שתי קהילות יהודיות באוקראינה, האחת בבירת גליציה הידועה בפולנית בשם לבוב (למברג בגרמנית) והשנייה בעיר הקטנה בראהילוב, התגלו בעובדה שהתהדרו בבתי כנסת מפוארים על שם נשים שהקריבו את חייהם על קידוש השם.
בית הכנסת של גולדנה רויזה
משפחת שרנצל הבולטת
הוכרז כאתר מורשת עולמי בשנת 1998, בית הכנסת גולדנה רויזה בלבוב, נקרא על שם כלתו של הבנאי, יצחק בנו של נחמן שרנצל. יצחק שרנצל, שימש כפרנס של ועד ארבע הארצות (הגוף המרכזי של האוטונומיה היהודית בפולין בין השנים 1580-1764 שמועצת ארבע הארצות היוותה את פולין הגדולה, פולין הקטנה, רותניה וווליניה). הרב יצחק שרנצל עמד גם בראש הקהילה היהודית של לבוב והיה המממן של המלך סטיבן באטורי ומלכתו יאגילון, כמו גם של המלך זיגיסמונד השלישי,שליטי פולין של המאה השש-עשרה. צאצאיו של שרנצל היו אמורים להנהיג את הקהילה היהודית של לבוב במשך יותר ממאה שנים.
לבוב, מרכז רבנים
לבוב היה אתר מרכזי של לימוד רבנות ופעם התהדר בשבעה בתי דפוס עבריים. רבניה הבולטים כללו את רבי קלמן מוורמס, מורו של הרמ"א, רבי משה איסרלס;רבי דוד בן שמואל הלוי, הידוע בתור הט"ז על ספרו, טורי זהב; החכם צבי, רבי צבי הירש אשכנזי שנפטר בלבוב ארבעה חודשים לאחר שכיהן שם כרב בשנת תקע"ח; רבי יעקב יהושע פאלק, המחבר של פני יהושע ופוסק המפורסם מהמאה התשע-עשרה, רבי יוסף שאול נתנזון, הידוע בשו”ת המגנום אופוס שלו שכותרתו שואל ומשיב.
בניית בית כנסת מפואר בלבוב
הפרנס והשתדלן נחמן שרנצל שעל פי מקורות ארכיון נודע בתואר "דוקטור" פנה לארכיבישוף סוליקובסקי בבקשה להיתר לבנות בית כנסת בלבוב.
שלמה אשכנזי בספרו גיבורות ישראל (תל אביב, 1961) כותב שלמרות העובדה שבקשתו של שרנצל נדחתה על ידי הארכיבישוף, החליט הפרנס לבנות אותו בכל זאת.
שרנצל העסיק אדריכל איטלקי בולט פאולו רומנו לתכנן אותו והבית המרהיב נבנה בסגנון עיצוב גותי בשנת 1582. מכיוון שהטז שנולד ארבע שנים מאוחר יותר, בסופו של דבר אמור להתייצב שם, הוא גם קיבל את הכינוי בית הטז.
לאחר פטירתו של יצחק שרנצל בשנת 1595, המשיכו אשתו של האחרון חוה ושני בניו, ר' נחמן ור' מרדכי, לנהל את עסקיו של יצחק שרנצל.
ר' נחמן היה נשוי לרייזל (שושנה) בתו של הנדבן המפורסם ר' יעקב אברלס מקרקוב. רייזל זכתה לכינוי הזהב. לטענת חלקם, בגלל שיערה הבלונדיני; אחרים טוענים שזה בגלל שהיא תרמה את תכשיטי הזהב שלה למען אחיה היהודים ונתנה בנדיבות לאלמנות ויתומים.
בעלה נחמן מילא את תפקידו של אביו כשתדלן והרחיב את בית הכנסת המפואר שבנה אביו.
הכמרים הישועים דורשים את הבית כנסת
בשנת 1603 נכנסה קבוצה של כמרים ישועים ללבוב כשהם נושאים איתם מכתב המלצה מהמלך זיגסימונד השלישי שהעיר תספק להם מקום לכנסייה שלהם.
הם חמדו את בית הכנסת ודורשים להמיר אותו לכנסייה. הם טענו שהוא נבנה ללא היתר, והיהודים לא היו זכאים לכך. הם הציבו צלב מעל גג בית הכנסת המסמל את השתלטותם ב-28 בפברואר 1606.
ר' מרדכי שרנזל, גיסו של גולדה רוזה, שבחצרו עמד בית הכנסת, נעל את שער הכניסה לרכוש שלו, מה שהפך את בית הכנסת לבלתי נגיש לישועים. למרות הצלב על גגו, טהרתו של בית הכנסת נשמרה למרבה המזל בפנים ללא נגע בספרי תורה. בינתיים גולדה (אברלס) שרנצל, שהייתה אשת עסקים בולטת, פתחה תביעה נגד הישועים ובעזרת הארכיבישוף של לבוב הצליחה לנצח בתיק.
יהודי לבוב חווים ישועה
בפרשת השבת של אותה שנה החלה הקהילה היהודית של לבוב להתעורר שוב בבית הכנסת ולזכר פדיון בית הכנסת, הרבנים, המהר"ם מלובלין שהיה אז רב בלבוב ורבי יהושע פאלק מחבר הסמ"ע.
(לא להתבלבל עם פני יהושע הנ"ל) הנהיג את המנהג שבכל שנה בפרשת פרה לאחר תפילת שחרית, יאמרו היהודים שיר גאולה שחיבר יצחק הלוי, מחבר השיח יצחק, שהיה אחיו הגדול של הט"ז.
מילות השיר מתחילות ב"אך אלוקים שהוליך את ישראל במדבר, וגאל אותם ממצרים ובבל הוא שהושיע גם עתה….
הארכיבישוף דורש
הארכיבישוף רצה לקבל פיצוי על סיוע לקהילה היהודית. הוא דרש מגולדה רוזה להגיש את עצמה לו בתמורה שתעזור לה לזכות בתביעה. היא אמרה לו שהיא תסכים לכך בתנאי שהוא ימסור לה את המסמך המעיד על כך שבית הכנסת הוחזר לקהילה היהודית והוא שייך באופן חוקי ליהודים. לאחר שקיבלה מהארכיבישוף את המסמכים המתעדים את הבעלות היהודית על בית הכנסת, ומסרה אותו לקהילה היהודית, גולדה עלתה לגג בית הכנסת וקפצה ממנו, כדי להימנע מלטמא. נשמתה הקדושה הוחזרה ליוצרה.
הצדקת גולדה רויזא מתערבת בשם כלל ישראל
הקבר של האשה, גולדה רויזה שהקריבה את חייה למען בית הכנסת, זכתה לביקור במשך מאות שנים על ידי נשים יהודיות, שהיו מתבקשות להתערב למענן.
על קברה כתוב "פה טמונה אשה הגונה האלופה והגבירה מרת רוזה הזהב בת הרב יעקב אישה בכל אילה לו מצתיה מלאכים ראוה ויהללוה ושרים קמו והשתחוו לה".
שרידי בית הכנסת נשמרים
בית הכנסת נפגע ונטוש במהלך השואה
מעטפת בית הכנסת ששרד והיה בסכנה להריסה ב-2011 כאשר דחפורים החלו לפנות מקום למלון חדש. הודות ללחץ הבינלאומי ראש עיריית לבוב הבטיח ששאריות בית הכנסת יהיו נשמרות ותוקם אנדרטת זיכרון ליהודי לבוב.
בית הכנסת מירל'ה בברהילוב
בראהילוב, מרכז להלחנה מוזיקלית
בראהילוב הידוע גם בשם בריילוב על גדות נהר רוב קרוב לוויניצה וז'יטומיר באוקראינה; זה היה מפורסם בשל היותו בית האחוזה העשירה של מהנדס הרכבות מהמאה התשע-עשרה קארל פון מאק. בעת חופשה, פון מאק היה מעמיד את ארמונו לרשותו של המלחין המפורסם ביותר ברוסיה, פיטר צ'ייקובסקי, שהפיק רבים מיצירותיו המוזיקליות באחוזת ברילוב של האחרון. המזכרת D'un Lieu Cher של Tsaicovksy, (זיכרון של מקום יקר) היא חיבור שלוש קטעים לכינור ופסנתר המוקדש לברילוב.
כיום האחוזה המפוארת פון מאק בבריילוב היא חלק מהמוזיאון הממלכתי של צ'ייקובסקי.
הקהילה היהודית של בריילוב נאבקת לבניית בית הכנסת
הסיפור הבא סופר על ידי נכדו של המחבר מימים קדושים, רבי אברהם משה סגל מבראהילוב אוקראינה. היא מסופרת מחדש על ידי חיה בר יצחק בJewish Poland: Legends of Origin –Ethno poetics and Legendary Chronicles , Wayne State University 2001:
במשך שנים רבות, הקהילה היהודית בברהילוב צמצמה את מזונם ואספה כסף, מקצה לקצה, עד שהצליחו להרשות לעצמם לבנות בית כנסת
כולם בעיירה השתתפו במשימה הקדושה. עסוקים כמו דבורים, הם סחבו לוחות, לשו טיט וניסרו קרשים. בניית בית הכנסת גדלה מדי יום. כאשר כמעט הושלם בית הכנסת המלכותי היפהפה, היהודים, הנשים והילדים היהודים בראהילוב לא יכלו להפסיק לשמוח על בית הכנסת המדהים שלהם עם הגג הנוצץ והכרכובים הנוי שהתנשאו גבוה משאר בנייני העיירה. עד מהרה נפגעה שמחתם.
דוכס אנטישמי נועל את בית כנסת המפואר
דוכס אנטישמי קנאי הגיע בכרכרה יום אחד לחופשה בארמון המקומי שלו בברהילוב. הדוכס היה נדהם והמום מהמבנה המפואר והיפה. הוא התרגז כשגילה שזה שייך ליהודים. הוא החליט להפקיע אותו ולהפוך את הבניין לכנסייה. הדוכס שלח את משרתיו לזמן את חשובי העיירה ואת הרב לארמונו. הוא ציווה עליהם לתת לו במתנה את המפתחות לבית הכנסת החדש שלהם ואם לא יגיע סוף מר ליהודי בראהילוב.
הגזירה המרה נחתמה והדוכס נעל את דלתות בית הכנסת היפה. הקהילה נשברה לב ושקעה בדיכאון עמוק.
העשירה והצדיקה מירל'ה מצילה בית כנסת בברהילוב
הייתה אשה צדקנית עשירה ויפה בשם מירל'ה. היא לקחה את כל הכסף, הזהב והתכשיטים היקרים שלה לארמון הדוכס והתחננה בפניו שיקח את מה שהביאה במתנה ויבטל את גזרתו. הדוכס הסכים לבטל את גזירתו ולהחזיר את בית הכנסת לקהילה בתנאי אחד, היא תבלה לילה אחד בארמונו.
מירל'ה השיבה שיש לה התניה אחת. עליו לתת לה את המפתח ולכתוב היתר ולאטום אותו בחותמו, שהבניין יוכל להישאר בית כנסת. המפתח והמסמך החתום נמסרו לקהילה היהודית בבריהלוב שצהלה.
מירל'ה מתה על קידוש השם
בינתיים מירל'ה אמרה לדוכס שהוא צריך להופיע בחדר שהוא נעל אותה בחצות. היא התפללה לה' להשיב את נשמתה כדי שלא תטמא. אחרי חצות, כשהדוכס הגיע, הוא נדהם לגלות את גופתה המתה. ה' לקח את נשמתה. לזכרה של נשמתה הקדושה, בית הכנסת נקרא בית הכנסת מירל'ה.
בראהילוב הופך ליודנפרי
הקהילה היהודית הקטנה בראהילוב התקיימה עד השואה.
בדצמבר 1942 הרגו הנאצים, בסיוע מקומיים, את 2,500 היהודים הנותרים בעיר, והותירו רק סימן אחד לנוכחות היהודית לשעבר. בכרזה ממוסמרת בכניסה לכפר נכתב "ברהילוב. יודנפריי."
