"הקדשתי מחשבה רבה לשיטות שיוכלו להקנות לנוער שלנו הבנה מעמיקה והיכרות מעמיקה עם המורשת שלנו, אמונותיה, חוקיה ורעיונותיה", אמר לי הרב ד"ר יהודה קופרמן, דיקן "מכללה", מכללת הבנות המפורסמת בירושלים.
ביקרתי אותו במשרדו בבית וגן.
"מצאתי שאפשר להשיג זאת בצורה הטובה ביותר על ידי לימוד משולב של התנ"ך אשר בו זמנית מדגיש את הפרשנות, מפרש את ההלכה ומתעכב על הרעיונות והאידיאלים האתיים והפילוסופיים של התורה. יתרה מכך, הלימוד המשולב של התנ"ך נותן לתלמיד הרבה יותר מסתם ידע. הוא מעצב את אופיו היהודי".
הרב קופרמן לא הגיע למסקנה זו מעצם הרהור. לפני כעשרים שנה, כשהיה מנהל ישיבה תיכונית בירושלים, כינס קבוצת מורים לעיון מעמיק בפרקים נבחרים בתנ"ך. בדיונים שלהם, המחנכים ינסו לכסות כל היבט של פרקים אלה. הם היו עוסקים בקטעים רלוונטיים מהמשנה, מדרשים הלכתיים, תלמוד, מדרש, תרגומים, חיבורי השלטונות הגדולים של ימי הביניים וכן מהפירושים העדכניים יותר, כמו אלה של המלבי"ם ורבי נפתלי צבי יהודה ברלין.
המשתתפים חשו כי "הסדנה(workshop) של הרב קופרמן סיפקה להם תובנות פדגוגיות חדשות. זה עורר אותם לגישה חדשה לנושאים שהם לימדו והם השתמשו בהצלחה בשיטה האינטגרטיבית בכיתה שלהם. השיטה התקדמה במעגלים רחבים יותר כאשר הרב קופרמן החל לפרסם חוברות שכל אחת מהן הוקדשה לנושא מסוים בתורה, כדי לשמש טקסט והדרכה למדריכים. בין 1960 ל-1967 הופיעו שמונה עשרה חוברות כאלה.
"מצאנו שהשיטה שלנו מתאימה במיוחד לבנות", המשיך הרב קופרמן.
"הבנים, תלמידי הישיבות, מקבלים ידע והבנה מעמיקים יותר בתורה על ידי לימוד התלמוד. אבל מה עם הבנות? השיטה האינטגרטיבית מספקת לבנות גם את הריגוש והסיפוק האינטלקטואלי שילד שואב מלימוד הגמרא הרציני. הלימוד המשולב של התנ"ך הוא אתגר אינטלקטואלי לא פחות מהלימוד של 'בלאט'".
זה הוביל ישירות לרעיון לייסד מכללה לבנות שבה השיטה החדשה של הוראת התנ"ך תתפוס מקום מרכזי.
הרב קופרמן לא רצה להקים עוד מוסד דתי לנשים, אלא מוסד אחר. "מכללה" נוסדה בשנת 1964. מטרתה המוצהרת הייתה להכשיר מחנכים תורניים, בעלי הכשרה אקדמית ופדגוגית ללמד את כל כיתות התיכון. ההתחלות היו קטנות.
חדרים מושכרים בבית וגן. עשרים ושלושה תלמידים, שליש מהם הגיעו מבית יעקב, שליש מחורב והשאר מבתי ספר מזרחיים כמו אולפנת בני עקיבא. 19 מרצים – כולם לא קיבלו שכר.
בשנה הראשונה נלמדו רק מקצועות יהדות. מאז, "מיכללה" התפתחה למוסד גדול מאוד. הרב קופרמן מכהן כדיקן וכיו"ר מחלקת התנ"ך. הוא פעיל גם בתחום הספרותי. הוא תרם למגוון פרסומים – קובץ מחקרים הופיע לפני שנתיים בכותרת "לפשוטו של מקרא" – ועבד על מהדורה מוערת של "משך חכמה" מאת רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק.
הרב קופרמן סבור שהספר הזה צריך להיות מוכר לכל מורי התנ"ך. הכרך הראשון, בראשית, הופיע לפני שלוש שנים. הוא מוקדש לזכרו של אביו שנפטר כשהרב קופרמן היה רק בן שתים עשרה. ההקדמה נסגרת במילים עמוקות על אמו האלמנה שגידלה לבד שישה ילדים לתורה ומצוות בדבלין הרחוקה.
אני מכיר את הרב קופרמן עשרים וחמש שנה. הכרתי גם את אחיו משה, אדריכל בירושלים. אח נוסף מתגורר בתל אביב. בשנת 1952 אשתי ואני היינו באירלנד וביקרנו את משפחתו בדבלין.
התעודות האקדמיות של הרב קופרמן מרשימות. הוסמך בישיבת חברון, M.A ו-LL.B. מאוניברסיטת דבלין, M.A. מאוניברסיטת שיקגו. דוקטורט. מהמכללה התיאולוגית העברית באותה עיר.
הוא היה רק בן עשרים כשקיבל תואר במשפטים ותואר B.A. בלימודי המזרח מאוניברסיטת דבלין. הוא גם זכה במדליית זהב כאחד משמונת התלמידים המובילים. לאחר מכן למד במשך שנה בגייטסהד. הוא לא היה חדש בישיבה זו. במהלך חופשות הקיץ שלו מהאוניברסיטה, הוא השתתף בשיעורים שם!
בשנים 1950-1952 למד בישיבת חברון בירושלים. אחר כך נסע לשיקגו כדי להמשיך בלימודי היהדות והכלל. בשיקגו התחתן עם ציפורה פינקוס לשעבר, בת למשפחת רבנים ידועים, אותה הכיר בירושלים.
אחר שובו ארצה למד בכולל חברון. הוצע לו להיות מרצה לפדגוגיה באוניברסיטה העברית, אך אשתו התעקשה שעדיף להיות מורה לתורה בישיבה תיכונית מאשר לשמש כמרצה לחינוך באוניברסיטה.
הוא קיבל את ראשות הישיבה התיכונית של נערים טאון Boys Town בירושלים בה כיהן עד שייסד את ה"מכללה".
ציפורה עוזרת לבעלה בלימודי המנהלה. חבריהם הוותיקים, עמיתים לסטודנטים משיקגו, נמנים עם עוזריו העיקריים: הרב ראובן אברמן, מנהל האגף לסטודנטים זרים; הרב ד"ר גרסון שווימר, יו"ר המחלקה למשפטים בעל פה, והרב דוד פוקס, שהוא "רם" בישיבת "נתיב מאיר" ומרצה ב"מיכללה" על תנ"ך ותלמוד. "מיכלה" שוכנת בשלושה בניינים ברחוב הפסגה בבית וגן, אך לעיתים נדמה שהיא השתלטה על כל המדור, שכן לאן שלא מסתכלים ולאן שלא תפנו רואים את תלמידיו באים והולכים, ספרים ופתקים מתחת לזרועותיהם. "מכללה" גברה על המתקנים הנוכחיים שלה. בקרוב מאוד הוא יעבור לקמפוס החדש שלו, שכאשר יושלם יכילו אולמות הרצאות, מספר מעבדות, ספרייה גדולה, מתקני מעונות לארבע מאות בנות, בית כנסת, אולם התעמלות ובריכת שחייה.
"מה עם חדר אוכל?" שאלתי.
"אין חדר אוכל", השיב הרב קופרמן.
"אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו יהפכו לבעל בוסטהbalebustas טובים, כמו גם יהודים ומורים טובים. יהיו להם מתקני בישול בחדריהם ועליהם להכין את ארוחותיהם בעצמם. באופן דומה לא תהיה שירות חדרנית".
"לא מזמן הייתי בביקור בשוויץ", הוסיף הרב קופרמן בצחקוק.
"פגשתי את אחד מתלמידינו לשעבר. בין השאלות הראשונות ששאלתי אותה הייתה האם היא יודעת מתי נפתחו חנויות המכולת בעיר. גם בנות חייבות לדעת את זה!"
