במשך יותר מארבע מאות שנים, עד השנים שבין הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 למשבר תעלת סואץ בשנת 1956, כאשר התרחשה הגירה המונית של יהודים ממצרים, היו יהודי קהיר מקיימים חג פורים שני, מדי שנה בצום ומגילה, שבועיים בלבד לאחר חגיגת חג הפורים הקבוע. כיום ניתן למצוא עותקים של המגילה המיוחדת של קהיר בעברית ובערבית-יהודית בספריות בכל העולם כולל אוקספורד, קיימברידג', לונדון, ברלין, סנט פטרסבורג, ניו יורק וירושלים.
ד"ר לואי לאו, מזרחן ומזכירו האישי של משה מונטיפיורי, שליווה את האחרון ברבים מנסיעותיו, היה הראשון לפרסם עותק של טקסט עברי של מגילה פורים זו בעיתון העברי הפרוסי "המגיד", הוא הופיע בשלוש חלקים, 14 בפברואר, 21 בפברואר ו-28 בפברואר (גליונות 7-9) ב-1866, יותר משלושה עשורים לאחר שלואו ביקר בקהיר ב-1830 והשתתף שם בחגיגת פורים של קהיר.
הטקסט העברי שפרסם ב'המגיד', היה המגילה שנקראה בבית הכנסת בביקורו בקהיר בכ"ז ובכ"ח באדר של אותה שנה. מגילה זו מגוללת את הסיפור המופלא על הצלת יהודי קהיר מאויביהם באדר 1524.
****
הסולטן העות'מאני סלים הראשון אשר מיוחס לזכות שילוש האימפריה שלו ושלט על מיליארד דונם של אדמה, כבש את מצרים בשנת 1517. לאחר מכן מינה את רבי דוד בן זמרה לרב הראשי של קהיר ולראש הקהילה היהודית. הרדב"ז בכינוי, חיבר אלפי שו"ת רבנים ומפרשים רבים, היה ראש הישיבה בקהיר ואדמו"ר האר"י ז"ל (הרב יצחק לוריא). הסולטאן סלים הראשון גם מינה את היהודי, אברהם די קסטרו, כראש המנטה שתפקידו להנפיק מטבעות.
כאשר הסולטאן נפטר שלוש שנים לאחר מכן מזיהום עור (למרות שחלק מההיסטוריונים מאמינים שהוא הורעל), בנו בן העשרים ושש סולטן סולימאן ירש אותו. בתור הסולטן העות'מאני העשירי. הסולטאן סולימאן כמו אביו לפניו, עבד על הרחבת האימפריה שלו ובסיועו של הגנרל שלו, אחמד שיטן, הצליח לכבוש הרבה יותר שטח כולל בלגרד ורודוס ב-1521 וב-1522 בהתאמה. מתוך הערכה לתרומתו של אחמד שיטן לניצחונותיו, מינה אותו הסולטאן סולימאן למושל מצרים בשנת 1523. עם זאת, אחמד שיטן לא היה מרוצה מהתואר הזה וחפץ בעוד כוח. הוא רצה להתמנות לווזיר שהיה תואר יוקרתי מאוד ויעניק לו כוח כשני לסולטן. הוא החליט ליישר קו עם הממלוכים במצרים ומינה את עצמו למנהיג העליון של מצרים. אחמד שיטן דרש להכריז עליו כשליט מצרים החדש בח'וטבה, הדרשה הרשמית הנאמרת מדי שבוע במסגד והורתה לראש המטבעה היהודי, אברהם די קסטרו, לייצר מטבעות בשמו של אחמד.
אברהם די קסטרו בפחד, נמלט לקונסטנטינופול ולקח עמו את המסמך הכתוב המכיל את הדרישה משייטן לייצר מטבעות חדשים. שם הוא חשף לסולטן סולימאן את התוכנית המרושעת של אחמד שיטן. סולטן שלח מיד את חייליו הנאמנים לדכא את המרד ותגמל את קסטרו במתנות רבות. כשגילה אחמד שיטן שהיה זה יהודי שהסגיר אותו לסולטן, הוא החליט לנקום בקהילה היהודית. אחמד יצר ברית עם בנו של הח'ליף האחרון, אל מוטוואקיל השלישי והבטיח להפוך אותו לסגנו ברגע שהם ינצחו את תומכיו של סולימאן. עד ה-9 בפברואר, אחמד שיטן ניצח בקרב עז מול תומכי הסולטן והתבסס במצודה.
שיטן הודיע שכל היהודים ייטבחו ב-23 בפברואר של אותה שנה (1524), אלא אם ישולם לו סכום כסף נכבד. אברהם אלקוקמוני, יהודי, שכיהן כשר האוצר של אחמד שיטן הציע שבמקום להרוג את כל היהודים, הוא ידרוש מהם כסף. הממלוכים בזזו ובזזו את הקהילה היהודית ורצחו חמישה יהודים. 12 מנהיגים יהודים ובהם הרב הראשי, רבי דוד בן זמרה, הוחזקו כבני ערובה על ידי אחמד שיטן. היהודים הביאו כל כסף שיכלו לגייס לשייטן ב-22 בפברואר, מחשש לחייהם. הם לא ידעו אז ששלושה קצינים מצרים, שהיו נאמנים לסולטן, מוחמד בק, ג'נים אל חמזאווי ואל אמיר מוחמד, הגו תוכנית לרצוח את אחמד. מוחמד בק תקף את אחמד שיטן בזמן שהתרחץ בבית המרחץ. שיטן, חצי מגולח, ברח על נפשו, ב-22 בפברואר 1524. עד הרביעי במרץ, (כ"ח באדר) הוא נתפס לבסוף וראשו נערף. היהודים שוחררו מהכלא וחגגו בשמחה פורים מיוחד בקאירנה לזכר הגאולה.
***
פורים מיוחד זה מוזכר לראשונה בנספחי יוסף אבן ורגה לספר שבט יהודה של אביו בשנת 1553, שלושה עשורים בלבד לאחר התרחשות האירוע. הוא מוזכר גם ב קורא הדורות על ידי רבי דוד קונפורט ששימש כדיין בקהיר ב-1671, וכן ב דברי יוסף, יצירתו של יוסף סמברי, היסטוריון מצרי יהודי בן המאה השבע-עשרה שהיה חבר בבית הכנסת מוסטעראב שבו קריין מגילה נקראה.
גרסה אנגלית של המגילה נמצאת ב-Jews in the Medieval World: A Source Book: 315-1791, שנכתבה על ידי Jacob Rader Marcus ופורסם מחדש על ידי Marc Saperstein. יעקב מרקוס כותב כי מחבר המגילה היה הרב שמואל סירלוס שהיה רב בקהיר באותה תקופה. הוא זה שהוביל את התפילות לה' בעיר ההיא בתקופה המפחידה שבה נאמר להם שהם עומדים להישמד.
הלשון במגילה מזכירה את מגילה אסתר:
"והיה בימי המלך סולימאן כי בימים ההם אשר ישב המלך סולימאן על כסא הממלכה אשר בקונסטנטינופול העיר הגדולה, הוא ראה את כל מחוזות ממלכתו ושלח לכל פרובינציה ראש. לשפוט את עמו בצדק וביושר. לאחר הדברים האלה קידם המלך סולימאן את אחד מראשיו, ששמו היה אחמד שיטן, הוא הציב את מושבו מעל כל הראשים שהיו עמו {הנוסח העברי אומר השטן כמשחק מילים במקום שיטן)…..
. ו הוא שלח אותו להיות מושל על ארץ מצרים ………… ".והיה כששמעו היהודים את הדבר הזה…..הכריזו צום ובכו ושמו עפר על ראשם ולבשו שק…הבלדרים יצאו…. נאספו היהודים והסכימו לצום בעשרים ושבע לחודש אדר ולעשות את היום העשרים ושמונה למשתה ושמחה ולשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לעניים כי הקדוש ברוך הוא עשה בהם השתאות. ודברים נפלאים ועזרו להם מידיהם של אלה שחיפשו את חייהם".
***
ד"ר בנג'מין הארי, פרופסור באוניברסיטת אמורי באטלנטה, ג'ורג'יה ב-Multiglossia שלו בערבית-יהודית; עם מהדורה, תרגום ולימוד דקדוק של מגילת קרין, השווה רבים מכתבי היד של מגילות פורים של קרין שנמצאות בכל רחבי העולם. הוא קובע שחלק מהמגילות הללו נטולות שמות פרטיים של אנשים ומקומות. הוא סבור שייתכן שאלו היו המגילות שנקראו בתקופות שבהן יהודים לא הרגישו בטוחים בסביבתם ופחדו לפגוע בשכניהם בעוד שהמגילות שאכן מכילות את שמות האנשים והמקומות נקראו במהלך שלווה פִּי..
****
פורים של קהיר הוא רק אחד מעשרות הפורים שנחגגו על ידי יהודים בקהילות שונות במשך מאות שנים. . היו כאלה שהתרחשו באיטליה (אנקונה כשניצלה מרעידת אדמה בשנת 1690) רומניה (כאשר יהודים ניצלו מגזרה לשרוף אותם בבית הקברות 1574) ורודוס (בשנת 1840 הואשמו ילדי היהודים הגויים ברצח, פתאום הופיע בחיים) כדי למנות רק כמה. פורים זה של קהיר, שנמשך ונחגג ברציפות במשך כמה מאות שנים, מצטרף כעת לשאר הפורים הקהילתיים שנעלמו אט אט אל השכחה.
אולם הבה נזכור את הלקח החשוב של כל הפורים הללו, זה שאנו קוראים בכל פסח, "בחול דור ודור, ימים עלינו לכולוסינו, והקדוש ברוך הוא מצילינו מיאדום! בכל דור ודור, יש כאלה שעולים להשמידנו אבל ה'. (תמיד) מציל אותנו מהם.
