ראש ישיבה ומנהיג יהדות אלזס
בשנת 1778 הקים נפתלי הירץ סרף בר, מעשירי היהודים בצרפת ושטדלן לשלטונות צרפת, ישיבה בבישהיים, ליד שטרסבורג, והפקיד את הרב יוסף דוד כראש ישיבה. הרב זינצהיים כותב שעד אז היה בן שלושים ושלוש וסיים את לימוד התלמוד שלוש פעמים; הוּא לכן חש מוכן לכתוב את פירושו לגמרא.
ב-1789, עשרים וחמישה אלף יהודי אלזס שלחו שני צירים לפריז, וביקשו את אותן זכויות כמו שאר האזרחים הצרפתים בכל הקשור למיסים, בעלות על רכוש, נוהג דתי, דיור והגנה מפני רדיפות. אחד משני הנציגים הללו היה רב יוסף דוד סינצהיים מאלזס.
לאחר ההסתערות על הבסטיליה ביולי 1789, הוענקו ליהודים זכויות מסוימות; עם זאת, הם המשיכו להיות קורבנות של רדיפה. מספר עצומות בקשות להגנה נשלחו לפריז עם חתימתו של הרב זינצהיים. בספטמבר 1792, כשתפסו היעקובינים* (ובראשם רובספייר) את השלטון, עברה ישיבת בישהיים לשטרסבורג. פרעות פוליטיות והתנכלויות ליהודים בבישהיים גרמו ליהודים רבים לברוח מהעיירה. התקפות נגד יהודי אלזס נמשכו בתקופת שלטון האימה כאשר רובספייר הטיל גיליוטינה של לואי ה-16 ב-21 בינואר 1793, לאחר שהאשים אותו שהוא בוגד. באותה שנה, הרבנית אסתר סינצהיים, אשת הרב יוסף דוד סינזהיים, נפטר בגיל חמישים.
מקלט בפריז בתקופת שלטון הטרור
המצב הפוליטי הידרדר עד כדי כך שהרב זינצהיים החליט להסתתר באותה שנה (1793). ספרי תורה וספרים נשרפו, ואסור לפקוד בית או ישיבה. הרב זינצהיים כותב: "בזמן שאני ותלמידי הסתובבנו מכפר לכפר, מסתתרים ביערות במהלך מלחמות נפוליאון, לא היה לנו אף ספרי קודש. היינו חסרי כל במחסור במקורות ובספרים מאשר בצרכי החיים הבסיסיים. קבעתי אז שאם וכאשר אני אשרוד ותהיה לי הזדמנות, אכתוב ספר. זו [יד דוד] היא התגשמות הבטחתי".
הן הרב אברהם אויערבך, חתנו של הרב זינצהיים, והן גיסו של האחרון, נפתלי הירץ סרף בר, נכלאו על ידי היעקובינים במשך יותר משנה במהלך אותה תקופה. נפתלי הירץ סרף בר מינה את הרב אוירבך למנהל קהילת שטרסבורג, והיעקובינים קשרו את שני האנשים עם שלטונו של הקיסר הצרפתי. במהלך אותה תקופה, מצא הרב יוסף דוד מקלט בפריז, שם הרגיש מאוד שחסר לו ספריית הספרים המפוארת שלו. אפשר לדמיין כמה גדולה הייתה ספרייתו שבכרך אחד בלבד של יד דוד שלו, הוא מצטט מ-400 ספרים שונים. למרבה הצער, רבים מהספרים הללו אבדו; אנו מודעים להם רק בגלל אזכורו של הרב זינצהיים בפירושו.
הרב זינצהיים היה אמור להלחין מאוחר יותר אנציקלופדיה תלמודית בשם מנחת עני שבה מאמריו סודרו תחת כותרות הרשומות בסדר אלפביתי עברי. בהקדמה מסביר הרב זינצהיים כי בחר בתואר הספר הזה כדי לשקף את חרדתו על כך ש"התרושש" בגלל המחסור בספרים בפריז.
יהודים נושמים שוב לאחר נפילת יעקובינים
לאחר שנתיים נוראיות של שליטתם בצרפת, היעקובינים נפלו ורובספייר הוחלף בגיליוטינה. לאחר מכן חזר הרב יוסף דוד זינצהיים לשטרסבורג כדי לכהן כרב הראשי של העיר. חתנו ואחיינו, הרב אברהם אוירבך, שימשו כעוזר הרב יחד איתו עם שחרורו מהכלא.
לאחר שנפוליאון הוכתר לקיסר בשנת 1804, הרב זינצהיים הבין שחובה עליו לשמור על יחסים טובים עם המדינה. שנה לאחר מכן, הוא נשא דרשה בבית הכנסת של שטרסבורג, ושיבח את ניצחונותיו של נפוליאון בשדות הקרב של אירופה. עם שובו מניצחונו הגדול בקרב אוסטרליץ בדצמבר 1805, עצר נפוליאון בשטרסבורג. שם הוא הוצף בתלונות נגד היהודים מאלפי איכרים שהיו בחובות למלווי כספים יהודים. הם רצו למחוק את החובות שלהם, וטענו שמכיוון שהיהודים לא יתבוללו בשאר העם, הם מזיקים לצרפת.
הרב זינצהיים מגיב בהצלחה
נפוליאון החליט לכנס את מה שנודע כ"אספת הנכבדים היהודים", המורכבת מ-112 צירים מכל חלקי האימפריה הצרפתית, בראשות הרב יוסף דוד זינצהיים ואיש הכספים היהודי אברהם פורטונאטו. הנציגים התמודדו עם שאלות בנושאים רבים, כולל ריבית, פוליגמיה, נישואי תערובת ונאמנות לצרפת. הרב זינצהיים הצליח לשכנע את הקיסר שהיהודים יקבלו גם את סמכות המדינה וגם ימלאו את חובותיהם כאזרחים
הרב זינצהיים תיאר איך זה מרגיש להיות מוטלת באחריות להיזהר שלא לפגוע בנפוליאון, ובמקביל לדבוק בהלכה. במכתב להרב ברוך יייטלס אב"ד פראג מיום 16.10.1806 הוא ציין שבעזרת ה' איש לא יצליח להכריח אותו לסטות על חוט שיער מההלכה. למעשה, כאשר הח,"ם סופר נשא בפרשבורג דברי הספד בשבחו של הרב זינצהיים לאחר פטירתו בשנת תרנ"ב (תשנ"ב), הוא קבע כי הרב יוסף דוד זינצהיים זכה לכבודם של "הקיסר ושריו, ולא הניח לאחרים לשלוט עליו: לאחר שגילה רוחב ידיים אחד, הוא הסתיר שני רחבי ידיים." בפברואר 1807, ימים בלבד לאחר פירוק אספת הנכבדים, התכנסה הסנהדרין הגדולה. נפוליאון רצה אותו בדגם הסנהדרין בירושלים. היא הורכבה משבעים מנהיגים רבנים, ונשיאה היה הרב י.ד. זינצהיים. נפוליאון הכריז אז על הדת היהודית כדת רשמית של צרפת.
הרב זינצהיים הפך לרב הראשי של הקונסיסטוריה המרכזית של צרפת (מועצת המנהלים) עם הקמתה בשנת 1808. על פי חוק הסנהדרין, כל אזור המכיל לפחות 2,000 יהודים יקים קונסיטוריה שבראשה עמד רב. אזורים עם פחות ממספר זה עשויים להיות משולבים עם אחרים. הקונסיסטוריה המרכזית הייתה אמורה להיות מעל הקונסיסטוריות המקומיות ותהיה הגוף האדמיניסטרטיבי המופקד על פיקוח על מוסדות ומנהגים יהודיים – בתי כנסת, מקוואות, כשרות, הכשרים, חינוך יהודי, נישואין, גיירות וכו'. עד היום, מערכת הרבנות בצרפת. הוקמה תחת הקונסיסטוריה המרכזית, כשהרב הראשי של צרפת עומד בראש הכל, ולכל קונסיסטוריה יש רב משלה. הקונסיסטוריה המרכזית אחראית לאלו של האזורים השונים, וזכותה למנות רבנים לכהן בתוכם.
תפוקה גדולה של ספרים
הרב זינצהיים המשיך לכתוב ספרים נוספים, אם כי בכתב יד. ביניהם היו שלל דוד, המכיל חידושים והסברים על התורה ועל ימים טובים, דעת דוד על השולחן ערוך, ושו"ת רבנים, וכן הערות על מספר ספרי ראשונים. מנחת עני שלו, הנזכרת לעיל, מכילה מסכת בשם "שבע חקירות" (שבע פניות), התכתבות בין הרב זינצהיים והרב צבי הירש שפיץ, תלמיד חכם ויליד פרשבורג. הרב צבי שפיץ פתח בית דפוס באופנבך יחד עם אחיו, והעיתונות שלהם היא שפרסמה את מסכת ברכות ומועד של יד דוד, המגנום אופוס של הרב יוסף דוד זינצהיים. הרב זינצהיים לא חי שנים רבות לאחר הקמת הקונסיסטוריה הצרפתית המרכזית. הוא היה ניפטר ב-9 בנובמבר 1812, והוא קבור בפריז, בבית הקברות פר לשז. על האנדרטה הארבע-צדדית שעל קברו, כתוב בעברית: "בכה על לכידתו של ארון ה'… כתר רבנים… אור ישראל". יהי זכרו ברוך.
*יעקבינים, הידוע בכינויו המועדון היעקוביני או אגודת הידידים של החוקה, הייתה הקבוצה הפוליטית המפורסמת ביותר של המהפכה הצרפתית והובילה את הממשלה המהפכנית בצרפת מ-1793 עד 1794.
Inyan Magazine, HaModia, July 15, 2015
h