א.
אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית (סוטה ה, א).
רש"י: אחד משמונה בשמינית. משקל קטן הוא… כלומר, צריך שיהיה בו מעט גאוה שלא יהו קלי הראש מסתוללין בו ויהיו דבריו מתקבלין עליהן בעל כרחם.
מעשה ששאלו פעם את רבי איסר זלמן מלצר: אמר חז"ל תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית (של גאוה). כיצד זה, אם כן, נתקלים לעתים בתלמיד חכם שעובר את המידה האמורה? השיב: אותם תלמידי חכמים שעוברים את הגבול אחד משמונה בשמינית אינם בקיאים, כפי הנראה, בחכמת התשבורת[א].
ידועה אמרתו של הגאון מווילנא כי אחד משמונה בשמינית איננו רק משקל, אפשר לפרש אותו גם כמראה מקום. אחד משמונה – הפסוק השמיני, בשמינית – בפרשת השמינית של התורה (פרשת וישלח). הפסוק הוא: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך…", מרמז הוא כי האדם צריך להית תמיד קטן ושפל בעיניו[ב].
הגאון לא היה היחיד שפירש אחר משמונה בשמינית כמראה מקום. כבר פירך כך המהרש"א[ג]. הנה מצאנו לבן דור של המהרש"א שאף הוא פירש כך ופירושו הוא מבחינה מסויימת קרוב לפירושו של הגאון.
רבי יוסף יוסקה בן הרב יהודה יודל, בן המאה הי"ז, שהיה רב במינסק ולאחר מכן ברובנא, כותב בספרו "יסוד יוסף" (פרק נ"ד) שמצא בכתבי הגאון החסיד מוהר"ר וואלף זצ"ל מפוזנא"[ד] פירוש למאמר "תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית". השם של ע"ב היוצא מן הפסוקים "ויסע, ויבא ויט" (שמות י"ד, יט-כא) מסודר בזוהר בפרשת בשלח באותו סדר שהוא מסודר במרכבה העליונה – בתשע שורות שכל אחד היא בת שמונה שמות. "אחד משמונה", אחד מן השמונה שמות – "בשמינית", בשורה השמינית, הוא ענו. כלומר תלמיד חכם צריך להיות ענו.
ב.
הזכרנו את הגאון. יורשה לי להוסיף כאן הערה קטנה. בשנה שעברה לרגל מאתיים שנה לפטירתו של הגר"א נתפרסמו מאמרים ומחקרים שונים על הגאון. לא ראיתי (ולא ראינו אינה ראיה) בפרסומים אלה, וגם לא בספרים שנכתבו על הגאון בדורות האחרונים, כי שציין כי הגאון הביא לווילנא איש מיוחד שילמד את בני הנוער לקרוא בציבור את התורה, חמש המגילות וההפטרות.
מספר אדם הכהן לבנזון בהקדמתו לספרו "באורים חדשים" (וילנא, תרי"ח) כי כאשר היה בן אחת עשרה "אז הואיל אבי הזקן לתת גם אני ללמוד מאיש ירא ה', ר' משה כהן שמו, המלמד אז כל הנערים טובי השכל בעירנו ווילנא יע"א לקרוא בהקהל העם בספר התורה ובחמש המגילות ובמגלות הנביאים להפטרות[ה] כדת הקריאה הנכונה אשר יסדוה אבותינו אבות הלשון, והאיש בא הלום לעשות כן על פי מצות הגר"א זללה"ה.
קראתי הדברים לפני עשרות שנים, מאז ביקשתי למצוא פרטים נוספים על ר' משה כהן, אך הדבר לא עלה בידי.
מאת טוביה פרשל מתוך "הצופה" כ' בטבת תשנ"ט.
[א] ידעאל מלצר "ברך עם החיים" (עמ' 567. הדברים מובאים שם מפי דוד תמר).
[ב] ראה "דברי אליהו" לרבי יהודה פארפעל ולרבי אברהם דוב בלאך.
[ג] ראה גם פירושו של ר"י אייבשיץ ("יערות דבש", חלק א, דרושי"ב). ר"י אייבשיץ אומר על פירושו כי הוא האמיתי. פירושו מוזכר על ידי ע. שטיינזלץ במהדורתו על מסכת סוטה.
[ד] רביוואלף זה הוא כנראה רבי שמעון וואלף אויערבך שהיה רב בטורבין, לובלמא, לובלין, פרעמיסלא, פוזנא, וינה, פראג. הוא נפטר בשנת שצ"ב. ראה עליו ק. ליבן, "גל עד", עמ' 76-75, מאמרו זל פ. בלוך ב"ספר הזכרון" לדוד קויפמן, וב"שם הגדולים החדש" לר' אהרן וואלדען, מערכת גדולים, אות ו' (סימן י"ח).
[ה] לפי הגר"א יש לקרוא את ההפטרה מספר נביאים שלם כתוב על קלף.