הרב חיים עוזר גרודזינסקי פנה אליו בשם "הנגיד" (הנסיך). (1) המכתב מאליהו (הרב אליהו דסלר) הגיע לביתו כדי לחנך באופן פרטי את בנו יחידו. (2) על שם סבו, מייסד שושלת ששון, דוד ששון היה תלמיד חכם מצטיין, שאוסף הספרים וכתבי היד האדיר שלו, שהשקיע בו זמן וכסף רב, הגדיל את לימוד כל ענפי התורה עד יְוֹם.
מומבאי (שנודעה בעבר כבומביי), עיר הנמל העיקרית בהודו היא ביתם של יותר משנים עשר מיליון איש. שוק הדייגים הגדול ביותר בעיר ממוקם ברציפי Sassoon, אחד מהרציפים הבודדים הפתוחים לציבור. זו הייתה יצירתו של אלברט ששון, בן לשושלת המכונה הרוטשילדים של המזרח. אשר בנה את הרציפים באמצעות טיוב יבשה (יצירת אדמה מתוך הים).(3)
בשנת 1869 כאשר נפתחה תעלת סואץ וספינות סוחר יכלו לנוע בין אירופה לאסיה ללא צורך להקיף את אפריקה, זה היה הכרחי, בהשקפתו של אלברט ששון, כי להודו יש רציף לספינות להעמיס ולפרוק סחורה. ממשלת הודו שהתנגדה בתחילה לתוכניתו של אלברט, הבינה בסופו של דבר שהרציפים מחזקים את עתידו של הנמל הגדול ביותר בהודו ושילמה לו פרוטה יפה על כך בנוסף להיותה אסיר תודה לנצח.
אלברט ששון, שזכה לתואר אבירות על ידי מלכת אנגליה ויקטוריה, היה בנו של דוד ששון, מייסד שושלת ששון שהניח את היסודות בהודו, לאימפריית מסחר עצומה עם סניפים בשנגחאי, הונג קונג, טורקיה, יפן, פרס ואנגליה, במילותיו של בן זמננו: "כסף וזהב, משי, מסטיקים ותבלינים, אופיום, צמר גפן ו חיטה – כל מה שנע על פני היבשה והים הרגיש את היד ונשא את חותמם של ששון וחברה." (4)
דוד ששון תמיד ייחס את הצלחתו הגדולה לעובדה שהוא יקיים בקפדנות את חוקי המעשר. אביו של דוד סאלח ששון (אמא עמם גבאי) היה איש עסקים עשיר, גזבר ראשי של הפש"ש (מושלי בגדאד) בשנים 1781 עד 1817 ומנהיג הקהילה היהודית בעיר. בעקבות הרדיפה הגוברת של יהודי בגדאד על ידי דוד פאשה, עברה המשפחה למומבאי דרך פרס.
משפחת ששון עקבה אחר הייחוס שלה בשפטיה, בנו החמישי של דוד המלך. כשהוגלה לספרד קראה לעצמה המשפחה אבן שושנה (בן שושנה) שלימים הפך לאבן ששון (בן האושר). (5) נדבנים אדירים, המשפחה תמכה במוסדות תורה רבים, בנתה בתי כנסת, בתי חולים, מקוואות ועזרה להעסיק יהודים רבים.
אלברט ששון הופתע יום אחד כשאחיו למחצה בן ה-34, סולומון ששון, הביע את התעניינותו להתחתן עם נכדתו של אלברט, פרחה (פלורה) גבאי. סולומון היה בנסיעת עסקים לסין ועצר לפגישה עסקית במשרד בומביי. שם פגש לראשונה את אחייניתו הגדולה בת ה-17, והתרשם מהידע שלה בעברית, צרפתית, גרמנית, אנגלית, הינדוסטנית וערבית וכן מהעובדה שלימדו אותה תנ"ך ויהודות בשיעורים פרטיים שנתנו לה רבנים. (6)
אלברט אהב את הרעיון. השידוך הוסדר ולבני הזוג נולדו שלושה ילדים, שתי בנות רחל ומזל טוב ובנם האמצעי, בן, דוד שנולד להם בשנת 1880. ביתם המפואר של שלמה ןפרחה בבומביי נקרא Nepean Lodge והיה צמוד אליו בית כנסת. . שלמה, שנחשב לתורני ביותר מבין האחים ששון, היה קורא את כל 150 הפרקים של ספר תהילים לפני שיצא למשרדו מדי יום.
צנוע הוא שימש השפעה נפלאה על בנו היחיד. דוד הצעיר הדהים את הוריו יום אחד, כאשר בגיל שמונה החליף את עפיפון הצעצוע שלו עם ילד צעיר בספר מודפס נדיר המכיל תרגום לערבית של מגילת רות שנכתבה עבור יהודי בגדדי שחיו בהודו. (7) מקצוע זה היה אמור להיות הפריט הראשון במרדף חייו הארוך לאסוף ספרים וכתבי-יד יהודיים. ייתכן שהעניין שלו באיסוף ספרים עזר לרכך את הכאב של אובדן אביו בגיל 14. סולומון דוד נפטר בשנת 1894 והותיר אחריו אלמנה צעירה בת 35 ושלושה ילדים, הצעיר שבהם היה בן 10.
בגלל בריאותו העדינה, רופאו של דוד הצעיר המליץ לו לחיות הרחק מהחום של העיר. בגלל זה הוא בילה את רוב השנה בווילות המשפחתיות בפונה או מהאבשוואר, למד תורה וקיבל שיעורים פרטיים בפרסית וגם במקצועות חילוניים אחרים ממונש.(8) במקום להתחנך באטון כמו בני דודיו ששון, הוא נשלח לאחר מכן לישיבה בצפון לונדון. למרות שדוד למד להשתמש ברובה כצוער, בריאותו הלקויה הצילה אותו מלצאת אי פעם לקרב. במקום זאת שכר אותו חיל הים לתרגם מסמכים עברית וערבית ולפענח הודעות שיירטו במזרח התיכון. אמו קיבלה עם ברכתו של סבה אלברט, את תפקידו של בעלה בעסק בהודו לאחר שנפטר. אבל שבע שנים מאוחר יותר, כשדייוויד הגיע לגיל 21, היא החליטה לעבור ללונדון, לשם עברה רוב משפחת ששון.
דוד התפתח לתלמיד חכם למדי וירש את אהבתו הגדולה לספרים מסבו רבא פרג'י חיים בן עבדאללה יוסף שספריית הספרים הגדולה שלו בבצרה, עיראק נהרסה בחלקה בשנת 1775 על ידי הפרסים הפולשים.(9)
דוד החליט להקדיש את חייו לאיסוף ספרים. הוא הסביר את זה באהל דוד שלו, שזה קטלוג בשני כרכים מהספרים שלו שהדפיס ב-1931 כי הרכיב ספרייה ענקית. הוא רצה לקיים את מצוות הכתיבה או רכישת ספר תורה על ידי הרחבת המצווה כך שתכלול את כל הספרות הדתית: נביאים, כתובים, גמרא… וכו'. דוד נסע רבות לתימן, גרמניה, איטליה, סוריה. סין והרי ההימלאיה לחפש כתבי יד וספרים ישנים. אחותו רחל עזרא שהתגוררה בשלב זה בקלקוטה הייתה מתריע בפניו על כתבי יד יקרי ערך שונים בהודו, צפון אפריקה וסין.(10) הוא גם רכש פריטים ממוכר הספרים הידוע רבי דוד פרנקל ומהמזרחן המפורסם סילבסטר דה סאסי.
דוד ששון בילה עשר שנים במשא ומתן לרכישת תנ"ך פרחי, תנ"ך מהמאה הארבע עשרה קליגרפיה ומוארת להפליא שהכיל למעלה מ-1000 עמודים ויותר מ-350 איורים. זה לקח שבע עשרה שנים לאלישע קרסקאס מהפרובאנס להשלים אותו, מה שעשה בשנת 1383. שמו של התנ"ך נגזר מהעובדה שהוא היה שייך פעם למשפחת פרח'י הסורית העשירה ששימשה כבנקאים וכפקידי אוצר עבור הטורקים המושלים. חיים פרחי, שהיה מעורב עם ג'זאר פאשה בהגנה על עכו נגד נפוליאון ב-1799 היה הבעל של הספר.
כמעט שני עשורים מאוחר יותר, מוסלמי יתום שחיים פרחי עזר לגדל ולהתקין כמנהיג טורקי בגד בנדיב היהודי העשיר שלו. בערב ראש חודש אלול (אוגוסט 1817), לאחר שצמו כל היום, נכנסו לפתע חיילים לדירתו והקריאו לו את צו מותו, [חיים פרחי הואשם בין יתר העבירות בבניית בית כנסת גבוה מהמסגד הגבוה בעכו] והוצא להורג.
תנ"ך פרחי הגיע אז לרשותו של הקונסול הבריטי בדמשק והוחזר למשפחה רק כעבור מאה שנה. הייחודי בתנ"ך זה היה שהוא הכיל שמות של נשים תנ"כיות רבות שאינן מוזכרות בתורה אלא בכתבים רבניים כגון שמות נשות קין, הבל, שת, חנוך ומתושלח ועוד.(11) הוא מכיל גם כללי הניגון והמסורות מתוך דיקדוקי הטעמים של בן אשר. האיורים המעניינים שאינם מציגים דמות אדם כוללים את תיבת נח, המשכן והעיר יריחו עם שבע חומות.
ב-1902, שנה לאחר שעבר ללונדון עם אמו ואחותו, רכש דוד ששון במצרים כמה כתבי יד שהתגלו בגניזה הקהירית שש שנים קודם לכן. אלה כללו קטע מוקדם ביותר של 'משנה תורה' של הרמב"ם, שהכיל את הגהות הרמב"ם עצמו ואת 'תפסיר' של רבי סעדיה גאון, תרגום ערבי-יהודי על חומש במדבר. הרב ד"ר צי מ' רבינוביץ זצ"ל, בנו של אדמו"ר ביאלע הקודם ומחברם של יותר מ-10 ספרים כולל האנציקלופדיה לחסידות, ביקר בספריית ששון בשנת תשכ"ו ותרם מאמר באותה תקופה בשם "אוצרות ששון" לכתב עת באנגלית "חיי היהודי (Jewish Life).( 12) הוא ציין כי בעת ביקורו בספרייתו של רבי שלמה דוד ששון, (דוד כבר לא היה בחיים ונראה שהספרייה עברה לבנו שלמה) הוא חשב על הפסוק "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא."
הוא מתאר אותו כאוסף הפרטי הגדול ביותר בעולם של ספרי תורה, אינקונבולות, כתבי יד וכתבים שלא פורסמו שלא יסולא בפז, המכסים תקופה של כמעט אלף שנים. הוא כותב שסטודנט לאמנות יכול להתענג על כתבי יד מוארים להפליא, שברי גניזה, מחזורים, הגדות, כתובות ומסמכים חשובים.
דוד ששון כתב יומן בעברית בשם מסעי בבל (13) כשנסע ב-1910 עם אמו ואחותו מזל טוב מבומבי לבצרה בעצירה בבגדד.
הוא כתב שבזמן שבבצרה הוא הצליח לרכוש כמה כתבי יד אבל לא ישנים. אחת מהן הנקראת מגילת פרס נקראה בכל שנה ביום ב' בניסן בגלל נס גדול שקרה בבצרה. רכישה חשובה מאוד שעשה דוד ששון בספטמבר 1923 היה הדיוואן של שמואל הנגיד שפרסמה הוצאת אוניברסיטת אוקספורד עם הקדמה מאת ששון ב-1924. כתב היד שששון רכש בחלב (ארם צובה), הועתק בשנים 1584-1585 על ידי הרב האיטלקי תם בן גדליה אבן יחיא. הוא הכיל 1743 שירים, מתוכם 1500 לא ידועים בעבר. בכתב-היד שיר על רעידת האדמה והליקוי של שנת 1047 והספד על מותו של הגאון חי בן דוד (939-1038) הגאון האחרון מפומבדיתא.
ב"ססיל רוט: היסטוריון ללא דמעות"(14) כותבת איירין רוט המנוחה על דוד ששון שהוא היה ביבליופיל ידוע ושמר על ספרייה מפוארת של כתבי יד נדירים שהייתה פתוחה תמיד לבעלה, ההיסטוריון של אוקספורד. אגב, ססיל רוט בספרו "שושלת ששון" מכנה את דוד ששון מלומד וסופר נפלא.
דוד ששון גם חיבר את "תולדות יהודי בגדאד". (15) בנוסף להרחבת ספרייתו ללא הרף, הוא היה עוזר לאמו פרחה לענות לאלפי מכתבים מכל רחבי העולם בבקשה לצדקה להכנסת כלה, לישיבות, לפדיון שבויים ולמטרות יהודיות נוספות, כולל בקשות לסייע בהדפסת ספרים. (16)
בספר אור אלחנון כותב מחברו א סוראסקי, (17) כי רבי חיים עוזר גרודזינסקי שלח מכתב לנסיך (נגיד) דוד ששון שעליו לארגן בלונדון ועד המוקדש למכירת אותיות לספר תורה להנצח של החפץ חיים זצ"ל. דוד היה נשוי לשרה סלינה פרינס, בתו של משה מאיר בן רבי אליעזר ליפמן פרינס, יהלומן ותלמיד חכם מאמסטרדם שהיה בעל ספרייה מפוארת.
בספר "פרנס לדורו: הכתבות אליעזר ליפמן פרינץ עם חכמי דורו" מאת מאיר הרשקוביץ (18) מכתב של רבי אליעזר פרינץ לנכדו דוד ששון, חתנו של בנו הבכור משה, הוא כותב כי יש לו קושי בהבנת פירוש הרמב"ן לבראשית ב, ט. כי כאשר בחן גירסאות שונות, מילה נכתבה אחרת וניכר שהסופר טעה. האם דוד יכול בבקשה לבדוק את כתבי היד השונים שלו כדי לקבוע את הג'ירסה הנכונה.
דוד ששון לא היה רק תלמיד חכם גדול בעצמו אלא הוא שכר את רבי אליהו דסלר בעל "מכתב אליהו" ללמוד עם בנו שלמה בשנת 1928 בהצעת דיין שמואל יצחק הילמן. רבי שלמה ששון, שהמשיך בדרכו של אביו באיסוף ספרים, התפתח לתלמיד חכם גדול שדחה פעמיים את ממשלת ישראל כאשר ביקשה ממנו לכהן כרב הראשי הספרדי לישראל.(19)
עד שדוד ששון נפטר ב-1942 הוא צבר בספרייתו כ-1300 פריטים. למרבה הצער, האוסף נמכר במספר מכירות פומביות של סותבי, החל ממכירות פומביות בציריך בשנת 1975. מאמר בניו יורק טיימס (20) המתאר את אוסף כתבי היד הרביעי של ששון בשנת 1994 קובע כי בעשור האחרון המכירות היו אמורות לספק את חובות המס הבריטיות של אחוזה. עם זאת, הודות לדוד ששון, אוניברסיטאות וספריות ברחבי העולם יכולות להמשיך ולשפר את המלגה היהודית באמצעות מאמציו של דוד ששון. יהי זכרו מבורך.
1. אור אלחנן כרך 2 מאת אהרון סוראסקי עמ'. 74
2. רוזנבלום, יונתן, הרב דסלר: חייו והשפעתו של הרב אליהו אליעזר דסלר, המכתב מאליהו, פרסומי מסורה, Artscroll 2000 NY., עמ' 144
3. Roth, Cecil, The Sassoon Dynasty, Robert Hale Limited, London, 1941 p. 80
4. 30 .Jackson, Stanley, The Sassoons, EP Dutton Inc., NY 1968 p.
5, שם. עמוד 2
6. ברגר, ג'ניפר, ערך "פלורה ששון" בארכיון הנשים היהודיו
7. ג'קסון, עמ'. 104. ראה גם מבוא לקטלוג סותבי "שבעים ושישה כתבי יד חשובים עבריים ושומרוניים מספריית דוד סולומון ששון ז"ל", לונדון 21 ביוני 1994 זו האחרונה הייתה המכירה החמישית של סותבי של כתבי יד מאוסף דוד ששון, מכירות קודמות התקיימו בציריך 1975 ו-1978 ובניו יורק, ב-1981 ו 1984.
8.שם. ג'קסון, עמ' 105
9. רבינוביץ', הארי, אוצרות ששון, חיים יהודיים ינואר-פברואר. 1966 עמ' 45
10. ג'קסון, עמ' 158
11. ששון, דוד, אוהל דוד, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1932, עמ'. 6
12. שבט-אדר תשכ"ו, ינואר-פברואר. גיליון 1966 עמ' 42-4
13. מידע מיומן המסע שלו, שולב מאוחר יותר בספרו ' תולדות היהודים בבגדד (Letchworth 1949) ויומן זה נערך מאוחר יותר ופורסם בעברית על ידי מ. בניהו בשנת 1955, לאחר מות מחברו (מסעי בבל, ירושלים 1955).
14, הוצאת ספר הרמון, נ.י., 1982, עמ'. 92
15. ראה הערה 13
16. ראה נחלת אבות: אסופת גנזים מבית משפט ששון, על אוצר מכתבים המבקשים את צדקו מהרבה גדלים. ספר זה כולל תשובות, מחשבות תפילות ומנחים ויצא בהוצאת יד שמואל פרנקו, תשכ"ז, מכון "אהבת שלום", ירושלים.
17. עמ' 74
18. pp. 411-415.
19. הרב דסלר, עמ' 145-.146.
20. 5 בדצמבר, 1984, "ששון יודאיקה נמכרת בסותביס"
