בסיום "ניצוצי אור, – הוא ספרו האחרון – מפרש הרב ראובן מרגליות זצ"ל את נוסח ההדרן.
תחילה הוא מזכיר דברי המפרשים על המלים "הדרן עלך וכו' " שהוא מלשון הדר – חזר. לאחר מכן הוא מביא את פירושו של ר' חיים ב"ר בצלאל – אחי המהר"ל מפראג – ב"ספר החיים" (זכיות פ"ב): "לפי שהתלמוד אינו מהודר רק אצל ישראל, וכן ישראל אינו מהודר לפני השי"ת רק בשביל התורה שבעל פה… על כן אנו נוהגים לומר בכל סיום מסכת הדרן עלך והדרך עלן".
רבי ראובן מרגליות מעיר בקשר לפירוש זה, כי לפי דעתו עתיקה מטבע-הלשון של "הדרך עלך וגו' ", והיא נוסדה כמקבילה לסיום בעבודת המקדש. מצינו במס' ראשה השנה (לא א) כי במוספים של שבת היו אומרים שירת האזינו, כשהיא מחולקת לששה פרקים המסומנים בראשי תיבות: הזי"ו ל"ך. וכדרך שחלקו השירה בבית המקדש, כך חלקו אותה בקריאתה בבית הכנסת. ויש לפרש את הוראת הסימן: הזי"ו ל"ך בתור – הדרן לך. כלומר, הזיו שלנו שלך הוא, ממך קיבלנוהו. וגם, כי הזיו שלנו מגישים אנחנו לך. ובדומה לכך: "בשעת פטירתן מה היו אומרים: יופי לך מזבח, יופי לך מזבח" (סוכה מה א). כלומר, היופי והזיו שלנו, לך מזבח הוא, הדרן עלך, וגם היופי והזיו שלך הוא שמאיר עלינו, הדרן עלן*.
והנה ר' יצחק עראמה בספרו "עקידת יצחק" (פרשת דברים, שער פז) מאריך להסביר את הענין שאין שינוי וחילוף בעצמיותו של הקב"ה, וכי כל חילוף ושינוי בו הוא רק מצד המקבלים. בין היתר נאמר שם: והוא עצמו מה שהורגל בפני החכמים לומר הדרן עלן והדרן עלך, זיוך עלן וזיון עלך וכו'…
דומה, שאין ספק כי המילים: זיוך עלן וזיון עלך – אינן תוספת ביאור של ר' יצחק עראמה למלים: הדרן עלן והדרן עלך, אלא חלק מקורי של נוסח ההדרן, כפי שהיה נהוג בסביבתו של ר' יצחק עראמה. ודבר זה מלמדנו שתים: א) נוסח זה שהיה כנראה רגיל בספרד, ואולי גם במקומות אחרים – מקיים את פירושו של ר' חיים ב"ר בצלאל, אחי המהר"ל. ב) ההקבלה המילולית ולא רק הענינית, בין נוסח ההדרן "זיוך עלן וזיון עלך" – ו"הזי"ו ל"ך". מחזקת השערתו של ר' ראובן מרגליות זצ"ל, כי נוסח ההדרן נולד על ברכי מטבע-לשון ומנהג עתיקי ימים.
טוביה פרשל מתוך "אור המזרח"
בדבר נוסח ההדרן
בספר היובל לכבוד הגרי"ד סולובייציק, כרך שני עמ' תתתסה-תתתסו, דן פרופ' דניאל שפרבר במנהג הקדום לעטר את ספרי התורה בחג שמחת תורה בעטרה מיוחדת ולהניח את העטרה על ראשי העולים לקריאה, לפי דעתו יש בו משום המחשת הרעיון הגלום בדברי ההדרן: "הדרן עלך והדרן עלן", כפי פירושו של ר' חיים בר' בצלאל ב"ספר החיים", כי "הדרן" וה"הדרך" כאן הן מלשון "הדר" (הא ודלת קמוצות).
ב"סיני", כסלו-טבת תשל"ג, הצבעתי על דברי ר' יצחק עראמה בספרו "עקידת יצחק" (פרשת דברים, שער פ"ז): "והוא עצמו מה שהורגל בפי החכמים לומר הדרן עלך והדרן עלך, זיוך עלן וזיון עלך וכו'…". והערתי כי נוסח זה של ההדרן מקיים את פירושו של ר' חיים בר' בצלאל.
נוסח קדום זה מחזק גם את סברתו של ד. שפרבר.
מבקש אני להוסיף כאן: מצאתי זכר נוסף לנוסח זה של ההדרן. בשנת תק"ה נדפס בליוורנו ספר "עומר השכחה", פירוש לספר משלי, לר' אברהם גבישון (עם הוספות מבנו יעקב) שחי במאה השש עשרה בצפון אפריקה. מובאים בראשו דברים בשבח הספר. רבי שמעון בן ר' צמח דוראן (מצאצאי הרשב"ץ) מאלג'יר. שחי בזמנו של המחבר כותב בין היתר: "… ולמען שלא נהיה מכפויי טובת הש"י… לכן אומר הדרן עלך חכם ר' אברהם, זיוך עלן חכם ר' אברהם, הדרן עלך חכם ר' אברהם, פארך עלן חכם רק אברהם, לא תזוז מינן חכם ר' אברהם, לא תנתש ממנו חכם ר' אברהם ולא נתנשי מינך לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי".
דומה שאין ספר כי לפנינו מליצה הבנויה על נוסח ההדרן כפי שהיה נהוג באותו מקום ובאותו זמן.
(מתוך "סיני" כסלו-טבת תשל"ב)
* על הקשר בין משנה זו וההדרן, עי' ר' יחזקאל בנעט בפירושו הגרמני למשניות סדר מועד, לוח התינוקים, עמ' 534, הערה יב; ועי' גם במאמרו של שאול ליברמן. "קלס קילוסין", "עלי עי"ן", עמ' 81. הערה 33.