פרשת השבוע (סדרות, פרשות או פרשיות) לא תמיד היו מוכרות בשמות שאנו מתייחסים אליהם כיום. במחקר שפורסם בכתב העת "סיני" (1998) הראתה אילנה קצנלנבוגן כי בימי הגאונים והראשונים המוקדמים היו שמות מנות השבוע שונים מהשמות שאנו משתמשים בהם. לרוב, המנות השבועיות נקראו לפי המילה הראשונה או שתי המילים הראשונות.
רק במקרים שבהם המילים הראשונות של מנה מופיעות גם בחלקים אחרים נקראו המנות השבועיות על ידי המילים שמיד אחרי מילות הפתיחה.
הנה כמה שמות של הפרשיות כפי שהם מופיעים בכתביearly authorities הרשויות המוקדמות, ואחריהם בסוגריים השמות הנמצאים בשימוש כיום. ויקחו לי (תרומה), צו את אהרון (צו), זאת תהיה (מצורע), בהר סיני (בהר) וזאת חוק התורה (חוקת).
לאחר ששמות הפרשיות עברו שינויים ומה שנקרא פעם "זאת תהיה" נודע בשם מצורע, היו רבנים ואפילו קהילות שלמות שלא רצו להשתמש במילה "מצורע" כשם לפרשה.
החיד"א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי) בספריו על התורה וההפטרות (ראש דוד, פני דוד ועוד) קורא לפרשת השבוע של מצורע בשם טוהורה. (אנו מתייחסים כאן רק להדפסה הראשונה של ספרים אלו, שהופיעו בימי חיי החיד"א. במהדורות מאוחרות יותר אולי היה מדפיס מחליף את "מצורע" המוכרת יותר ב"טוהרה").
בשינוי שם הפרשה עקב החיד"א בעקבות חכמי התלמוד, שקראו לסדר המשנה ולמסכת בתוכו העוסקים בטיהור טומאות, "טהורות". הרמב"ם, בהקדמה לפירושו למשנה, מסביר שהורות הייתה לשון נקיה. הרמב"ם בעצמו כינה את הספר במשנה תורה שלו המדבר על טיהור טומאות– ספר טוהורה.
אפילו ביומן המסע שלו, החיד"א משתמש בשם טהורה עבור מצורע. כך הוא כותב בשלב מסוים: "שלישי בניסן, היום השלישי בשבוע בו אנו קוראים את פרשת טוהרה" (מעגל טוב השלם, עמ' 46, ירושלים, 1934).
הספר היחיד שבו משתמש החיד"א בשם מצורע הוא "נחל קדומים" שלו, פירוש התורה. הפירוש נדפס במקור, יחד עם פירושים נוספים ב"אור תורה" (ליוורנו, תקנ"ה-תקנ"ז).
נראה שבגלל ש"אור תורה" כלל לא רק את הפירוש של החיד"א, אלא גם פירושים אחרים, המדפיס לא רצה להשתמש בשם טהורה, שהרבה משתמשים בספר זה כנראה לא הכירו את השם הזה. השם מצורע נשמר (עד כמה שיכולתי לברר) בכל שאר המהדורות של "נחל קדומים" שנדפסו לאחר פטירת החיד"א.
החיד"א לא היה הראשון ולא היחיד שכינה את פרשת מצורע בשם טוהורא. את השם טוהורה מצאתי בשני ספרים שנדפסו בחלק הראשון של המאה ה-18. נראה שבאיסטנבול נודע בדרך כלל הפרשה של מצורע בשם זה. טוהורה מופיעה בלוח קיר יהודי שנדפס באיסטנבול בשנת 1750 ובלוח שנה יהודי כללי שנדפס שם בשנת 1788. (שני לוחות השנה נמצאים בספרייה הלאומית ובמכון בן צבי בירושלים, respectively בהתאמה).
בספרים רבים שנדפסו באיזמיר (סמירנה), טורקיה, במחצית השנייה של המאה ה-19, הפרשה של מצורע נקראת טוהורה. אפשר להניח שלפחות מאותה תקופה קראו יהודי אותה עיר בשם זה סידרה זו.
טוהורה לא היה השם היחיד שהשתמשו על ידי אלה שלא רצו לכנות את הפרשה בשם מצורע.
רבנים ותלמידי חכמים מחלב, סוריה, השתמשו ככל הנראה בשם טהור לסידרה של מצורע מאז סוף המאה ה-18. השם טהור מצוי בחיבורים של רבני וחכמי חלב שנדפסו בליוורנו, בחלב ובארץ ישראל. רבנים בארץ ישראל יוצאי חלב ממשיכים להשתמש בשם טהור בפרסומם. אין ספק שזה השם שבו מכנים יהודי חלב את פרשת מצורע במשך דורות.
רבי יוסף חיים בן אליהו מבגדד היה אולי הראשון או מראשוני הרבנים שכינו את הסידרה של מצורע בשם טהורות. את השם הזה אנו מוצאים ביצירתו הגדולה, "בן איש חי", שנדפסה לראשונה בירושלים ב-1898.
בספר קודם שלו, אדרת אליהו, שנדפסה בליוורנו ב-1864, הוא עדיין נוהג בשם מצורע מה שמראה שעד זמנו השתמשו יהודי בגדד בשם מצורע. בעקבות רבי יוסף חיים החלו תלמידי חכמים אחרים בבגדאד להשתמש בשם טהורות, שבסופו של דבר התקבל על ידי הקהילה כולה.
בספרייה הלאומית בירושלים ראיתי לוחות שנה מהשנים תשי"ב-תש"לב (1951-1952 עד 1971-1972), שהודפסו על ידי שרידי קהילת יהודי בגדאד שבהם ניתן טהורות כשם הפרשה של מצורע.
סיפר לי ידידי רבי משה חיים קצנלנבוגן ז"ל שהתימנים קוראים לסידרת מצורע "זאת תהיה". כך היה גם בתימן. כאשר עברו שינויים בשמות הפרשיות, הושפעו גם יהודי תימן, כנראה מייבוא ספרים שנדפסו בארצות אחרות. בדרך כלל שמותיהם לפרשות זהים לשמות שלנו. אך לכאורה, כשמדובר בסידרה מצורע, לא רצו לקבל את השם הזה והעדיפו לשמור על זאת תהיה.
***
לפני שאני ממשיך, ברצוני לומר כמה מילים על הגאון רבי משה חיים קצנלנבוגן ז"ל. הוא היה בנו של הגאון רבי רפאל קצנלנבוגן ז"ל מירושלים ותלמיד חכם גדול בפני עצמו. שימש שנים רבות כעוזר לרב י.ל מימון פישמן וכעורך בכיר בהוצאת הרב קוק, ובתפקיד זה ערך כתבים רבניים חשובים. לימים מונה למנכ"ל המוסד הרב קוק. יחד עם הרב שילה רפאל זצ"ל הקים את "המכון של מוסד הרב קוק להוצאת ראשונים ואחרונים" שהדפיס את חידושי הרשב"א, הריטב"א ועוד ספרים. נפטר בכ"ט שבט תשכ"א בגיל 74. היה אהוב ומוערך על כל מי שהכירו. לפני זמן קצר יצא לזכרו גיליון מיוחד של כתב העת "סיני".
מנהיגי החסידות, בדרך כלל לא התנגדו לשימוש בשם מצורע. נראה כי יוצא דופן הוא רבי חיים אלעזר שפירא זצ"ל ממונקאץ' ב"חיים ושלום" (שני חלקים, סיגט רומניה, תרצ"ח), שיצא לאור לאחר פטירתו על ידי חתנו ויורשו, רבי ברוך רבינוביץ, הפרשה נקראה "זאת תהיה תורת".
The Jewish Press, Friday, April 26, May 3, 2002
