ב-13 במרץ 1881, הצאר אלכסנדר השני נרצח בסנט פטרסבורג כאשר פצצה שהושלך לעבר מרכבתו התפוצצה. הוא נסע הביתה למעונו הקיסרי בארמון החורף. מותו היווה נקודת מפנה גדולה בהִיסטוֹרִיָה יהודית. יהודים נהנו מאוד מהצאר הזה, שהקל על רבים מהחוקים שאביו, הצאר ניקולאי הראשון, חוקק נגד היהודים.
הצאר אלכסנדר השני ביטל את השיטה הקנטונית לפיה גברים יהודים בין הגילאים 12 עד 18 גויסו לשירות צבאי של 25 שנים. הוא התיר לכמה יהודים לחיות מחוץ לחיוורון ההתיישבות, אזור רוסיה ששילב חלקים מפולין של ימינו, אוקראינה, בלארוס, מולדובה, לטביה, ליטא ואסטוניה, שם נאלצו יהודים לחיות לאחר 1835. הוא גם איפשר ליהודים להתקבל בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות. בתקופת שלטונו של הצאר אלכסנדר, יהודים רבים נכנסו למקצועות הרפואה והמשפטים, ותעשיינים יהודים בנו מסילות ברזל ומפעלים. בנקאים יהודים תרמו להרחבת כלכלת המדינה.
בגלל ההגבלות הרגועות של הצאר אלכסנדר השני בכל הנוגע למגורים בחיוור ההתיישבות, הוקמו שתי קהילות יהודיות מרכזיות: אחת במוסקבה ואחת בסנט פטרסבורג. אלכסנדר השלישי היה רק בן 36 בזמן מותו של אביו. במקום לייחס את רצח אביו לכשל ביטחוני, הוא טען שהמדיניות הליברלית של אביו גרמה למותו. אנטישמי יסודי, אלכסנדר השלישי החליט שהוא ישלוט אחרת וביסס את כוחו עם אכיפה קפדנית של תקנות אנטי-יהודיות, כולל גבולות חדשים למסחר ולעסקים יהודיים. תחת המשטר החדש היו פוגרומים נרחבים. מצבה של יהדות רוסיה הידרדר עד כדי הגירה המונית.
הרב יצחק אלחנן ספקטור
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 היה הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה הסמכות הרבנית הבכירה ברוסיה. הוא לא היה רק הפוסק הדור אלא פעל ללא לאות עם אסקנים רוסיים לשיפור מצב היהודים ברוסיה. הוא היה הכוח המניע מאחורי ועידת רבני רוסיה של 1879 ושל 1885, והוא כינס פגישות של נציגי הקהילה בעקבות הפוגרומים של 1881-82. הרב אלחנן סמך רבות על הנדבן היהודי ברון נפתלי הרץ (הוראס) גונצבורג, שעשוי להיחשב כמקבילה הרוסית של הברון הצרפתי רוטשילד. פגישות רבות בנושא המצב הפוליטי של יהדות רוסיה התקיימו בביתו המפואר של הברון גונצבורג בסנט פטרבורג. במכתב לאסקן רוסי אחר, כתב הרב ספקטור: "אני יודע היטב את כבוד חברי היקר, הברון גונזבורג. לבו שלם עם ה' ועם היהדות, הוא פועל בלב שלם להצלת תורתנו הקדושה…"
הברון גונצבורג הצליח בהסרת חוקים המפלים נגד יהודים בשירות צבאי ובהשגת חופש תנועה גדול יותר לסוחרים ובעלי מלאכה יהודים. גונצבורג דחק בממשלה לבטל את "חוקי מאי" אנטישמיים משנת 1882 שפרסמו שר הפנים איגנטייב. הוא גם השתתף בעבודת ועדת פאלן בשנים 1883–1888, שסקרה את החוקים הנוגעים ליהודים. הפילנתרופיה מרחיקת הלכת של הברון גונצבורג הוראס גונצבורג היה יהודי שומר מצוות, מנהל הבנק הקיסרי הרוסי בסנט פטרבורג, שהקים אביו יוסף גונצבורג. הוראס היה זה שעמד בראש הוועדה שבנתה את בית הכנסת המקהלה המפואר בסנט פטרסבורג, השני בגודלו באירופה עם קיבולת של יותר מ-1,200. (הגדול באירופה הוא בית הכנסת דוהאני בבודפשט.) כיום משמש בית הכנסת בסנט פטרסבורג כמרכז הקהילה היהודית. שוכנים בו מקווה, מרכז חב"ד, מסעדה כשרה ואולם חתונות. חלק ניכר מהכסף לבניית בית הכנסת הגדול הזה נתרם על ידי הברון גונצבורג.
בשנת 1878 הואשמו יהודים בכפר בגאורגיה בסביבת קוטאיסי ברצח של ילדה בת שש. המשפט התקיים בשנת 1879, והנאשמים זכו, ברוך השם, לפטור. הברון גונצבורג סבסד פרסום ספר המגן על היהודים ועל תולדות עלילת הדם ההיא מאת מלומד, דניאל צ'וולסון, כתגובה לסופרים האנטישמיים הרבים שזיהמו את מוחות הציבור נגד התלמוד, שלטענתם חילל את דת הנוצרי.
הברון גונצבורג ניסה לא רק לשפר את הדיכוי הרשמי אלא גם תמך בארגוני צדקה לטובת אחיו היהודים. בשנת 1893 הוא הפריש 1,350 דונם מאחוזתו בבסרביה להקמת מושבה חקלאית יהודית בה כיהן כיושב ראש. מנהיגים יהודים בראשות הברון גונצבורג עתרו למשרד הפנים הרוסי בבקשה לאשר קרן צדקה יהודית לכבוד 25 שנה למלכותו של אלכסנדר השני. הפרויקט אושר על ידי השלטונות וניתן אישור ב-22 במרץ 1880 להקים את הוועדה הזמנית של ארגון אורט המקורי. מטרתו הייתה לסייע ליהודים עניים לרכוש מיומנויות שיאפשרו להם להיות עצמאיים.
אורט, ראשי תיבות רוסיים המייצגים את האגודה לקידום מקצועות מיומנות, היא כיום בת יותר מ-130 שנה והתפתחה לארגון חובק עולם עם סניפים ביותר מ-100 מדינות. הברון גונצבורג ו שמואל פוליאקוב, האחרון הידוע כמלך מסילות הברזל בשל מסילות הברזל הרבות שבנה ברוסיה, תרם כל אחד 25,000 רובל להקמתה. ב-1908 הברון גונצבורג היה שותף להקמת החברה היהודית ההיסטורית האתנוגרפית בסנט פטרבורג. החברה קיימה הרצאות על ההיסטוריה היהודית והקימה ספרייה, ארכיון ומוזיאון. הוא העניק פרסים למחקר היסטוריה יהודית, אבל המשימה העיקרית שלו הייתה פרסום של רבעון היסטורי Yevreyskaya Starina (עתיקות יהודיות), שפרסם מחקרים, זיכרונות ומסמכים.
לאחר מהפכת 1917 פרסמה החברה שני כרכים של מסמכים על מקורות הפוגרומים של 1881 ו-1903 ברוסיה. פעילותו של הברון לא הוגבלה לסיוע יהודי. ממשלת רוסיה קראה לו לעתים קרובות להתייעץ לגבי חוקים העוסקים בבורסה ובמוסדות עסקיים גדולים אחרים. הוא היה תורם נדיב לבניין מבית החולים לבורסה, נאמן של בית הספר למסחר של הצאר ניקולאי השני, חבר כבוד בוועדה של בית החולים לתינוקות הנסיך אולדנבורג משנת 1863, והחל משנת 1876 חבר כבוד של החברה לשיפור מצבם של ילדים עניים של סנט פטרבורג. בשנת 1890 הוא נבחר לנשיא האגודה להיגיינה והשכרה נמוכה של בתים בסנט פטרסבורג.על עבודת הצדקה יוצאת הדופן שלו עוטר הוראס גונצבורג בכמה מסדרים ומדליות רוסיות. יחד עם הנסיך אולדנבורגסקי, הוא היה מייסד המכון הארכיאולוגי של סנקט פטרבורג, מייסד המכון לרפואה ניסיונית, נאמן וחבר מועצת המנהלים של מספר מוסדות, כולל כמה בתי יתומים ובתי חולים, וחבר בוועדת הצדקה של הדומא העירונית.
רקע משפחתי בגונצבורג
משפחת גונצבורג הגיעה לביילורוסיה כמה מאות שנים קודם לכן מגרמניה דרך פולין. הרב גבריאל יעקב גונצבורג, סבו של הוראס, התגורר בוויטבסק והיה רב ועשיר מאוד. הרב גונצבורג היה הבעלים של הזיכיון לגביית מס הוויסקי בחצי האי קרים. עם פטירתו צבר בנו יוסף מיליונים באמצעות זיכיון זה. רבי גבריאל יעקב היה דור שלושה עשר לרבני גונזבורג שכיהנו בערים ברחבי האימפריה הרוסית, כולל וילנה, סלוצק, קובנה ופינסק.
אשתו של הרב גבריאל יעקב, לאה, סבתו של נפתלי, הייתה צאצאית של המהר"ל דרך סבה רבי משה רשקס.
שלוש שנים לפני פטירתו של הרב גבריאל יעקב בשנת 1852, הוענקה לו ולבנותיו ביילה ואלקה אזרחות כבוד. יבזל (יוסף) גונצברג, אביו של נפתלי, קיבל זמן קצר לאחר מכן אזרחות כבוד בירושה על "שירותיו לאוצר בגידול יין".
ב–1854 הוענקה ליבזל גונצברג מדליית הזהב של ההצטיינות על "הפגנת קנאות רבה ובלתי פוסקת באספקה סדירה של יין לחיילים" במהלך מלחמת קרים. בשנת 1856 הוענקה לו מדליית זהב נוספת שנקראה סרט אנדרו הקדוש.יחד עם משפחות יהודיות רוסיות עשירות אחרות, הוא עזר לממן את בניית חלק ניכר מרשת הרכבות של רוסיה.
בשנת 1859 פתח יבצל גונצבורג בית בנקאות בסנט פטרסבורג עם סניף בפריז. בראש הענף האחרון עמד בנו הצעיר, שלמה. הדורות הבאים של משפחת גונצבורג נישאו למשפחות בנקאים יהודיות אחרות והרחיבו את קשריהם העסקיים עם הבנקים הגדולים באירופה.
נפתלי הרץ גונצבורג נולד ב-8 בפברואר 1833 בזבניגורודקה, אוקראינה. הוא ומשפחתו עברו לסנט פטרבורג לאחר מלחמת קרים. לא ברור כיצד קיבל את חינוכו התורני; עם זאת, מכיוון שסבו רבי גבריאל יעקב היה רב ונפטר כשנפתלי היה בן 19, יש להניח שהוא למד עם סבו או עם תלמיד חכם שנשכר במיוחד ללמד אותו.על פי כמה מקורות, הוא למד עברית גם אצל מזכירו של אביו, מרדכי סוחוסטבר, שהיה סופר עברי; אדולף נויבאואר, ביבליוגרף יהודי; שניאור זקס, חוקר עברית; וצבי רבינוביץ', מחבר הספר "המנוחה והתנועה".
הוראס היה נשוי לבת דודתו אנה גסלבנה רוזנברג. אחיותיה היו נשואות לבנקאי זיגמונד ורבורג ממשפחת הבנקאים הגרמנית; הבנקאי פון הירש הרצפלד מבודפשט; ויזם בית הבנקאות באודסה, י. אשכנזי. אחותו של נפתלי, מתילדה, הייתה נשואה לאחיינו של פ. פולד, בנקאי חשוב שהיה שר האוצר בממשלת נפוליאון השלישי. אחת מבנותיו של נפתלי הייתה נשואה לג'וזף ששון מ"משפחת רוטשילד של המזרח".
גונצברג אנטרפרייזס
הברון נפתלי גונצבורג עמד בראש בית הבנקאות שירש I.E. גונצבורג והקים מפעלים נוספים, כולל בתי זיקוק לסוכר במחוז פודוליה, מכרות זהב, רשת חברות ספנות על נהר שקסנה, וחברת מניות משותפת בשפפם פלטינה.
הוא היה חבר במועצת הבורסה לניירות ערך וחבר מועצת העיר (עד 1892). הוא עמד בראש הקהילה היהודית בפטרבורג ובראש האגודה להפצת החינוך בקרב יהודי רוסיה (OPE) במשך 40 שנה. הרב יצחק אלחנן ספקטור היה חבר כבוד ב-OPE. נפתלי גונצבורג שימש גם כיועץ פיננסי לארכידוכס הסן-דרמשטאדט והיה קונסול כללי ברוסיה בין השנים 1868–1872, המקרה היחיד שבו רוסיה הסכימה למנות יהודי לקונסול. בנוסף, כהוקרה על שירותיו החשובים, העניק הדוכס מהסן-דרמשטאדט לנפתלי גונצבורג את התואר ברון. תואר זה הוענק עד מהרה גם לאביו, יבזל (יוסף). הצאר אלכסנדר השני העניק לגונצבורגים את הזכות להשתמש בתואר זה ברוסיה.
בשנת 1903 נחגג יום הולדתו ה-70 של הברון גונצבורג בכל רחבי אירופה וארצות הברית. הממשלה הרוסית העניקה אז לברון את מדליית אנה הקדושה (מדרגה ראשונה). בניו יורק קרן הברון דה גונצבורג הוקמה כדי להעניק כבוד לעבודה יוצאת דופן בהיסטוריה ובספרות יהודית.
הברון דוד גונצבורג
הידוע ביותר מבין 11 ילדיו של נפתלי גונצבורג, דוד (1857-1910), ירש את מעמדו של אביו בקהילה ואת קשריו הענפים בחוגי הממשל. הוא נשא לאישה את בת דודתו הראשונה, מתילדה גונצבורג, בתו של אחיו של אביו, אורי. עם זאת, בניגוד לשאר בני המשפחה, תחומי העניין שלו התמקדו בלימודי המזרח והערבית ולא בעסקים. הוא היה ידוע כבקיא ב–30 שפות!
הוא ערך את תרשיש לרבי משה אבן עזרא, שיצא לאור על ידי אגודת מקיץ נרדמים, והכין לדפוס את התרגום הערבי של אותו חיבור, עם פירוש. הוא גם חיבר עבודה חשובה על אמנות יהודית יחד עם ו.ו. סטסוב, L'Ornement Hébreu (ברלין, 1903). בספר זה מביא דוד גונזבורג דוגמאות לעיטור יהודי מכתבי יד שונים מסוריה, אפריקה ותימן.
הוא היה עורך של האנציקלופדיה היהודית הרוסית, Yevreyskaya Entsiklopediya. הוא ערך קטלוג של כתבי היד במכון לשפות המזרח ותרם רבות ל-Revue des Études Juives, ל-Revue Critique, ל-Voskhod, להיום ולאוספי מאמרים אחרים.
כמו אביו וסבו לפניו, דוד גונצבורג הביע עניין רב ברווחת הקהילה היהודית; הוא השתייך לארגונים רבים, כגון האגודה לקידום התרבות בקרב יהודי רוסיה והוועד המרכזי של האגודה להתיישבות יהודית. בפטרבורג ייסד על חשבונו את תלמוד התורה "מגן דוד". הוא
תמך במוסדות חינוך וצדקה יהודיים לא רק בפטרבורג אלא בכל רחבי רוסיה, כולל תחום המושב.הברון דוד גונצבורג היה מייסד האגודה ללימודי המזרח והאגודה לסיוע ליהודים עניים בפטרבורג, וחבר לכל החיים באגודה הארכיאולוגית של סנט פטרבורג ובחברה האסיאתית של פריז.
ספרייתו האישית של דוד גונצבורג הייתה אחת הספריות הפרטיות הכי גדולות באירופה והכילו ספרים וכתבי יד נדירים רבים. הוא ירש חלק מהספרים וכתבי היד של אביו נפתלי וסבו יוסף, שהיו אספנים גדולים. ספרייתו המפוארת נמצאת כעת ברשותו של הספרייה הממלכתית של לנין במוסקבה.
המודיע, מגזין ענין, 26.4.2017