א.
ר' דוב בער ראטנער נולד בי"ז תמוז תרי"ב, בקלוואריה פלך סובאלק, בפולין. אביו ר' אברהם בצלאל אייזענשטאדט למדן ומשכיל, ואמו בלומה רחל, היו צאצאי משפחות מיוחסות. השם ראטנער בא לו ממשפחת אמו, כי הוא אומץ על ידי אחי-אמו ר' אליהו צבי ראטנער, שלא היה לו בן[1].
הוא למד בישיבות מיר וואלוז'ין, ועודנו נער שלח ידו בכתיבה. בשנת תרכ"ח פירסם ב"הלבנון" (שנה ה', עמ' 391-390) מאמר בחתימת "אדי"ר איש ק"ב (פתרונה: אנכי דוב יכונה ראטנער איש קלוואריה בפולין). המאמר, הנושא את השם "מראה מקום", כולל מראי מקומות, מהם שנעלמו מגדולים וטובים. כבר במאמר זה ניכרת בקיאותו הגדולה, בה מצטיינים כל הדברים שפירסם לאחר מכן. אם כי מתחת למאמר זה היה רשום "המשך יבוא אי"ה", לא היה המשך לכתיבתו של ראטנער ב"הלבנון". יצחק ריטענבערג[2], אחד המשכילים בעיירתו, גילה את אוזן העורך כי נער הוא הכותב. על כן פסק הלה מלפרסם את דבריו. עורך "הלבנון" כותב למודיעו (שם עמ' 432): "…ועל אודות הנער אשר הודעתני כי הוא בן עירך והנער נער, אודך ואברכך, אולם לא יש לי עין הרואה מפאריז הנבלה ברוסיא, והנער שכל את ידיו ויכתוב שם עירו באותיות מעורבבות, ולא ידעתי מקומו איו, כראות אנוש ראיתי דבריו והדפסתים, כי אמנם חשובי לאדפוסי אדרא".
לא לאורך ימים יטמין הצעיר את עטו. בשנת 1870 הוא מפרסם ב"המגיד" (גליון 44) הערה "מסורת סיג לתורה". היא מכוונת נגד ר' יעקב רייפמאן, אשר בהערות על מדרש אסתר, שפירסם באותו כתב עת (גליון 40), הביע את הדעה כי מן המדרש (פרשה ג, א, בסוף) נראה כי חכמינו גרסו בפסוק שבעת קלון מכבוד שתה גם עתה והערל" (חבקוק ב, טז) – והערם. ראטנער מעיר כי אי-אפשר לומר כך, כי הגמרא בשבת קמט, ב, דורשת והערל, ערל בגימטריא ג' מאות. גם הדרש במדרש אסתר מתקיים לפי הכתוב "והערל".
פעם כבר ניכווה מעורך בשל צעירותו, ונראה שמטעם זה הוסיף ראטנער להערתו: "וכאשר הרציתי הדברים האלה לפני ידידי ואלופי הרב המפורסם ר' מנחם האפרתי נ"י ישרו בעיניו והעירני לשלוח דברי לכבודו לשומם בפי המגיד…"
והרב אפרתי הוסיף אמנם כמה מלים להערתו של ראטנער: "כנים הדברים כי ראויים דברים כאלה להתפרסם לבלתי ימהרו להרוס את המסורה אשר נתפשטה באומתנו ואדרבה ראוי להמו"ל להשתמט מלפרסם ההערות ההורסות את המסורה כי אין בהם שום טובת הכלל ואם כי הרב ר"י רייפמאן הוא מיודעי וידידי זה יותר מעשרים שנה וחביבין עלי דבריו כמעט רובן אבל במקום שיש לחוש לפרצות הכלל אין משא פנים בדבר…"[3]
מאז מתפרסמות ב"המגיד" הערות מאת ראטנער: "הערה" (1871, גליון 40); "הערה על הערה" (1872, גליון 23), "תתן אמת ליעקב" (1873, גליון 44).
כפי הנראה, החל באותו זמן לבוא בכתובים עם חכמים וסופרים, ובתוכם עם החוקר הוותיק והזקן, בער גאלדבערג. בשנת 1873 מפרסם ראטנער ב"המגיד" (הוספה לגליון 11) "הערה מאהבה", והיא השגה על דברי גאלדבערג. הלה מגיב על ההשגה ותשובתו (שם גליון 15) הוא מכתיר בדברי ברכה לצעיר: "מרחום אקרא בשלום ידיד נפשי צנא מלא ספרא שמי בקרבו ה"ה החכם המופלג כמ' ד"ב ראטנער".
ב.
בן י"ז נשא לאשה את אסתר מרים בת ר' צבי הירש אדלשטיין מקלוואריה, גם לאחר חתונתו ישב במשך תקופה מסויימת על התורה. לאחר מכן נטה שכמו גם למסחר. הוא עסק בייבוא זיפים למברשות. לרגלי מסחרו היה בא לקניגסברג שם ביקר אצל הגאון מלבי"ם ובילה הרבה בחברתו. נוסע היה גם לפטרבורג. לאחר מכן קבע בה מושבו.
עסקיו שיגשגו ובענינם יצא למסעות לאוסטליה ולאיטליה. נסיעות אלו הרחיבו את אופקיו, הוא קנה לו ידיעות כלליות מקיפות, שקד על ספרי חכמת ישראל ולמד שפות עתיקות ומודרניות – ועם זה לא נטש את לימודיו התורניים.
בעת שבתו בפטרסבורג התהלך כאח ורע עם א. א. הרכבי, הברון דוד גינצבורג, דר. י. ל. קצנלסון ועוד. עשר שנים ישב בעיר, אך כאשר הוחל בגירוש יהודים מן הבירה הוכרח גם הוא לצאת ממנה. עסקנים יהודים ונוצרים, ובראשם ידידיו פרופ' ד. חוואלזאהן ופ. קוקובצוב השתדלו להשיג למענו זכות ישיבה בעיר, אך ראטנער וויתר על השתדלות זו ועבר לגור לווילנא[4].
בווילנא המשיך במשך שנים רבות לעסוק במסחר, אך לאחר מכן התמסר כולו למחקר, כשפרנסתו באה לו בהרחבה משכר-הדירות של בית מגורים גדול שבנה לעצמו בעיר.
ג.
הספר הראשון שהוציא ואשר היקנה לו פירסום רב בין חכמי ישראל במזרח ובמערב אירופה היה מבוא להסדר עולם רבה", שהופיע בשנת תרנ"ד בווילנא. שלוש שנים לאחר מכן הוציא מהדורתו של "סדר עלם רבה"המבוססת על כתבי יד ודפוסים ישנים ימלווה הגהות, השלמות, הארות והערות מחכימות, על מהדורתו חתם "בער ראטנער, נין ונכד להגאון בעל פנים מאירות ז"ל" – וכך עתיד היה לחתום על יתר חיבוריו.
שני הכרכים האלה נתקבלו בהוקרה רבה על ידי חכמים וחוקרים ומפעלו של ראטנער זכה לשבחים מרובים[5].
עם גמר עבודתו של ה"סדר עולם רבה", התמסר לקבץ שינויי נוסחאות וגירסאות לירושלמי הנמצאים בספרי הראשונים, בדפוסים ישנים ובכתבי-יד. בהערכה שכתב ראטנער בשנת 1899 ב"המליץ" על שיורי ברכה מכתב יד מתלמוד ירושלמי שיצא על ידי פ. קוקובצוב, הוא מוסר (שם גליון 56) כי "הנני מקבץ נוסחאות וגירסאות מירושלמי מתוך ספרי הראשונים עם הערות רבות ואדמה אי"ה להוציא לאור מסכת אחת לדוגמא…"
ואמנם בשנת תרס"א יצא ספרו "אהבת ציון וירושלים" על מסכת ברכות. בשנים הבאות עד שנת תרע"ז הופיעו כל המסכתות של סדר זרעים ומועד מלבד מבסכת עירובין: שבת (תרס"ג), תרומות וחלה (תרס"ה), שביעית (תרס"ו), כלאים ומעשרות (תרס"ז), יומא (תרס"ט), פסחים (תרס"ט), ראש השנה וסוכה (תרע"א), מגילה (תרע"ב), ביצה ותענית (תרע"ג), שקלים, חגיגה ומועד קטן (תרע"ד), פאה, דמאי, מעשר שני, ערלה ובכורים (תרע"ז)[6].
בספרו דן ראטנער לא רק בשינויי הנוסחאות והגירסאות שקיבל ממקורות מרובים אלא נוגע גם בענינים המתיחסים לירושלמי בכלל, לתכונתו וסידורו, ליחסו לבבלי ולחשיבותו בעניני פסק והוראה ולהתפשטותו: הוא עומד על ביטויים המיוחדים לירושלמי, על בירור שמותיהם של אמוראים ועל דרכיהם ושיטתם של חכמי-תלמוד מסויימים ועוד.
עם הופעת ספרו קיבל מכתבי ברכה ועידוד מרבנים וחוקרים[7], נתפרסמו הערכות מפורטות על הכרכים השונים של "אהבת ציון וירושלים" בהן הודגשה חשיבות עבודתו של ראטנער לחקר הירושלמי[8].
על דברי ביקורת עליו לא התאונן, אך הביע צערו כי כלל לומדי מדינתו אינם דורשים את ספריו ואינם מבינים לערכם.
ד.
עם עבודתו על ספריו המשיך ראטנער לתרום מפרי עטו לכתבי-עת. הוא פירסם מחקרים ומאמרים מרובים וכן גם ביקורות והערכות-ספרים, עמוסות הערות מחכימות.
בין היתר פירסם: ישוב ארץ-ישראל ושבת ("המליץ", 1892, גליונות 276, 277).
תיקון סופרים (הערות על גראטץ, "המליץ", 1893, גליונות 95, 104, 109, 113).
ספר רב פעלים (על ספרו של ר' אברהם בן הגר"א, "המליץ" 1896, גליונות 6, 11, 16); העראדאט וקורות ישראל (שם, גליונות 118, 173); קדמוניות היהודים (בדבר ספרו של יוספוס פלביוס, שם, גליונות 131, 142, 143).
מונבז מלך ישראל ("המליץ", 1887, גליונות 32, 33)[9]; הכהנים הגדולים ששמשו בבית ראשון (שם, גליון 171); יוחנן כהן גדול שם, גליונות 190, 194, 196, וכן ב"המליץ" 1898, גליונות 181, 185, 190).
בית חוניו ("המליץ" 1898, גליונות 98, 101, 104, 114, 120); הערכה על "שריד ופליט מתרגום עברי ישן לספר הראשון מספרי החשמונאים" שיצא לאור על ידי ד. חוואלזאהן (שם, גליונות 260, 270, 276).
שיורי ברכה מכתב יד מתלמוד ירושלמי י"ל על ידי פ. קוקובצוב ("המליץ" 1899, גליונות 55, 56, 61, 65, 68, 71, 72); דברי חכמים בלשון הבאי (שם, גליונות 96, 99, 103, 105); טעות סופרים (בקורת על "דורות הראשונים", חלק ג, פרסבורג תרנ"ז, על דבריו בענין סדור הירושלמי.
מלבד המחקרים והמאמרים הנזכרים, מפוזרות על כתבי עת הערות קטנות וגדולות בענינים שונים. רבות מהן כתב כתגובה ותשובה לדבריהם ושאלותיהם של אחרים שהופיעו באותם כתבי העת.
והרי מהן: "דברים אחדים" ("המגיד" 1882, גליון 9); "תשובה לשואל" ("המליץ" 1892, גליון 108); "משאות שוא" (שם, גליון 190); "הערה" (שם, גליון 200); "זכרון לראשונים" (שם, גליון 220); "מענה לשואל" (שם, גליון 226); "מדרש הנעלם" (שם, גליון 236); "תרומה ומעשר" (שם, גליון 240); "הכנה לשחיטה" (שם, גליון 275); "משיב דבר" (שם 1893, גליון 37); "המנין לחורבן הבית" (שם, גליון 122); "עצי העולה" (שם, גליון 183); "מאיר ומשה" (שם 1894, גליון 179); "ודע מה שתשיב" (על העלילות על תפלת "כל נדרי", שם, גליון 216); "תשובה לשואל" (שם , גליון 290).
שגגת תלמוד ("המליץ", 1895, גליון 224, ועיין שם גליון 246, מענה בקצרה).
שוטרים הרבים (בדבר "הכתוב" ושוטרים הרבים בראשיכם המובא ביבמות פו, ב; "המליץ" 1896, גליון 16); שתי תשובות (שם, גליון 22).
לדברי ימי היהודים ברוסיה "המליץ", 1897, גליון 36); תשובה לשואל (שם, גליון 40); חדש שכבר היה (שם, גליון 72).
לקורות יהודי רוסיה ("המליץ" 1898, גליונות 242, 279); מנחת זכרון גליון 262).
הערה קטנה ("המליץ:, 1899, גליון 60).
טעות לעולם חוזר ("המליץ", 1900, גליון 110).
ווי העמודים ("המליץ", 1901, גליון 15); תשובה לפליאה (שם, גליון 93).
ר' יצחק בעל "אור זרוע" ("העולם", שנה א, 1907, גליון ט).
למנהג עכוב תפילה ("הצופה מארץ הגר", כרך ב, תרע"ב, עמ' 98-97); תוספתא עתיקתא (שם, עמ' 99-98).
ראטנער השתתף גם בכתב-העת היהודי-רוסי "ווסחוד". באנציקלופדיה היהודית-רוסית ובאנציקלופדיה היהודית-אנגלית של פונק וואגנאל.
ה.
עובד היה עבודותיו בביתו כשהוא מוקף אוצר ספרים יקר שרכש לו, ונכנס ויוצא היה לספרית שטראשון לעיין בספרים שלא היו ברשותו.
הוא היה מגבאי ספריית שטראשון ושקד הרבה על תיקונה והרחבתה, בתו של ראטנער, הגברת שרה סלאנימסקי זוכרת עדיין השמחה בה היה שרוי אביה עת עלה בידו להשיג העלאה במשכורת לעובדי הספריה, לספרית שטראשון גם ציווה את אוצר הספרים שלו[10].
ראטנער היה חובב ציון נלהב ואהבת ציון וירושלים היתה חרותה בלבו. כאשר ביקר בנימין זאב הרצל בווילנא בשנת 1903, היה ראטנער מנציגי הקהל שקידמו בברכה את המנהיג הציוני.
הוא עמד בקשרי מכתבים עם חכמים וחוקרים במזרח ובמערב אירופה ובביתו היה שמור אוצר גדול של מכתבים יקרים. ברם היה מקרה והוא שרף את המכתבים, דבר שהצטער עליו לאחר מכן עד מאד. ומעשה שהיה כך היה, מהפכן בשם בער ראטנער נתבקש על ידי הרשות ובטעות נאסר ראטנער, אמנם חיש מהר עמדו על הטעות ושיחררו אותו. אך המקרה עכר את רוחו והוא עמד ושרף את המכתבים שגם הם היו סיבה לחשד שחשדה בו המשטרה. כאמור, הצטער לאחר מכן עד מאד על מעשהו זה.
זמן קצר לפני המלחמה חלה. יחד עם אשתו יצא למקום המרפא קיסינגן בגרמניה, ברם בעודו בדרך פרצה המלחמה. לאחר טלטולים רבים חזר לווילנא. הטלטולים השפיעו בהרבה על מצב בריאותו הרופף.
כשנה לפני מותו התחיל לסבול מגידול בבטן. זמן רב היה מרותק למיטתו ובר"ח שבט תרע"ז נפח את נשמתו. בעת פטירתו נכחו בני משפחתו וידידו ר' חייקל לונסקי, ספרן ספריית שטראשון. דבריו האחרונים של ראטנער היו: "רבונו של עולם, הרבה יש עוד בדעתי לכתוב. אילו הארכת ימי ושני הייתי מודה לך עד מאד".
למחרת ביום ב' שבט הובא לקבורה בחלקת כבוד שהקציעה הקהלה לו ולבני ביתו. הספידוהו הרב ר' יצחק רובינשטיין, הרב ר' אליהו גארדאן, הרב דר. סאלי לוי (רב בצבא הגרמני, ווילנא התה אז כבושה בידי הגרמנים) וחתנו דר. ל. סלאנימסקי. בני המשפחה הקימו כעבור זמן אהל על הקבר.
[1] על יחוסו של ראטנער ראה במפורט במאמר שכתב עליו חתנו ד"ר לעאן סלאנימסקי ב"ווילנער זאמלבוך", כרך ב, ווילנא תרע"ח (עמ' 191-186). בתו של ראטנער, הגברת שרה סלאנימסקי, סיפרה לי כי שמעה במשפחתה כי אימץ אביה על ידי אחי-אמו נעשה כדי לשחרר אותו מן הצבא.
[2] הוא השתתף בכתבי עת עבריים והוציא "ספר המכלול" לרד"ק עם הגהות ותיקונים ("מקיצי נרדמים", ליק, תרכ"ב).ועיין במאמרו "קהלת קאלוואריע" ("ילקוט מערבי", מאסף שנתי, ניו-יורק תרס"ד, עמ' 40-33).
[3] והשווה הערת ראטנער "עצי העולה" ב"המליץ" 1893, גליון 183. ועיין בדבריו בפרק ט' של ה"מבוא להסדר עולם רבה", ולמובא שם (עמ' 101) כי מחז"ל נראה כי גרסו בפסוק "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה" (ירמיה כט, ז) – אתכם משמה, עיין כעת בספר "המקרא והמסורה" (ירושלים תשכ"ד, עמ' סד-סו) לר' ראובן מרגליות, כי המ"ם של אתכם משמשת למעלה (סוף תיבת אתכם) וגם למטה (ראש התיבה הבאה אחריה), והרי כאילו כתוב אתכם משמה.
ר' מנחם האפרתי היה אחי הגאון ר' דוד טעבלי האפרתי. ועיין ב"ספר תולדות אנשי שם" לר' דוד טעבלי האפרתי (ווארשא תרל"ה) עמ' 19 הערה יב.
[4] על כך מוסר ל. סלאנימסקי במאמרו הנזכר. הוא איננו מפרש בפירוש שעל איזו שנה המדובר. לפי "דור רבניו וסופריו" (ספר שלישי, ווילנא תרס"א עמ' 41) לר' בן מין אייזנשטאדט השתקע ראטנער בווילנא בשנת תרמ"ט. ועיין על רדיפות יהודי פטרסבורג בתקופה 1890-1882 בספרו של ש. דובנוב "תולדות יהודי רוסיה ופולין" (תרגום אנגלי לישראל פרידלנדר, כרך ב).
[5] ראה הערכותיו של ישראל לוי בהשקפה הצרפתית, כרך כח (1894), עמ' 304-301; כרך לו (1898), עמ' 119-116. ב'סדר עולם רבה' הראה ר' דוב בער ראטנער את כוחו הגדול", התבטא פעם הגר"ש ליברמן שליטא.
[6] כל הכרכים מלבד מסכת פסחים, שנדפסה בפיעטרקוב, הופיעו בווילנא. להדפסת "אהבת ציון וירושלים" קיבל ראטנער סיועם של המוסד צונץ (צונץ-שטיפטונג, הוא תמך בראטנער גם בהוצאת מהדורתו של "סדר עולם רבה) והחברה לקידום מדעי-היהדות (געזעלשאפט צור פערדערונג דער ויסענשאפט דעס יודענטומס) בברלין. כן קיבל עזרה מחברת "כל ישראל חברים" בפריז.
[7] בראש כמה מן הכרכים הביא ראטנער ממכתבי-הברכה שקיבל. הוא פירסם מכתבים מן הגאון ר' שלמה הכהן מווילנא, הג"ר חיים חזקיה מדיני, בעל "שדי חמד", הגאון ר' שלום מרדכי שוואדראן מברעזאן, הגאון ר' אברהם בנימין קלוגער, הגר"צ הירש הכהן וואלק מפינסק, הגר"צ יחזקאל מיכלזאהן ורב שלמה בובר.
[8] עיין ש. א. פוזננסקי: "הצפירה", 1903, גליונות 68, 72-70: שם, 1905, גליון 24; "העולם" 1907, גליון 14; "הד הזמן", 1909, גליון 284, 287; "העברי", תרע"א גליון יד-טו (ועיין גם המאמר שכתב אחרי מותו של ראטנער, "הצפירה", תרע"ז גליונות 11,12); ש. בובר, "מאסף", חלק א, תרס"ב, מדור ב, עמ' 62-48; "המליץ", 1903, גליונות88 87, 92, 113, 117, 121, 124, 125, 127. ז. באכר בהשקפה הצרפתית, כרכים מג, מו, נ, נב, נג, נז, ס, סב, סד; א. אפטוביצר: הירחון של ברסלוי כרכים נב, נד, ס.
הרב הגאון ר' שאול ליברמן כותב ב"על הירושלמי" (עמ' 36): "הדרך השניה (לתקן נוסח הירושלמי) היא לאסוף מכל ספרי הראשונים ז"ל את מאמרי הירשלמי ופירושיהם למאמרים האלה. וכבר התחיל במלאכה זו הרבה ר' בער ראטנער זכרונו לברעה והאיר את עיני לומדי הירושלמי בנוסחאות ובפירושי הראשונים שאסף בספרו "אהבת ציון וירושלים" שחיבר על כל סדר זרעים ומועד (מלבד עירובין) וחבל מאד שלא הספיק לגמור את המלאכה הקשה והאחראית הזאת".
ליקוטים מספר "אהבת ציון וירושלים" נדפסו בשם "תורתן של ראשונים" בסוף המסכתות של הירושלמי, דפוס ראם בווילנא.
הליקוטים נעשו בידי שמואל שרגא פייגענזאהן (שפ"ן הסופר), וצויין הדבר בליקוטים למסכת ברכות. ועיין במאמרו של שפ"ן הסופר "לתולדות דפוס ראם" ("יהדות ליטא", תש"ך, עמ' 292).
[9] במאמר זה הוא מחווה את דעתו כי האמת עם הקדמונים כי המלך האחרון של בית הורדוס היה שמו מונבז. ועיין דבריו על מונבז במהדורתו של הסדר עולם רבה, פרק ל, הערה נו, ושם הוא מסיים: "ויש לי הרבה דברים בזה". ונראה כי הדברים שהיו עמו פירסם במאמר זה.
[10] הוא השאיר 2000 כרכים ספרות רבנית וספרות חכמת ישראל לספרייה, עיין במאמרו של חייקל לונסקי: "די שטראשון ביביליאטעק אין וולינע" בקובץ "ווילנע" (בעריכת יעפים ישורין, ניו-יורק 1935, עמ' 281).
מתוך סדר מדרש עולם רבה תר"נד