנו הצהיר שיהודי הוא. חיה זו לא הסתפקה בסרובה להודות בדתנו כי אם פנתה אלינו ללכת בעקבותיה כי אלוקי ישראל הוא הא-ל האמיתי".
באזיקים מוקף חיילים ומנעול על פיו למען לא יזכיר קבל כל העם שמלא את הככר ואת הרחובות סביבו על אמונתו ודתו, הובל הנשפט לככר מוקד האש. בעלותו על הבמה ניגשו אליו שוב נציגי הכנסיה. הפעם הציעו לו אוכל. הוא סירב לקבל אותו. "זה ששים ושנים יום שאני יושב בתענית" אמר, שוב רצו לפתוח בוכוח אתו. לכמה רגעים הסיכו את המנעול מפיו. "אל תדאגו שאני מת כיהודי, תתקנו אתם דרכיכם ותתגיירו". צעק לעבר שופטיו, שוב הושם המנעול על פיו, בעוד הוא רומז בעיניו ובתנועות גופו, לאנוסים הנשפטים אתו ולעם החוזה עלה באש על קידוש השם.
ט. פרשל, "חרות" 03 דצמבר 1954