לפני ארבע שנים הופיעה בישראל חוברת בשם "ממעמקים". מתחת לכותרת היה כתוב "הרהורי צעיר יהודי בברית-המועצות". היא מסה פילוסופית על מדע ואמונה. כתובה היא בידי איש מדע, אך רוח גדולה של פיוט מרחפת עליה. היא ויכוח חריף ףונוקב עם המאטריאליזם ושיר תהילה אדיר לתורה ולעם-ישראל נושא דבר-התורה בעולם.
החוברת תורגמה מרוסית. שם המחבר לא נזכר, כי באותו זמן היה נמצא עדיין בברית-המועצות.
המקור הרוסי נמצא כעת בדפוס בישראל. בימים אלה גם הושלם פה בניו-יורק תרגום במסה לאנגלית. על המהדורות החדשות יתנוסס שמו של המחבר: פרופסור הרמן ברנובר.
ב.
הוא נולד לפני 41 שנה בריגה. לאחר פלישת הגרמנים לרוסיה ברחה אמו, דבורה, עם שלושת ילדיה, לסיביר. האב, הרץ, היה משרת בצבא האדום ונפל בקרב. המשפחה היתה מתגוררת בכפר במרחק של מאה וחמישים קילומטר מאומסק. לא היה שם בית-ספר, והרמן (ירמיהו) הצעיר היה לומד מעצמו בספרי-הלימוד של בית-הספר היסודי. אחרי המלחמה חזרה המשפחה לריגה. הרמן למד בגימנסיה ובשנת 1948 נכנס למכון הפוליטכני בלנינגראד. לאחר שסיים את לימודיו במכון בשנת 1953, החל לעבוד במשרד לתוכניות הידרוטכניות. באותו זמן היה גם מלמד פיסיקה ומכניקה בבית-ספר גבוה לטכניקה והיה ממשיך לימודיו באוניברסיטה של ריגה. בשנת 1960 נתקבל כעובד-מחקר במכון לפיסיקה של האקדמיה הלטבית למדעים. בשנת 1962 קיבל שם את התואר דוקטור לפילוסופיה, ושש שנים לארח מכן את התואר הגדול יותר, דוקטור למדעים. בשנת 1970 נתמנה פרופסור במכון.
ברנובר הוא מחברם של שלושה ספרים מקוריים ושל שני ספרי-לימוד בחקר תכונת הזרימה של נוזלים וגאזים. שמונים מחקרים משלו הופיעו בפרסומים מדעיים ועשרה פטנטים בשטח של המגנטו-הידרודינמיקה רשומים בשמו.
ג.
"כאשר נכנסתי ללמוד במכון הפוליטכני בלנינגראד, הייתי מוכרח, בדומה ליתר הסטודנטים במוסדות-לימוד גבוהים בברית-המועצות, לקחת קורס בפילוסופיה של המאטריאליזם", סיפר לי ברנובר. "מימי נעורי העסיקו אותי בעיות על תעודת האדם והעולם. במאטריאליזם לא מצאתי מענה לתהיותי. השקעתי את עצמי בלימוד הפילוסופיה, החל מכתביהם של הוגי הדעות של יוון הקדומה עד האקסיסטנציאליסטים של ימינו. יצאתי מהם כלעומת שבאתי. אז התחלתי לקרוא בתנ"ך".
ברנובר קרא את התנ"ך ברוסית. הוא לא ידע עברית. האל"ף בי"ת שלמד בילדותו בריגה של לפני המלחמה היה הכל שידע. המשפחה היתה בעלת תודעה יהודית חזקה, אך לא מסורתית ביותר. "ביום הכיפור הלכנו לבית הכנסת. בפסח היה לנו סדר. זה היה הכל".
התנ"ך פתח לפניו עולם חדש, בו מצא תשובה לשאלותיו. זה היה באמת ספר הספרים. התנ"ך מצא גם מענה לבעיה שהטרידה אותו ימים רבים. הוא קרא את תולדות עם ישראל לגראטץ. הוא גם ידע קצת על קורות עמנו בזמננו. הוא שאל את עצמו, וחזר ושאל את עצמו: למה שונאים כל-כך את היהודים? למה רודפים אותם? ועוד. כיצד עלה בידיו של עם זה להישאר בחיים, למרות הרדיפות והשחיטות, למרות טמיעה והתבוללות? דומה היה עליו כי כל ההשערות והסברות שנאמרו בנדון, אין דיין להסביר תופעת-פלא זו. בתנ"ך מצא את הפתרון: "אתה בחרתנו!". עם ישראל נבחר להיות שליחו של אלוקים!
משוכנע מאמיתות התנ"ך היה מתאמץ לשמור את המצוות. "לא אכלתי חזיר, לא אכלתי בשר בחלב, נמנעתי מלעבוד בשבת, הלכתי לבית הכנסת. לא השתתפתי בתפילות, הרי לא ידעתי מה וכיצד להתפלל, הלכתי לבית הכנסת – להיות שם".
בשנת 1964 נפגש עם כמה חסידי לובביץ'. הם קרבוהו ולימדוהו "יהדות". הם לימדו אותו סידור ושולחן ערוך. גם לימדוהו "חסידות" ואת ספר "התניא". "נתרשמתי עמוקות מן הפילוסופיה של התניא", מספר ברנובר. באותה התקופה גם למד לדבר יידיש. בשנת 1966 החל ללמוד משנה וגמרא.
ברם זמן לא רב אחרי שהתחיל לחיות חיים יהודיים שלמים, היה נאלץ להפסיק מללכת לבית הכנסת. במכון לפיסיקה נודע כי הוא מבקר בבית הכנסת. מאז שומה היה עליו לשמור את צעדיו. הוא הלך רק למניינים פרטיים. את חופשתו היה לוקח בראשית הסתיו והיה נוסע לגרוזיה או לקרפאטו-רוסיה לעשות את הימים הנוראים בקרב הקהילות היהודיות המקומיות.
בשנת 1971 הורשה אחיו, שהוא גדול ממנו בשנים, לעלות לארץ. היתר היציאה קיבל על סמך דרישה לאיחוד-משפחות שהוגשה על-ידי קרובה של רעייתו. להרמן לא היה קרוב בישראל, על כן לא היה בידו לבקש היתר יציאה. אך אחרי שאחיו עלה לארץ, ניתן לו לבקש רשות לצאת אליו. מיד לאחר שהודיע לממונים עליו כי בדעתו לעלות לישראל, פוטר ממשרתו. גם רעייתו, רופאה ששימשה מורה בבית-ספר לאחיות, שולחה ממקום בודתה. בקשות הזוג להיתר יציאה נדחו. לברנובר נאמר, כי הואיל והוא מדען ידוע, יצטרך לחכות לפחות חמש שנים – ואפשר גם עשר או חמש עשרה שנה – עד שיורשה להגר.
אחרי שפוטר ממשרתו, היה יכול להרשות לעצמו לעשות דברים, שלא היה מעז לעשותם מקודם. הוא גידל זקן. זקן שחור וגדול מעטר היום את פניו העדינות. הוא אירגן חוג-לימוד לאינטליגנטים יהודים שרצו ללמוד על מורשתם הרוחנית. אנשי החוג ביקשו רשות להתאסף בבית הכנסת, אך השלטונות דחו את הבקשה. הם התאספו בצנעה בקבוצות קטנות.
ברנובר כתב לאישים יהודיים בחוץ-לארץ לעזור לו בהגשת היתר היציאה. בחודש מאי האחרון אירגן, יחד עם יהודים אחרים שבקשותיהם להיתרי-יציאה נדחו, כינוס צום ותפילה. "היינו שלושים וחמישה איש. צמנו שלושה ימים. רק בערבים אכלנו מעט. אמרנו תהילים. אלה שלא ידעו לקרוא עברית, אמרו תהילים ברוסית. אחרים קראו את האל"ף בי"ת".
קפצה עליו רוגזה חדשה: ברנובר נאסר והואשם ב"חוליגניות". כעבור ימים אחדים העלילו עליו כי הוא הרג ילד בתאונת דרכים. האשמה זו בוטלה לאחר-מכן. מחמת ההלאיה התמידית נחלה והיה רתוק למיטה תקופה ארוכה.
באוקטובר קיבלו הוא, רעייתו ובנם בן השמונה, סוף-סוף את היתר היציאה, אך לא לפני ששילמו "כופר" בסך של 30,000 רובלים (40,000 דולרים).
לפני כמה שבועות הגיעה המשפחה לביקור קצת לארצות-הברית. ברנובר ירצה, באנגלית, באוניברסיטאות ובמכונים טכנולוגיים, על "תסיסה בגנטו-הידרודינמית במתכות נוזלות". משפחת ברנובר מתאכסנת כאן בשכונתם של חסידי לובאביץ בקראון-הייטס. הפרופסור, שהוא חסיד נלהב, נתקבל אצל הרבי לשיחה.
"בר אילן" ואוניברסיטת באר שבע הציעו לו משרות-הוראה. הפרופסור טרם החליט איזו הצעה לקבל, אך דבר אחד ברור לו: הרבה מזמנו יקדיש לחיזוקן של האמונה והמסורת היהודית בקרב העולים החדשים מברית-המועצות.
הדואר
ז' אדר א', תשל"ג