.רבי אברהם אבן עזרא נלחם נגד מפרש אחד שרצה לומר כי השבת הנזכרת במקרא מתחילה בבוקר ומסתיימת בבוקר שלאחריו.
הראב"ע מספר שבהיותו בלונדון בא אליו בחזון לילה ציר שלוח משבת מלכתא ובידו אגרת.
"אני שבת עטרת דת יקרים רביעית בעשרת הדברים ובין ד' ובין בניו אני אות ברית עולם לכל דורים ודורים".
בהמשך האגרת מתלוננת שבת מלכתא שתלמידיו של האבן עזרא הביאו לתוך ביתו פירוש ששם כתוב לחלל את השבת באשר המפרש מבאר כי היום הנזכר בתורה מתחיל מן הבוקר ולא מן הלילה שלפניו. היא דורשת ממנו "לאזור מתניו לכבודה, להלחם מלחמת התורה עם אויבי השבת ולא לשאת פני איש".
הראב"ע קם משנתו ולאור הלבנה חפש בפירוש שתלמידיו השאירו אצלו ביום שלפניו ואכן מצא את הדברים עליהם העירה אותו השבת. "והנה שם כתוב בפירוש "ויהי ערב ויהי בוקר" והיא כי כאשר היה בוקר יום שני אז עלה יום אחד שלם כי הלילה הולך אחר היום".
האבן עזרא כתב אז מאמר חריף נגד אותו מפרש וקרא לו "אגרת השבת".
יש סבורים שאותו מפרש היה הרשב"ם נכדו של רש"י ואחיו הגדול של רבינו תם, באשר מוצאים אנו בפירוש הרשב"ם לתורה אותו פירוש שהראב"ע מזכירו באגרת השבת שלו, ואלו דברי הרשב"ם על הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד": "אין כתיב כאן כאן ויהי לילה ויהי יום אלא ויהי ערב – שהעריב יום ראשון ושקע האור ויהי בוקר, בוקרו של לילה, שעלמה עמוד השחר הרי הושלם יום".
אולם קשה לקבל אתסברתם. ראשית אין זה בטוח שהראב"ע ראה את פירוש הרשב"ם (על ענין זה נדון פעם אחרת בפרוטרוט). ואם גם נניח שקרא את פירושיו היה רואה שלא עלה אף פעם בדעתו של מפרש זה לפגוע בשבת של ההלכה אלא שהרשב"ם הולך בשיטתו שקבע לו בפירושו לתורה לפרש את הפשט הפשוט לפי דעתו גם במקום שהוא סותר את ההלכה המוציאה דיניה לרוב במדות הדרש מן הפסוקים. בדרך זו הלך הראב"ע עצמו בפירושו לתורה בכמה פסוקים.
על כוונתו זו בפירושו מספר הרשב"ם בהתחלת פרשת וישב: והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא… וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה, נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו שלש מקרא, ואף אני שמואל ברבי מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאה היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום". ואם גם בא לפרש את הפסוקים לפי עומק הפשט הוא מזהיר במקומות רבים את הקורא שידע כי ההלכה היא העיקר ולא יזוז ממנה, כך למשל כותב הוא בראש פרשת משפטים: "ידעו ויבינו יודעי שכל כי לא באתי לפש הלכות אע"פ שהם עיקר. כי מיתור המקראות נשמעים ההגדות והלכות… לפי דרך ארץ. ואעפ"כ ההלכות עיקר כמו שאמרו רבותינו הלכה עוקרת משנה".
האם יאומן כי הראב"ע בראותו דברים כאלה היה חושד את הרשב"ם שבא לפגוע בשבת?
יתר על זה. הראב"ע שעמד בקשר מכתבים עם רבינו תם בודאי ידע גם על גדולתו וחסידותו של אחיו הגדול.
הרשב"ם היה הולך תמיד כשעיניו מורדות למטה באר לא רצה לראות ברע. במרדכי סוף מסכת עירובין מסופר עליו שפעם אחת מפאת שלא היה רגיל להגביה את עיניו כמעט שהיה עולה בקרון אשר סוס ופרד משכו בו ולא הרגיש בדבר. רבינו תם שנזדמן למקום קרא אליו "אל תהיה צדיק הרבה, שא מרום עיניך, והנה סוס ופרד לקראתך" והעמידו על שגגתו.
על איש כזה. שנודע בגדולתו בתורה ובחסידותו, בודאי שלא היה ראב"ע כותב בסגנון של חמה, קצף וקללה כמו שהוא עושה זאת ב"אגרת השבת".
הוא היה מוכיח לו טעותו, כמו שהוכיח עוד מקודם את רבינו תם על אשר שלח ידו לכתוב שירים במשקל הספרדים ("ומי הביא לצרפתי בבית שיר, ועבר זר מקום קדוש ורמס") והיה מתבלם גם בדברי חדודים התולים ושנונים אבל לכעס והתמרדות לא היה בא.
אם כן ודאי הוא שדבריו מכוונים נגד מפרש אחר, אפשרי גם שתלמידיו של הראב"ע הביאו אליו רק חלק מפירוש הרשב"ם והוא גם לא ידע מי חברו – על כן יצא למלחמת השבת כאשר דמה כי מפרש זה כוונתו לעקור ההלכה.
(המודיע י"ט טבת תשי"ד)