א.
"וקנה לך חבר"
דברי רבי יהושע בן פרחיה (אבות א, ו') "עשה לך רב וקנה לך חבר", זכו לכמה פירושים.
היו שפירשו הדברים פשוטם כמשמעם. עשה לך רב ללמוד ממנו תורה וקנה לך חבר ללמוד עמו, כי הוא יקיים את תורתך בידך.
והיו שפירשו: "וקנה לך חבר" – חבר הוא הספר, עשה לך רב להיות תלמידו וקנה לך ספר להגות בו תמיד[1].
והיו שפירשו בדרך דרוש: "וקנה לך חבר" – ואין "קנה" (קוף קמוצה) אלא קולמוס. כלומר הקלומוס יהיה חברך, תמיד יהיה עמך לרשום דברים שלמדת, כדי שתהיה זריז ונזכר, ולכתוב ענינים שחִדַשְתָ[2].
וכך נמצא כתוב ב"קב הישר" (פרק נ"ג) לר' צבי הירש קיינדינובר, נדפס לראשונה בפרנקפורט דמיין בשנת תס"ה-ו':
"…וקנה לך חבר כמשמעו, וגם רמז על הקולמוס. יהא לך חבר שתכתוב מה שתחדש."
הביטוי "'וקנה' לך חבר", במשמע שהקולמוס יהיה בן לויתך, היה למטבע עובר בין רבנים ומחברים.
וכך כותב ר' יעקב עמדין בספרו "בירת מגדל עז" (הוא החלק השלישי של סידור התפילה שלו, אלטונה תק"ח) בפרק "עליית הכתיבה", שבו הוא מאריך את הדיבור על יתרון הכתיבה: הדיבור שימושו לאדם רק עם זולתו, אך כתיבה תועלתה לאדם "גם בהמצאו יחידי – על כן היה למשל וקנה לך חבר".
ובהקדמתו לספרו "מור וקציעה" (אלטונה תקכ"א) אומר המחבר על עצמו:
קום התגבר כי עליך הדבר, טול קסת הסופר
ו"קנה לך חבר".
ור' דוד פארדו כותב בהקדמתו לספרו "שושנים לדוד" (ונציה, תקי"ב), פירושו למשניות:
בחרתי הסתופף להתבודד ביני לבין קוני,
וקניתי לי חבר זה הקולמוס[3].
מתי נולדה מליצה זו? מתי באה לראשונה בכתובים? אינני יודע. הזכרתה הראשונה הידועה לי היא בפי המקובל ר' מאיר פאפרש, שחי בשנות דור לפני ר' צבי הירש קיידינובר.
בהלכות תלמוד תורה בספרו "אור צדיקים", שנדפס לאחר מותו[4]. הוא אומר:
"וקנה לך חבר זה הקולמוס שנקרא קנה.
ועיקר זכירתו על ידי שיכתוב הדברים"[5].
ב
ממשה ועד משה לא קם כמשה
1
"ממשה ועד משה לא קם כמשה".
באימרה זו מצאה ההערצה לרמב"ם את ביטויה הקלאסי[6].
כל ביטוי יפה, כל פתגם נאה, חזקה עליהם שלא ישארו בתחומם המקורי, גלגל ילגלגו אותם מחוץ לזמנם ומקומם.
וכך היה גם גורלה של אימרה זו. המהלך בנתיבות ספרות-ישראל ימצא את שימושה לגבי אישים מתקופת שונות וארצות שונות.
2
בשנת ה'קנ"ג עמד בספרד נביא שקר, שהיה מבשר ליהודים כי בקרוב יראו מופתים גדולים, וכי ישועתם וגאולתם קרובה. שמו היה משה, והמאמינים בו קראו עליו את המליצה "ממשה ועד משה לא קם כמשה".
וכך כתוב ברשימה מאותה תקופה: "…העידו עליו כי ממשה ועד משה לא קם כמשה, ובא אליו אליהו הנביא ז"ל ומשח אותו בשמן המשחה, ואמר להם לישראל כי בניסן יהיו לכם אותות ומופתים גדולים. ומלך ספרד שלח אחריו השר שלו… והמלך היה מדבר עם הנביא והנה כסהו הענין והיו שומעין המלאך שהיה מדבר עמו תוך הענן ועשה אותות ומופתים גדולים בעיניהם והעידו עליו ממשה ועד משה לא קם כמשה…"[7].
3
כתב לו ר' שלמה לוריא (הרש"ל) לקרובו ר' משה איסרליש: "ראוי לומר עליך, ממשה ועד משה לא קם כמשה" (שו"ת הרמ"א, סימן ס"ז)[8].
וכשנפטר הרמ"א, כתבו על מצבתו בקראקא, בין יתר השבחים:
הרביץ תורה בישראל
העמיד תלמידים לרבבות אלפי ישראל
ממשה ועד משה לא קם כמשה בישראל.
4
ובאותו זמן שהיה הרמ"א מורה הוראות ומרביץ תורה בפולין – חי בתוגרמה הרחוקה השר משה המון, רופא השולטן ואהובו, מגן לאחיו בני עמו, ועושה למענם ולמען תורתם.
וכאשר נפטר האיש, בכו אותו כל בית ישראל אשר בתוגרמה, והמשורר ר' סעדיה לונגו חיבר עליו קינה, ובה הדברים "קול המון כקול שדי… ממשה רבן של הרופאים ועד זה משה האיש לא קם כמשה"[9].
5
וקרוב לאותו זמן מוצאים אנו השימוש במליצה זו בפיו של ר' שמעון אלמושנינו, בנו של ר' משה אלמושנינו. בשנת שמ"ח הדפיס ר' שמעון בוונציה ספר דרשות לאביו בשם "מאמץ כח", ובסוף הספר מעלה הבן על נס את אביו וגם את "השר המרומם החכם השלם כמהר"ר משה גארסון מסלוניקי", שהיה תלמיד אביו וגם קרוב משפחה לו, ועל שניהם הוא קורא "ממשה ועד משה לא קם כמשה", זה (אביו ר' משה אלמושנינו) ללמדו תורה, וזה (ר' משה גארסון) ללמוד.
6
וכימי דור אחריהם היה מי שהשתמש באימרה זו לגבי רבי משה קורדיווארו, מגדולי המקובלים.
כתב ר' שעפטיל הורוויץ בספרו "שפע טל" (הענא שע"ב), בסוף ההקדמה הארוכה ששמה "בן מאה שנה":
"…הרב רבינו משה בן מימון זצק"ל והרב הגדול וכו' רבינו משה קורדיווארו זצ"ל אשר עליהם נוכל לומר ממשה עד משה לא קם כמשה. זה בפילוספיה אלוקית וזה בקבלה אלוקית".
7
ובאותה תקופה משמש בקודש בסלונימא אשר ברוסיה הלבנה הרב משה לימא, אשר כעבור שנים יעלה על כסא הרבנות בווילנא ובבריסק, ושמו יוחק לדורות בספרות הפוסקים כמחבר הפירוש "חלקת מחוקק" על שולחן-ערוך אבן העזר.
ואל אותו רב צעיר משיב תשובה הרב מאיר כ"ץ, אביו של הש"ך, ואת התשובה יפתח בשבח השואל: "ממשה ועד משה לא קם כמשה"[10] (התשובה מובאת ב"חלקת מחוקק" סימן י"ז).
8
לרמב"ם קראו "משה השני"[11], את משה בן מנחם כינו "משה השלישי [12].
וכבר בחייו של מנדלסון השתמשו לגביו באימרה שאנו דנים בה.
כותב אברהם מילדולה ב"המאסף" של אדר תקמ"ה, כשנה לפני מותו של מנדלסון:
"…ומי ישמע זאת ולא ידע כי זה האיש משה בר מנחם נר דורנו, פאר עמנו ומחמד עינינו, שממשה ועד משה לא קם איש חכם ונבון כמשה".
9
וגם על הרב משה סופר, בעל ה"חתם סופר", היו אומרים "ממשה ועד משה לא קם כמשה." [13].
וכאשר נפטר ר' משה שיק (המהר"ם שיק), תלמידו של החתם סופר ומגדולי רבני הונגריה, ענו אחריו "ממשה [סופר] עד משה לא גם כמשה"[14].
10
משה מונטיפיורי! הוא היה גדול שתדלני הגולה, ועם זה מן הראשונים להגות בתחיית היישוב בארץ ולעשות למענו.
היו אומרים כי משה האיש, מָשָה את אחיו בני עמו ממים זדונים, ממעמקי תלאות רבות[15].
גם לגביו השתמשו כבר בחייו באימרה "ממשה ועד משה לא קם כמשה".
"מאז שלח ד' את משה עבדו להוציא את עמו מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה, עברו אלפי שנה טרם קם לישראל כמשה רועה משכיל ונאמן אשר אמרו עליו ממשה עד משה לא קם כמשה, יען בידו החזקה בקע מי המבוכות לעבור נבוכים משעבוד הבערות. אבל אם נשוה לנגדנו כל מעשיך פעלת לבני אנוש בכלל ולעמך בפרט אז נבין כי בצדק יענו עליך כיום ממשה עד משה לא קם כמשה" (מתוך מכתב התודה והברכה של ראשי הקהילה באודיסה למשה מונטיפיורי משנת תרכ"ד. נדפס בספר "נוה תהלה" ליוסף כהן צדק, למברג תרכ"ח, "שער התודה", עמ' 13-12, ועיין שם גם עמ' 38).
ויוסף כהן צדק כותב: "בכתוב ד' קדושיו יכתב שם משה מונטיפיורי, ולפני שמש התולדה ינון שמו. על כן יאמר בספר דברי הימים לבני ישראל בגלות החל הזה ממשה ועד משה לא קם מושיע בעת צרה כמשה" (בספרו "נוה תהלה" הנ"ל, עמ' 26).
תוספת
לאחר שהמאמר נמסר לדפוס מצאתי, כי גם על רבי משה לוריא (נפטר בשנת שנ"א-1591). ששימש רב וראש ישיבה בורמיישא (ווארמס), והיה נערץ מאד על בני דורו, קראו: "ממשה ועד משה לא קם כמשה" (עיין בספרו הגרמני של ר' דוד קויפמן על ר' יאיר חיים בכרך, טריוס 1894, עמ' 7-6).
כדאי להוסיף ולציין כי האימרה "ממשה ועד משה…" מובאת אף אצל המשורר האנגלי רוברט ברונינג (Browning) (ראה: Judith Berlin Lieberman: Robert Browning and Hebraism, Jerusalem, 1934. p. 72).
מאת טוביה פרשל, ניו-יורק נ.י. מתוך הגות עברית באמריקה – כרך ראשון – תשל"ב.
[1]בפירוש המיוחס לרש"י: וקנה לך חבר. אמרי לה ספרים. ר' יצחק קנפנטון בסוף ספרו "דרכי הגמרא" מוסיף על דברים אלה "כי הספר הוא חבר טוב". ועיין בצוואת ר' יהודה אבן תיבון לבנו: "בני! שים ספריך חבריך", וכו'. עיין גם לשונו הנמלצת של ר' מנחם מנדל אויערבך בעל "עטרת חכמים" על הש"ע, בהקדמתו שם: "ונכסוף נכספתי לעשות לי רב, את שאהבה נפשי ביקשתי ולא מצאתי איש אחד מאלף אלפים וכו' על כן קניתי לי חבר איש את ד', דהיינו לבוא עם הספר ולהגות בו יומם ולילה…"
[2] בדומה לאמרה: "השמר לך פן" (דברים ו', י"ב) – שמור אצל פן (עט), מוכן לכתיבה לעת מצוא.
[3] אם כי ר' דוד פארדו משתמש כאן במלה "קנה" לשם "קניתי", אין ספק כי בכתבו "חבר זה הקולמוס" עמד לנגד עיניו הביטוי שאנו דנים בו.
[4] נדפס לראשונה בהמבורג בשנת ת"ן. ראיתי רק ההוצאה השניה (ווארשה, תרמ"ט), שלפי המו"ל נדפסה מכתב-יד, אך אל נכון תכנה זהה. הדברים המצוטטים מובאים גם בספר "אור הישר" (אמסטרדם תס"ט, דף ד, א'), הכולל בתוכו את הספר "אור צדיקים".
[5] הרב מנחם מרדכי פרנקל-תאומים בספרו "באר האבות" על מסכת אבות (ניו יורק תש"ד, עמ' ל"ב) מביא בשם חכמי הספרדים "שהם אומרים על דרך הצחות… 'וקנה (כלומר קנה שכותבים בו) לך חבר'". המחבר הוא איש ירושלים ובודאי שמע הביטוי מפי חכמי הספרדים בעיר הקודש. מן המובאות שלנו נראה, כי הביטוי לא היה מיוחד לספרדים.
בדומה ל-"וקנה לך חבר" היו מאוהבי הקולמוס שדרשו גם את הפסוק "קנה חכמה מה טוב מחרוץ" (משלי ט"ז, ט"ז). וכך כותב ר' יהודה שמואל אשכנזיבהקדמתו לספרו "גזע ישי" (ליוורנו תר"ב): "כל רואי ילעיגו לי… גם הוא ידו פרש, מושך בקס"ת קנ"ה חכמה נפשו אוותה".
[6] עיין מ. שטיינשניידר "מורה מקום המורה", קובץ על יד א' (ברלין תרמ"ה), עמ' 5, ובהקדמת בן המחבר לספר "מגדל דוד" על מסכת גיטין (סלוניקי שנ"ז) לר' דוד הכהן: "…כי אין מן התימה אם יטעו בני אדם אשר בעפר יסודם והלא ממשה עד משה לא קם כמשה בן מיימון ז"ל, מ"מ השיב עליו הראב"ד…". ועיין בחיד"א "שם הגדולים", ערך רב משה גאון, ומהר"ץ חיות בפתיחה לקונטרסו "תפארת למשה".
[7] "בית המדרש" לא. ילינק, חדר ו', עמ' 143-141.
[8] עיין שטיינשניידר כנ"ל, שמזכיר ספר בכתב יד שבו נמצא שימוש המליצה לגבי הרמ"א. ועיין להלן הערה 14.
[9] הקינה נדפסה בספר "סדר זמנים" לסעדיה לונגו. הספר הוא נדיר ביותר, והבאנו הדברים לפי י.ל. דוקס ב"המגיד" שנה ג', גליון 47 (י"א כסלו תר"כ), ולפי שלמה רוזאניס בספרו "קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם", חלק ג', סופיה תרצ"ח, עמ' 57, ועיין שם גם חלק ב', הוסיאטין, תרע"א, עמ' 52.
המליצה "קול המון כקול שדי" היא שעשוע לשון על הפתגם הידוע, ועל מליצה זו בספרות העברית עיין ש.ח. קוק: "עיונים ומחקרים", ספר ב' (מוסד הרב קוק תשכ"ג), עמ' 253-252. ומאמרי "על שתי מליצות" ב"הדאר" ט"ז אייר תש"ל.
ממשה רבן של הרופאים – הכוונה לרמב"ם.
[10] "ממשה" הכוונה כנראה לרמ"א. עיין "קריה נאמנה" לרש"י פין, עמ' 76.
[11] על הכינוי "משה השני" לגבי הרמב"ם עיין בשטיינשניידר, כנ"ל.
[12] עיין ב"ג'ואיש אנסייקלופידיא" ערך מנדלסון.
[13] נזכר במכתבו של ר' זכריה פרנקל בספר "תומך כבוד" ליהונתן אלכסנדרזון (ברלין תר"ה), החלק העברי, עמ' 58.
[14] עיין בספר "ממשה עד משה – והוא ספר היחס משפחת שיק" (מונקאץ' תרס"ג, דף כ"ג, ב') לרב שלמה צבי שיק. המחבר כותב שם (דף ד', א') כי גם על הרב ר' משה הלוי מוואלרשטיין בבאוואריה, "רב על כל מדינת אשכנז" [חי במאה השש עשרה], היו אומרים "ממשה עד משה לא קם כמשה". הוא מסתמך בכך על דברי ההקדמה ל"ילקוט שמעוני" דפוס פראנקפורט דאודר משנת תס"ט. עד המעיין בהקדמה, יווכח, כי הדברים שם "ממשה עד משה לא קם כמשה" אינם מוסבים על ר' משה הלוי וואלרשטיין אלא על הרמ"א.
[15] עיין בספר "נוה תהלה" ליוסף כהן צדק הנזכר לקמן, ב"שער התפלה" בראשו, וב"שער התודה" עמ' 3 (במכתבו של ר' יוסף שאול נתנזון).