פרשת יתומי המלחמה בהולנד וארצות אחרות
ילדי פינאלי לא נשארו ללא קרובים.
אחים ואחיות להוריהם בישראל ובעולם ובהתגנב אליהם השמועה כי ילדי אחיהם ואחותם חיים, שנצלו מן השואה ונמצאים אי שם אצל משפחה קטולית לא נחו ולא שקטו עד שמצאום.
לא בנקל נפרדו הגוים מן הילדים. ממקום למקום הבריחו אותם. העלימו מן הילדים הרכים צור מחצבתם ושיש עוד קרובים וגואלים להוריהם בעולם.
וגם אחרי שהועלתה הפרשה כולה בבתי המשפט הגויים, וגם אחרי שכבר יצא הפסק שיוחזרו לעם ישראל – לא קבלו הקטולים עליהם את הדין, ערערו על הפסק, וכדי למנוע בכל מכיר את החזרת הילדים לעם ישראל הבריחום שוב למקום שם היו בטוחים שלא תשיגם יד יהודית.
שנים על שנים נמשך המאבק עד שנצחו קרובי הילדים והם נמסרו לחסותם.
נצחו קרובי הילדים – אך לא עם ישראל.
כי במשך כל השנים האלו של מאבק ומערכה – עמד העם היהודי מנגד. כאילו אין ילדים אלו – ילדיו כאילו אין מאבק הקרובים מאבקו.
בודדים עמדו הקרובים והידידים של המשפחה במשך שנים במערכה. בודדים עמדו נגד שלטונות כנסיה וכמורה עצומים. בודדים היו בחפושיהם אחרי הילדים ובודדים היו בהופיעם בערכאות הגויים הצרפתיים, ברעה ופחד בלב לפסק דינם: למי הילדים שהורתם ולידתם בישראל?
רק אז כשכל הפרשה הגיעה לציבור הרחב ואלמנטים אנטי-קטוליים עטו עליו כאמצעי תעמולתי ובאספה הלאומית בצרפת תבעו צירים סוציליסטים לעשות שפטים בכמורה – אז גם נתעורר המצפון היהודי.
אם נשמעו גם מחאות ברחוב היהודי, היו אלה מחאות "בקול דממה דקה". לא יצאנו בקטרוג נגד גונבי וחוטפי הילדים. צפינו כולנו לפסק הדין של בית המשפט העליון, ציפינו לאיזה פשרה בין קרובי הילדים וגונביהם. לא יצאנו בקטרוג נגד כל מערכת העלאת פרשיות יתומי מלחמה לפני בתי משפט הגויים שהם יכריעו ויחליטו בדבר. כי אין פה שני צדדים שלהם זכויות על הילדים. יש רק צד אחד – העם היהודי.
נקלל הכמורה והכנסיה ששתפו פעולה עם הנאצים בהשמדת עמנו. נהיה אסירי תודה לאותם היחידים והבודדים שהצילו ילדים יהודים. אך אם מתברר שלא אהבת אדם היוה גורם למעשיהם כי אם הרצון להעביר הילדים על דתם ועמם – אז נדע להלחם אתם על נפש הילדים עד רדתם.
אנחנו לא בררנו זאת לעולם. שתיקתנו ומחאותינו החלשות נתפרשו כהודאה שלא העם היהודי הוא יורש ואפוטרופוס יחידי על יתומי המלחמה – כי אם גם זכות ובעלות עליהם למשפחות ומוסדות שהצילום.
בשל כך היתה החזרת ילדי פינאלי רק הצלחת מאמצי ומאבק קרוביהם וידידיהם – ולא נצחון העם היהודי.
———
בעקבות פרשת ילדי פינאלי התעורר הישוב היהודי בהולנד להעלות מחדש את הדרישה בעד החזרת שתי יתומות מלחמה שנעלמו מאז 1948.
שתי יתומות המלחמה, בטי מילהדו ואנקה בקמן שהורינן נרצחו על ידי הנאצים חונכו בימי המלחמה אצל משפחות קטוליות.
אנקה בקמן הוחזרה בתום המלחמה על פי צו של בית משפט הולנדי למשפחה יהודית. מקרה בטי מילהדו עמדו להתברר לפני בית משפט מחוזי. הקטולים לא השלימו עם העובדה שהילדות הוצאו מרשותם. בשנת 1948 נחטפו הילדות מידי אפוטרופסותיהן החדשים ולא נתגלו עקבותיהן עד אביב שנה זו.
במקרה חטיפת ילד לינדברג רעש העולם כולו.
הפעם שתק.
סוף כל סוף המדובר בילדות עבריות, סוף כל סוף נחטפו הילדות "רק" כדי להעבירן לעם אחר.
והעם היהודי? גם הוא שתק!
רק בשנה שעברה בעקבות פרשת פינאלי התעורר הישוב היהודי בהולנד.
עתון יהודי באמסטרדם היה הראשון להעלות מחדש את הפרשה.
"אפוא הן בטי מילהדו ואנקה בקמן?" כתב העתון "האם הולנד באמת גדולה יותר מצרפת – שבצרפת אפשר היה לגלות עקבות ילדי פינאלי ובהולנד אין יכולים למצוא את הילדות שנעלמו"?
הקהלה היהודית בהולנד התחילה בהשתדלויות – השתדלויות האופייניות לגולה. פנו לארכיהגמון הקטולי שיתערב בדבר. הוא סרב. עמדו לפרסם עוד בקיץ אשתקד "ספר לבן" המוכיח, כי השלטונות הקטולים אחראים לחטיפת הילדות. פרסום "ספר הלבן" נדחה מתוך פחד "מה יאמרו הגויים", לא כדאי ליצור לנו שונאים בשעה זו. "ספר הלבן" עלול רק לפגוע ביחסים הקיימים בין יהודים וקטולים במדינה ויקשה על המאמצים הנעשים למצוא את הילדות, רק השנה אחר שכלו כל הקצין נתפרסם.
באביב שנה זו נתגלו הילדות במנזרים קטוליים בבלגיה. אנקה בקמן נמסרה לחסות ידידים ושכנות הוריה. ההחלטה על גורל בטי מלהדו נמסרה ל"מועצת האפוטרופסים" מוסד ממשלתי.
בשבוע העבר הודיע מוסד זה כי הילדה תמסר לחנוך קטולי. שנים על שנים בלתה בחברה קטולית ושנוי אוירה עלול לפגוע בנפשה. זה פסק הדין.
זה פרי עמל של שנים של חפושים אחרי הילדה. זה שכרה של הכנסיה על פשעיה וגזלותיה.
אם גדול פשענו על שתיקתנו הממושכת במשך שנים על מאות הילדים שבכוח מורחקים מאתנו – פי שבע גדול יהיה פשענו אם נוכח החלטה אחרונה זו לא נתעורר מאדישותנו ונשאיר יהודי הולנד בודדים במערכה.
החלטה זו לא על מקרה בטי מילהדו לבד באה ללמד כי אם על מאות מקרים אחרים. עלולה היא להפך בידי שונאינו לנשק מסוכן הם ישמשו בהחלטה זו כתקדים בכל מקרה דומה בכל ארץ שהוא. ילדים שחונכו שנים בדת הקטולית יחונכו בה גם בעתיד באשר שנוי האוירה תזיק לנשמותיהם. כך יפסקו בכל מקום "לטובת" הילד ולטובת הכנסיה.
כל האמצעים כשרים בידי הכנסיה. היה מקרה באנגליה שילדה שחונכה במנזר קטולי לא רצתה להתראות עם אביה הזקן, שלהפתעת הנזירות נצול מן השואה, הנזירות הרעילו נפשה לשנוא ולשטום אביה ועמו. היה מקרה השנה בבלגיה שיהודי באמריקה דרש בחזרה בן אחיו שחונך בימי המלחמה במנזר. מה עשו הכומרים? שינו שם הילד ורצו להשפיע עליו שיטען שאינו בן יהודים ואינו מכיר משפחתו. הפעם לא הצליחו במזימותיהם. חטיפות ילדים והברחותיהם מארץ לארץ הן על סדר היום. מעשים אלו אינם מעשים של בודדים כי אם מאורגנים על ידי שלטונות הכנסיה בעדוד והסכמת כומרים הגרמנים והאפיפיור.
מעשים אלה תובעים צעדים דרסטיים מצדנו. הכנסיה שבימי המלחמה שתפה פעולה עם הנאצים בהשמדת עמנו ממשיכה היום בכל האמצעים העומדים לרשותה את המלחמה בנשמת ישראל.
היום אין אנו יכולים להסתפק יותר בפניות ובקשות לגויים. דרושים מעשים, יהדות הגולה בכל הגויים חוסה והיא אין אונים. אך יש ארץ אמת שבה תלויים במדה מסויימת המוסדות הקטוליים בנו ולחסדנו הם צריכים. זאת היא מדינת ישראל. לאור מעשי הקטולים בגולה ולאור פעולות המסיון וציד הנשמות שעורכים במדינת ישראל המאורגנים כ"א על ידי מרכז אחד, רשאי העם היושב בציון לדרוש ממשלתו בדיקה מחדש של יחסה כלפי גורמים אלה.
תועלה פרשת יתומי המלחמה בהולנד ובכל מקום אחר בעולם בכנסת ובממשלה ויוחלט על צעדים הראויים לעם רבוני, צעדים מתאימים מטעם ממשלת ישראל שיפגינו כלפי העולם את החלטתו הנחושה של עם ישראל לגאול ילדי ישראל מצפרני הגויים. יופגן שמנוי וגמור אתנו לאחוז בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדי להחזיר אלינו בני מומתים על קידוש השם שהורחקו מאתנו בזרוע.
ט. פרשל מתוך "המודיע" כ"א בסיון תשי"ד.