בשנת 1886, בשליחות לחקור שירים אפגנים בהודו, גילה מזרחן יהודי בשם ג'יימס דרמשטטר כתב יד שנכתב בשפה הפהלווית, המכונה גם פרסית תיכונה, הדן במלכה יהודית של האימפריה הסאסאנית. שמה היה שושנדוכת, והיא הייתה נשואה למלך הסאסאני הלא יהודי יזדגרד הראשון, ששלט בין השנים 399-420 לספירה.
כתב היד, שכותרתו "Šahrestānīhā ī Ērānšahr" ("בירות המחוז של התחום האיראני"), מזכיר כי מלכה זו הייתה בתו של ריש גלותא, אך אינה נותנת את שמו. זהו הטקסט היחיד הפרסי התיכון הגדול ששרד בגיאוגרפיה, המונה את ערי האימפריה שבנו אותן ואת משמעותן בהיסטוריה הפרסית.
בשנת 1889, בקונגרס השמיני של מזרחנים בינלאומיים בשטוקהולם, נשא ג'יימס דרמשטטר מאמר שהתפרסם מספר שנים מאוחר יותר ושמו "La Reine Shaysan Dukhat" ("המלכה שושנדוכט"). "דוכת" בפהלווי פירושו בת, ו"שושן" בעברית עשוי להתייחס לשם העיר המוזכרת במגילה או לשושנה, שושנה או שושן.
על פי כתב היד שמצא דרמשטטר, מלכה יהודית זו הקימה שכונות יהודיות גדולות ומשגשגות באספהאן, סוסה, חמדן ושושטאר, אחד מבניו של שושנדוכת, בהרם החמישי, היה המלך ה-15 של האימפריה הסאסאנית והשליט המפורסם והפופולרי ביותר בתולדותיה. שני בניה הנוספים היו שחפור הרביעי ונרסה. ידוע כי נארשה הקים את העיר חווארזם (Khwarzem) , שהייתה מזוהה מאוחר יותר עם הכוזרים שהתגיירו.
ייחוס של שושנדוכט
למרות ששם הריש גלותא אינו מוזכר, פרופסור דרמשטטר סבר שאביה של שושנדוכט היה כהנא בן אבא מרי, שחי בתקופה זו. ידוע גם בשם אמימר, למד בישיבת סורה ולימים הפך לראש הישיבה של פומבדיתא. אמימר הקים מחדש את הישיבה בנהרדעא והחזיר אותה למקומה המקורי, לאחר חורבן למעלה ממאה שנה קודם לכן. הוא היה גם ראש בית דין נהרדעא. בנוסף לבתו שושנדוכט היו לו שלושה בנים, נתן, הונא הרביעי ומר זוטרה. מר זוטרא בן כהנא, הידוע גם בשם רבינא הראשון, היה רב ותלמוד ונחשב לחלק מהדור החמישי והשישי של האמוראים. הוא החל בתהליך חיבור התלמוד עם הרב אשי. על פי הגמרא (כתובות ל"א), אמימר, הרב אשי ומר זוטרא היו יושבים בחצרו של יזדגרד הראשון, בעלה של שושנדוכט.
במאמרו ציטט דרמשטטר את הגמרא בזבחים הממחישה את הקשר הנפלא שהיה ליהודים עם יזדגרד. נראה שבאחת הפעמים היה רב הונא בן נתן בין הנכבדים שנאספו כאשר הבחין המלך במקרה שחגורתו של הונא עקומה. המלך תיקן אותו והעיר: "כתוב, 'אתם תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש', ועל כן עליכם לחבוש את החגורה כפי שעושים הכוהנים".
כששמע על כך אמימר, אמר להונא: "ההבטחה הנבואית [ישעיהו יט, כ"ג] 'והיו מלכים אמניך' התגשמה בך. למדנותו של אמימר נמשכה בבנו מר, שהרב לצטט אותו בפני הרב אשי, כפי שהוזכר בתלמוד בפסחים ע"ד עמוד ב; סוכה ל"ב עמוד ב ומ"א עמוד ב ו-41; בבא מציעה סח עמוד א ובבא בתרא קעד עמוד א.
הרקע של ג'יימס דרמשטטר
ג'יימס דרמשטטר נולד בלורין, צרפת, לכורך ספרים ומוכר ספרים יהודי אורתודוקסי בשם סרף דרמשטטר. אמו, רוזלי לבית ברנדייס, הייתה בתו של אחד מקציניו של נפוליאון שהיה צאצא לשורה ארוכה של רבנים ורופאים פולנים. סבו של Cerf Darmesteter בחר בשם Darmstadt בשנת 1791, כאשר הצרפתים נדרשו לבחור שמות משפחה. כוונתו הייתה להנציח את הגטו הגרמני בדרמשטאדט, ממנו קמה המשפחה. הרשם הצרפתי שינה את זה לדרמשטטר.
Cerf Darmesteter עבר לפריז עם משפחתו כדי להיות ליד אמו האלמנה. היה לו קשה להתפרנס, וכתוצאה מכך ג'יימס היה סובל מתת תזונה. הוא מעולם לא גדל לגובה ראוי והוא היה מעט מעוות ודי שברירי. אבל מוחו המבריק פיצה על גופו החלש.
ג'יימס דרמשטטר, שקיבל חינוך תורני וחילוני, הפך לפרופסור ללימודי המזרח ב-École Pratique des Hautes Etudes היוקרתי בפריז. הוא לימד שם פרסית ותירגם את האווסטה, ה"תנ"ך" של הדת הזורואסטרית, משפת הזנד לצרפתית ואנגלית, יחד עם פרשנות פילולוגית והיסטורית משלו.
הוא כתב בצורה משכנעת על השפעת היהדות על הזורואסטריות כאשר רוב החוקרים האמינו שזה הפוך, כלומר שהדת הזורואסטרית השפיעה על היהדות. אגב, אחיו של פרופסור ג'יימס דרמשטטר, ארסן דרמשטטר, היה פרופסור לצרפתית בסורבון בפריז ושותף למחבר של מילון בשפה הצרפתית. הודות להגהות הצרפתיות בפירושו של רש"י, הוא הצליח לשלב במילונו רבות מהמילים הללו שלא היו בשימוש עוד.
בעלה של שושנדוכט, המלך יזדגרד הראשון
יזדג'רד הראשון ("איזדג'רדס" בפרסית פירושו "נעשה על ידי אלוקים") היה מלך פרס ה-14 בסאסאני. הוא היה בנו של שהפוהר השלישי ועלה על כס המלוכה עם רצח אחיו בהרם הרביעי. החיילים הפרסים שרצחו את בהרם הרביעי לא פגעו ביזדג'רד בגלל אופיו המצוין וטבעו היפה. הוא שלט 21 שנים, משנת 399 לספירה עד 420 לספירה, ולעתים קרובות הושווה אותו לקונסטנטינוס הראשון.
כמוהו, הוא היה חזק מאוד וגם היה סובלני כלפי המיעוטים הדתיים שחיו בממלכתו. הוא עצר את רדיפת היהודים והנוצרים, ואף העניש אצילים וכמרים שרדפו אותם. שנות שלטונו היו שלווים יחסית, והוא נחשב לשליט חכם, נבון ומיטיב. סירובו ליזום משלחות צבאיות זיכה אותו בכינוי "רמשטרס", "השקט ביותר".
יזדגרד חי בשלום עם הקיסר הרומי המזרחי ארקדיוס וכן עם הקיסר הרומאי המערבי הונוריוס. בשנה התשיעית למלכותו של יזדגרד הראשון נפטר ארקדיוס, והותיר את בנו בן השבע, הנסיך תאודוסיוס השני, לרשת את ממלכתו, המחצית המזרחית של האימפריה הרומית. הוא היה האדם הצעיר ביותר בהיסטוריה הרומית אי פעם שנשא את תואר הקיסר. זה היה מאוד יוצא דופן שארקדיוס לא בחר לא באחיו הצעיר הונוריוס ולא באף אחד מנתיניו לגדל את בנו היחיד, ובחר במקום זאת במלך הסאסאני יזדג'רד ובאשתו, שושנדוכט היהודית. הם התייחסו אליו כאל ילדם והוא שיחק עם שאר ילדיהם.
מאמינים שארקדיוס העניק לזדג'רד אלף לירות זהב בתמורה לכך שהבטיח לגדל אותו. דרמשטטר כתב שהוא מאמין שיזדגרד היה טוב ליהודים, משום שסבתו מצד אביו, ששמה היתה איפרה הורמוז, תמיד דיברה עליהם לטובה. למרות שיזדג'רד מעולם לא פגש אותה כי היא נפטרה לפני שהוא נולד, הוא שמע עליה סיפורים רבים. למעשה, דרמשטטר ציטט סיפור בתלמוד על האופן שבו הגנה פעם על רבא, האמורא. דרמשטטר ערך הקבלה בין שושנדוכת למלכה אסתר, שניהם היו נשואים למלכי פרס ושניהם צאצאי המלוכה היהודיים – אסתר משאול המלך, ושושנדוכת מדוד המלך, דרך שרשרת הריש גלותא.
בהרם החמישי, בנו של ששנדוכת
בהרם החמישי זכור כאחד המלכים הנדיבים ביותר בהיסטוריה הפרסית בשל ביטול המסים והחובות הציבוריים שלו. העידוד שלו למוזיקאים והנאה מהציד תועדו היטב. הוא דמות חשובה לא רק באיראן אלא באוזבקיסטן, פקיסטן, הודו ואפילו ספרות אסלאמית. מטבעות הנושאים את דמותו של בהרם נמצאו ברחבי אסיה. הוא נערץ בסיפורים היסטוריים רבים והוא הדמות הראשית ביצירות מפורסמות רבות של הספרות הפרסית. לפי אגדה פופולרית המופיעה ב-Shahnameh (ספר מלכים), בהרם הציע להציב את הכתר המלכותי והלבוש בין שני אריות. מי שיצליח להחזיר אותם על ידי הריגת שתי החיות יוכר כשליט איראן. בהרם הצליח והוכתר למלך.
מקום קבורתם של המלכה שושנדוכת והמלך בהרם החמישי
על פי ההערכות, המלכה שושנדוכט והמלך בהרם החמישי נקברו בקבר מרדכי ואסתר בחמדאן, שיהודי פרס מזהים כשושן. חמדאן היה מקום מעון הקיץ של מלכי פרס, אליו פרשו אסתר המלכה המקראית ודודה מרדכי לאחר מותו של אחשוורוש. זהו אתר העלייה לרגל היהודי החשוב ביותר באיראן.
העדות התיעודית הראשונה על ביקור יהודים בקברם מצויה ביומנו של בנימין מטודלה. שביקר בחמאדן בשנת 1067 לספירה. הוא כתב שגרים שם 50,000 יהודים, והמבקרים יקראו את המגילה בקבר בפורים. מעניין לציין שבגלל בטחון שחמדאן הוא באמת שושן והיתה לו חומה המקיפה אותו, יהודי חמדאן היו קוראים את המגילה בי"ד ובט"ו באדר. ב-15 היו קוראים אותו בלי ברכה.
כיום, קבר מרדכי ואסתר מורכב ממבנה לבנים פשוט עטור כיפה שנבנה לפני כחמש עד שבע מאות שנים. ההיסטוריון ארנסט הרצפלד (1879–1948), שאמו הייתה יהודייה, היה פרופסור לארכיאולוגיה באוניברסיטת ברלין ולאחר מכן באוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רזי. נחשב לסמכות המובילה בהיסטוריה וארכיאולוגיה פרסית באותה תקופה, הוא גילה את אתר קבורתו של המלך כורש הגדול במהלך ביצוע חפירות באיראן ובעיראק.
הרצפלד תיארך את המבנה הנוכחי המציין את קבר מרדכי ואסתר לשנת 1602 לספירה, בין היתר בשל סגנונו האדריכלי הפרסי המסורתי המכונה עממזדה. הרצפלד לא האמין שמרדכי ואסתר קבורים שם, ועמד על כך שבאתר הקבורה נמצאות גופותיהם של שושנדוכט ובהרם החמישי.
עד שנות ה-70, המקדש היה מוקף בבתים ונגיש רק דרך סמטת עפר צרה. אבל ב-1971, לכבוד החגיגה הלאומית ל-2,500 שנות המלוכה האיראנית, הזמינה החברה היהודית האיראנית את האדריכל יאסי (אליאס) גבאי לבצע שיפוצים.
לאחר שנרכשו הבתים סביב הקבר הם נהרסו, מה שהפך את המקדש לנגיש יותר מהרחוב הראשי. כמו כן נבנתה קפלה תת קרקעית עם צוהר בצורת מגן דוד. בלשכה החיצונית קבורים כמה רבנים, ויש גישה למנהרה שאמורה להוביל לירושלים. על פי המסורת, מנהרה זו תשמש להגיע לארץ ישראל בבוא המשיח.
יש הסבורים שרק מרדכי קבור בחמדאן ואסתר קבורה בעיירה בשם ברעם שבגליל, שכן אסתר ביקשה מבנה דריוש לקבור אותה שם.
יש גם הסבורים שמרדכי קבור איתה. אמנם איננו יודעים בוודאות איזו מלכת פרס יהודית קבורה בחמאדן, אך אין ספק שצאצא למלכות יהודית, בין אם מהמלך שאול או מהמלך דוד, נחה שם.
