צ'יחנוביץ (גליל ביאליסטוק), י"ז בכסלו תרע"ו (1915) – ירושלים, י"ח בניסן תשנ"ו, (1996)
בן הרב קלמן, ושרה עטל.
בן שנתיים נתייתם מאביו. למד בבית ספר עברי בעיירתו. בן י"א גלה למקום תורה, לישיבה שהוקמה על ידי הנובארדוקים בעיירה סימיאטיץ. משם עבר לישיבת לומז'ה. היה חביב מאוד על רבותיו בשל התמדתו הרבה ובקיאותו הגדולה. היה עוסק גם בספרות התשובות שבדרך כלל איננה בתחום לימודיו של בן ישיבה. בהיותו עוד תלמיד בבית הספר העברי בעיירתו היה קשור ל"מזרחי". בישיבה הוסיף לקיים מגעים עם התנועה. בשנת תרצ"ז, זמן קצר לאחר שהוסמך להוראה, עלה לארץ בסרטפיקט של סטודנט כדי להמשיך לימודיו בישיבת פתח תקוה, שהיתה שלוחה של ישיבת לומז'ה. הימים היו ימי המאורעות (תרצ"ו-תרצ"ט), ואברמסון ותלמידים אחרים של הישיבה הצטרפו ל"הגנה" ומילאו תפקידי שמירה. הוא שקד על לימודיו: ש"ס ומדרשים, מפרשים ופוסקים, ראשונים ואחרונים. לבו נמשך גם לשירת ימי הביניים. היה מבקר בבית ביאליק בתל אביב ובעוד ספריות והתעמק ביצירות של משוררים ופייטנים ובמחקרים שנכתבו עליהן.
בשנת תרצ"ט החל ללמוד באוניברסיטה העברית בעידודם של פרופ' דוד ילין והרב שמחה אסף, שעמדו על כשרונותיו וידיעותיו המופלגות. הרב אסף, ביחוד, עזר לו להסתדר מבחינה כלכלית. היה מגוייס במלחמת השחרור. בשנת תש"י קיבל את התואר מ.א. בציון "מעולה".
משנת תשי"א עד תשי"ח הורה בסמינר התיאולוגי בניו יורק. בשנת תשי"ב הוענק לו מטעם הסמינר התואר דוקטור. בשעותיו הפנויות התמסר לחקר אוצרות כתבי היד, ובתוכם כתבים מן הגניזה של קהיר, שברשות הספריה של המוסד.
לאחר שובו לירושלים נתמנה פרופיסור-חבר, ומאוחר יותר פרופיסור מן המנין, באוניברסיטה העברית. היה מלמד תלמוד וספרות הגאונים והראשונים עד פרישתו בשנת תשמ"ו. תקופה מסויימת לימד גם באוניברסיטה בר-אילן. בשנים בהן שירת באוניברסיטה העברית וגם לאחר מכן ביקר כמה פעמים בארצות הברית והיה משמש פרופיסור-אורח בסמינר התיאולוגי ובישיבה-אוניברסיטה.
בשנת תשכ"ג עשה כמה חודשים בקיימברידג' ועסק בבדיקה וזיהוי של קטעי הגניזה המצויים שם בספריית האוניברסיטה ובווסטמינסטר קוליג' (על כתבים רבים שזיהה חתם את שמו). בשנת תשל"ד יצא בשליחות לברית המועצות. הירצה בחוגים של מסורבי עליה במוסקבה, מינסק וריגה.
בימי נשיאותם של ש. ז. שזר, א. קציר וי. נבון היה מן המרצים בחוג לעיון במקרא שהתכנס בבית הנשיא. כן היה מן המרצים בחוג לתנ"ך שהתקיים במוצאי שבתות בביתו של ראש הממשלה מנחם בגין. בתור אחד מגדולי החוקרים של הכתבים שנתגלו בגניזה של קהיר, הוזמן על ידי הנשיא יצחק נבון להילוות אליו בביקורו הרשמי המצרים בסתו תשמ"א.
אברמסון היה חבר האקדמיה ללשון העברית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והאקדמיה האמריקנית למדעי היהדות. משנת תש"ך היה חבר הועד הפועל, ובשנים תשנ"ב – תשנ"ה כיהן כיושב ראש, של "מקיצי נרדמים".
הוא היה חוקר פורה ביותר. חיבר כמה וכמה ספרים מונומנטליים. במשך למעלה מחמישים וחמש שנים, מאז החל ללמוד באוניברסיטה העברית עד יום מותו, פירסם מחקרים, מאמרים, הערות והערכות ספרים רבים מאוד בכתבי עת וקבצים שונים, מהם שערך או השתתף בעריכתם (היה עורך "לשוננו" משנת תשל"ב עד תש"ם; היה מעורכי "ספר חנוך ילון", "ספר חיים שירמן", ועוד). הוסיף הערות לספרים (נוספות והערות במהדורת י. בלוי של "תשובות הרמב"ם", ועוד) וכתב הקדמות לספרים של אחרים.
לא היה כמעט מקצוע בתורה ובחכמת ישראל שלא עסק בו. ביחוד הגדיל לעשות בחקר הספרות הרבנית, בשירת ימי הביניים ובבלשנות עברית.
נפרט רק קצת מיבולו הספרותי העשיר.
הוא הירבה לכתוב על תקופת הגאונים וספרותה – היה מראשי המדברים בתחום זה – ועל ראשוני המפרשים והפוסקים, והוציא מחיבוריהם ששרדו בכתב-יד, מהם שזיהה, שיחזר ואפילו תירגם מערבית. פירסם בין היתר: במרכזים ובתפוצות בתקופת הגאונים (פרקים בתולדות הגאונות וראשות הגולה בארץ ישראל ובבבל ותולדות החכמים במצרים ובאפריקה הצפונית, מיוסדים על כתבי-יד הגניזה, ירושלים תשכ"ה); רב נסים גאון (חמישה ספרים, שרידים מחיבוריו, יוצאים לאור על פי כתבי-יד בצירוף מבואות, הערות ומפתחות: ספר המפתח למנעולי התלמוד, פירושים לתלמוד, פסקי הלכות, מגילת סתרים, חיבור יפה מן הישועה, ירושלים תשכ"ה); כללי התלמוד בדברי הרמב"ן (כמאתיים כללים במשנה ובתלמוד שנאספו מדברי הרמב"ן ונלוו עליהם חמישה פרקים של דיוקים ודקדוקים ברמב"ן בדרכי חידושיו, בלשונו ובמקורותיו. ירושלים תשל"א); עניינות בספרות הגאונים (מחקרים בספרות הגאונים ותשובותיהם שבדפוס ובכתבי-יד, ירושלים תשל"ד); בעלי תוספות על התורה (חיבור דיבורי התוספות שבש"ס לפסוקי התורה, לסוף פרשת שופטים ופרשת כי תצא, יוצא לאור על פי כ"י בצירוף מבוא והערות. ירושלים תשל"ה); חמישה שערים מן ספר המקח והממכר לרב האיי גאון (המקור הערבי ושלושה תרגומים, עם מבוא מקיף והערות. ספר היובל להגאון רבי י. ד. סולובייצ'יק. ירושלים תשמ"ד); מתורתו של רב שמואל הנגיד ("סיני", כרך ק', תשמ"ז); פרקים מן ספר מבוא התלמוד לרב שמואל בן חפני (המקור הערבי ותרגום עברי בצירוף מבואות והערות. ירושלים תש"ן); רבנו ברוך ב"ר שמואל הספרדי (א. על פירושו לתלמוד. ב. מן פירושו למסכת קידושין. בר-אילן, ספר השנה כ"ו-כ"ז, תשנ"ה); פירוש רבנו חננאל לתלמוד (א. מחקר מקיף על הפירוש. ב. קטעי ר"ח למסכתות גיטין, קידושין, ב"מ, ב"ב, חולין, זבחים, ועוד. ירושלים תשנ"ה).
מחקריו הרבים בשירת ימי הביניים כוללים מהדורות של בן-משלי (תש"ח) ושל בן-קוהלת (תשי"ג) לרבי שמואל הנגיד על פי כתבי-יד וספרי דפוס בצירוף מבואות, הערות ומפתחות; בלשון קודמים – מחקר בשירת ישראל בספרד (תשכ"ה). בו הראה כי משוררים גדולים הבליעו לתוך שיריהם בתים שלמים של קודמים או של בני זמנם.
גדולה היתה תרומתו של אברמסון לחקר הלשון העברית. בתחום זה הוציא, בין היתר, שני חיבורים גדולים: שלושה פסרים של רב יהודה בן בלעם (מקור ותרגום לעברית על פי כתבי-יד וספרי דפוס בצירוף מבוא והערות. ירושלים תשל"ה). מפי בלעי לשונות (מחקרים בדברי רב יהודה חיוג', רב יונה בן ג'נאח, ראב"ע ורד"ק מיוסדים על כתבי-יד וספרי דפוס עם מבואות, הערות ומפתחות. ירושלים תשמ"ח).
הוא הביא לדפוס כתב-יד שלם וקדום (נכתב בשנת 1290 בספרד) של מסכת עבודה זרה עם מבוא והערות (ניו יורק תשי"ז); הכין תרגום עברי של מסכת בבא בתרא עם פירוש חדש, חילופי גירסאות ומראי מקומות (תשי"ח); הקדים מבוא מקיף לצילום דפוס קראקא, של"ג, של דרשות על התורה לרב יהושע אבן שועיב (ירושלים תשכ"ט) וכתב סיום על הירושלמי (ירושלים תשנ"ב).
הוא עסק גם בחקר הספר העברי ובחקר פתגמים (בתחום זה כתב גם ביידיש: ביי די קוואלן, חתום ש. ירושלמי, "יידישע שפראך", ניו יורק 1953), ועוד השאיר אחריו ספרים ומחקרים רבים.
בקיאותו המפליאה בכמה מקצועות של חכמת ישראל איפשרה לו להצביע על צדדים מסויימים באישים וביצירות בספרות עמנו שחוקרים אחרים לא עמדו עליהם.
הוא זכה בפרס ביאליק של עיריית תל אביב (תשכ"ז), פרס הרב י. ל. מימון ז"ל של מוסד הרב קוק (תשכ"ט. הוא היה קשור מאד למוסד הרב קוק וחבר הנהלתו וחלק גדול מספריו ומחקריו הופיעו בהוצאתו), פרס ישראל (תשל"ד), פרס רוטשילד (תשל"ד) ופרס הרב קוק של עיריית תל אביב (תשמ"ט).
היה מיודד מאד עם ש"י עגנון וחיים הזז ועזר בהוצאתו של עזבונם הספרותי.
משה קרונה, אישים וניחוחים (תל אביב, תשנ"ד עמ' 13-26); נ. גוטקינד, "זהוי דפים בודדים מתוך הגניזה", הצופה, כ"ז ניסן תשל"ד; י. ד. גילת, "גדול בתורה ובחכמה", הצופה, י"ג סיון תשנ"ו; "לזכרו של שרגא אברסמון", האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים, תשנ"ז (כולל ביבליוגרפיה).