אגרת המוסר של רבינו משה בן נחמן לבנו ידועה למדי. היא נדפסה הרבה פעמים וגם נכנסה לכמה הוצאות של הסדור.
ברם עד היום לא עמדו החוקרים על כך כי אגרת זו לא מידי רבינו משה בן נחמן יצאה, אלא רבינו משה מאיוורא, בן דורו של הרמב"ן וזקן ממנו בשנים, הוא אביה – מולידה.
איגרת זו מובאת בקיצורים קלים, כמעט מלה במלה, בשם רבי משה מאוייורא בספר "ארחות חיים" (בהפרק ענינים אחרים מתשובה") לר' אהרן מלוניל, ובספר "כל בו” (בסוף סימן ס"ז פ"א).
החלק השני של האיגרת מובא בספרים אלה כמעט אות באות ללא שנוי.
התחלת האיגרת איננה ניתנת ב"ארחות חיים" וב"כל בו" מלה במלה, אלא נמסרים בהם רק עיקרי הדברים. אותם הדברים הבאים באגרת בהרחבה נמסרים בספרים האלה בקיצור. מורגש כי הם נתקצרו מתוך מקור שהיה ארוך ומבואר יותר. ואמנם בעל "הכל בו" כותב במפורש שהוא מוסר את דברי הר"מ מאיוורא בקיצור: "ואכתוב בקוצר דברים המביאים את האדם לידי יראת חטא אשר כתב הר"מ מאיוורא".
רק בסוף האגרת שונה מן הנוסח המובא ב"ארחות חיים" וב"כל בו", ומוכח שהוא תוספת של מעתיקים מאוחרים.
השוואה קפדנית של נוסח האגרת עם זה שבספרים הנזכרים מאשרת ללא שיור של ספק כי הם זהים. נשאר לנו רק לברר מי הוא שכתב את הדברים: רבינו משה מאיוורא או רבינו משה בן נחמן?
הדעת היתה נותנת לא להוציא את האגרת המפורסמת מחזקתה, ולראות בהזכרת ר' משה מאיוורא ב"ארחות חיים" וב"כל בו" (שאחד שאב מן השני) טעות כותב מצויה. נתחלף להם רבינו משה בן נחמן ברבינו משה מאיוורא.
אך דעה זו איננה ניתנת להאמר, קטע מדברי ר' משה מאיוורא ב"ארחות חיים" וב"כל בו" מובא כבר על ידי ר' פרץ בן אליהו, בן דורו של הרמב"ן, בשם הר"מ מאיוורא, בהגהותיו לספר המצוות הקצר (סימן י"א) – וזו ראיה שאין לה ספק כי אמנם ר' משה מאיוורא הוא מחבר דברי המוסר האלה, ולא הרמב"ן, לו יוחסו בטעות.
טוביה פרשל, "חירות" 31 מרץ 1961