כתב הרמב"ם ב"אגרת תימן" סמוך לסופה: "…וכמו שהוכיחו רבותינו לשאת כזבי ישמעאל ושקרו ולשתוק ממנו, וסמכו זה לפסוק שכתוב בשם בניו 'ומשמע ודומה ומשא'(בראשית כה, יד) – שמע, דום ושא".
וכבר האריכו חכמים[1] לדבר על אימרה זו המובאת על ידי הרמב"ם, הצביעו על דברי התרגום, הידוע בשם "יונתן בן עוזיאל", והמוסר פסוק זה במלים: וצמיתא (נ. א. וצאיתא), ושתוקא וסוברא, ומנו מחברים שונים שהשתמשו בפסוק "ומשמע ודומה ומשא" – במובן שמע, דום ושא.
כך, למשל, כותב ר' יהודה אריה ממודינה בספרו הקטן "צמח צדיק", פרק י"א, "מהכעס": "ומה טוב לעשות כמאמר המליצים האחרונים ומשמ"ע ודומ"ה ומש"א, כמאמרם ז"ל (יומא כג, א): הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין…"
בשנת תשכ"ה הופיע "ספר המוסר" למשורר התימני, בן המאה הט"ז, ר' זכריה אלצ'אהרי, במהדורת יהודה רצהבי.
במחברת העשרים (עמ' 228) כותב המשורר בין היתר: "ועתים גלי ים הצרות יהדפוני, והדאגות ירדפוני, וכאשר יתקפוני, לא במהרה ירפוני, עד כי גדל יגוני, לפי רוב עווני. ככה רעיוני סוערים יום וליל, ילכו מחיל אל חיל, פעמים בתבערה ובמסה, ממשמע ודומה ומשא, ופעמים בקברות התאוה, מהם נפשי כל היום דוה".
המהדיר מבאר את החרוזים האחרונים: בתבערה ובמסה – עפ"י דברים ט, כב, בהוראתן הכללית של תיבות אלו: ביסורין ובנסיונות. ממשמע וכו' – בני ישמעאל (בראשית כה, יד), כאן הכוונה לשליטי תימן הרודים בישראל. בקברות התאוה – חטאים ופשעים, שהם פרי התאווה ויצר הרע, ואולי הכוונה למאסרו בתימן.
יתכן שזה פירוש הדברים. אבל, דומה עלי, שקרוב יותר לומר כי במלים "ממשמע ודומה ומשא" התכוון המשורר למליצה שהזכרנו למעלה, ויהיה פירוש הדברים כך: רעיונותיו סוערים… לפעמים מתוך יסורים ונסיונות בשל שמיעה [של חרופין], דומיה ומשא, ולפעמים בעטים של תאוותיו חטאיו שבגללם נפשו עליו דוויה. פירוש זה משתלב יפה עם כל תוכן הדברים שם[2].
המליצה המובאת באגרת תימן של הרמב"ם – ודאי שהיתה ידועה בתימן[3].
הרמב"ם מוזכר כמה וכמה פעמים ב"ספר המוסר". נמצאים בו סיפור על הרמב"ם ושירים בשבח "משנה תורה" ו"מורה הנבוכים". פעם אחת מובאים דברים של הרמב"ם, אך הוא לא נזכר בשמו: "והחכם אמר לפי תומו מסיח, לא בא המשוגע הזה [מחמד] אלא לישר דרכי המשיח" (המחברת השביעית, עמ' 126). המהדיר מעיר כי אינו יודע מקור הדברים. נציין כי דברי הרמב"ם בסוף פרק י"א של הלכות מלכים ב"משנה תורה", אלא הם הושמטו בדפוסים של הדורות האחרונים.
מתוך "הדואר" גליון י"ג, יט בשבט תשל"ה
[1] דוד כהנא "משלי עם", האסיף, שנה ג', תרמ"ז, מספר ק"י: שנה ד', תרמ"ח, בסוף המאמר, ועיין שם מספר ק"פ. א. ב. דובזעוויץ "משלים המוניים", "קדימה", ניו יורק, שנה א, תרנ"ט, עמ' 124: נ. ש. ליבאוויטש "השמע יצחק", מהדורה שניה, ניו יורק, תרצ"ד, עמ' לח. ועיין גם "תורה שלמה" להרב מ. מ. כשר, לבראשית כה, יד, בהערותיו לדברי המדרש הגדול, ועיין גם בספר "כתר תורה" על תרגום יונתן לר' אברהם גוטענפלאן, עמ' כז -כח. וראה גם א. י. גרינברג "עטורי תורה", בראשית, כרך א, עמ' 209.
[2] במקום אחר אומר המשורר (המחברת הכ"ו, .עמ' 306): "אזכירה עבודת דומה ומשא" – ושם כנראה הכוונה לשעבוד מלכות ישמעאל, כהערת המהדיר שם, אם כי אפשר גם לפרש "שעבוד של דומיה וסבל".
[3] ועיין בדברי המדרש הגדול, שמוצאו מתימן, שצויינו בהערה 1.