בהקדמתו לכרך הראשון של האנציקלופדיה העברית לחסידות של המוסד הרב קוק, שהופיעה ב-1960 והציגה ביבליוגרפיות שלמות של כתבי חסידות, המסודרים לפי מחברים (ששמותיהם העבריים הפרטיים מתחילים באותיות מאל"ף עד ת"ת), ז"ל. יצחק רפאל הציג בפנינו מתווה של האנציקלופדיה שתכנן.
לאחר השלמתה, האנציקלופדיה תכלול 10 כרכים. שני כרכים יכילו ביבליוגרפיות של ספרות חסידית המסודרת לפי המחברים. חמישה כרכים יכללו ביוגרפיות של רבנים ותלמידי חכמים חסידיים. כרך אחד יוקדש לטרמינולוגיה, רעיונות ומושגים חסידיים. כרך אחר יתאר קהילות יהודיות ששימשו כמרכזי החסידות, ואילו הנושא של כרך נוסף יהיה 'חסידות בתקופת השואה'.
הכרך הראשון – שכלל ביבליוגרפיות של כתיבה חסידית, מסודרת לפי מחברים – הופיע – כאמור – בשנת 1980. חיבר אותו רבי שלום חיים פרוש, סופר ידוע על החסידות. אחרי כרך זה, בשנת 1986, יצא אחד מחמשת הכרכים המוקרנים של ביוגרפיות של אישים חסידיים. כרך זה, המציג ביוגרפיות של אנשים ששמותיהם הפרטיים העבריים מתחילים באותיות "א" ל"ט", הוכן על ידי הרב ד"ר יצחק אלפסי, למדן וסופר פורה מאוד שכתביו שיצאו כוללים ספרים ומחקרים רבים על החסידות.
לפני מספר שבועות יצא בירושלים השני בסדרת הכרכים הביוגרפיים. הוא מכיל ערכים על אנשים ששמותיהם הפרטיים העבריים מתחילים באות יו"ד (כגון יהודה, יהושע, יואל, יוסף. יעקב, ישראל ועוד). גם הכרך הזה, הוכן על ידי יצחק אלפסי. מספר קטן של ערכים נרשמו לכותבים אחרים. הכרך החדש שלפנינו מכיל מאות ערכים. חלקם קצרים מאוד; אחרים די ארוכים. כולם עמוסים בעובדות ומהווים קריאה מעניינת ביותר. בסוף ערכים שונים מצוינת הספרות שבה ימצא הקורא עוד על האישיות המתוארת.
הערך הגדול ביותר הוא זה על רבי ישראל הבעל שם טוב, מייסד החסידות. הוא ממלא יותר מ-20 עמודות ומחולק לפרקים. בפרקים נפרדים. אלפסי דן, בין היתר, בדעותיהם של היסטוריונים יהודים על הבעל שם טוב, שבחי הבעשט, אסופת סיפורים ראשון על הבעל שם טוב; וכמיהתו של הבעל שם טוב להתיישב בארץ ישראל (הוא היה בדרך לשם, אבל חזר).
פריט קטן מוקדש לר' יחיאל אשכנזי, חתנו של הבעל שם טוב. לא הרבה ידוע עליו. אנשים קראו לו "דוס דייטש", כי הוא הגיע מגרמניה לרוסיה. הוא נשאר לכאורה במזריץ' וערך שם "טיש" משלו. רבי שניאור זלמן מליאדי הקליט דבר תורה ששמע ממנו בהזדמנות כזו. לו ולאשתו עאדל – בתו של הבעש"ט, אשר ביצעה שליחות למען אביה והייתה מעורבת בחלק מפעילותו – נולדו שני בנים, רבי משה אפרים מסודילקוב ורבי ברוך ממידז'יבוש. בתם פייגה הייתה אמו של רבי נחמן מברסלב.
אולי אפשר להזכיר כאן עוד ערך קטן אך מעניין הקשור למשפחתו של הבעש"ט: "רבי ישראל, דער טוטר (המתים)". על פי חלקם, הוא היה בנה של פייגה, בתו של עאדל. לפי אחרים הוא היה בנו של עאדל. הוא היה הנכד (או הנין) הראשון שנקרא על שם הבעל שם טוב. על פי האגדה, הוא נקרא "דער טויטר" המת") כי הוא הוקם לתחייה על ידי הבעל שם טוב. זה היה לאחר פטירתו של האחרון.
ערכים ארוכים בכרך כוללים את הערך על רבי יעקב יוסף מפולונויה, בעל "תולדות יעקב יוסף" ומראשוני המפיצים של החסידות; רבי יעקב יצחק ("החוזה") מלובלין, האישיות השלטת של חסידות פולין; ורבי ישראל פרידמן מרוז'ין.
לאחר הזכרת רבנים ומנהיגי חסידים שונים שקראו לרבי ישראל פרידמן בסדיגורא (סדאגורה), מוסיף אלפסי: "אומרים שאפילו רבי שמשון רפאל הירש עשה את המסע לסדיגורא כדי להכיר את האדמו"ר מרוז'ין".
אלפסי כנראה מצא את זה במקורות שלו, אבל קשה להאמין. אני לא חושב שזה מוזכר בשום מאמר או ספר על הרב הירש.
בערך הארוך על רבי יצחק מאיר אלתר (ה"חידושי הרי"ם") מגור, איפיין אלפסי, שכתב ספר על מייסד שושלת גור, את חסידות גור. לקראת הסוף כותב: רבי יצחק מאיר כתב גם שירה. מהמעט שפורסם ניתן לראות שהוא הכיר את סודות השפה העברית. שירתו יפה כמו זו של המשוררים העבריים בתקופתו.)
(המשך בשבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי, 15 ביוני 2001
(סיכום)
מנהיגי החסידות הגדולים של המאה ה-20, המתוארים בהרחבה בכרך החדש של האנציקלופדיה, כללו: רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש, רבי ישראל אלתר מגור, רבי יואל טייטלבוים מסאטמר ורבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מקלויזנבורג.
רבי יוסף יצחק שניאורסון שירש את אביו רבי שלום בער בשנת 1920, עסק בפעילות מחתרתית נרחבת ברוסיה הסובייטית לחיזוק הדת היהודית ולעיתות התעמולה האנטי-דתית ופעולותיו של המשטר הקומוניסטי. בשנת 1927 הוא נעצר ונידון למוות. מחאות ברחבי העולם הביאו להקלה בגזר הדין ולשחרורו בסופו של דבר. הוא היגר ללטביה, שם המשיך לארגן ולעודד את פעילות המחתרת של חב"ד. בשנת 1934 עבר לוורשה שם הקים ישיבה גדולה. במלחמת העולם השנייה הצליח להימלט מפולין. בהגיעו לניו יורק באביב 1940 התמסר לחיזוק המצוות והחינוך היהודי באמצעות הקמת ישיבות ובתי ספר לבנות ברחבי ארה"ב וקנדה. ב-1948 ייסד את כפר חב"ד והנחה את חסידיו, ניצולי אירופה ואנשים שהצליחו לעזוב את ברית המועצות ולהיכנס לפולין, להתיישב שם.
רבי ישראל אלתר מגור, היה בנו של רבי אברהם מרדכי בעל "אמרי אמת". במלחמת העולם השנייה הוא בא עם אביו לארץ ישראל ולאחר פטירת אביו בשנת תש"ז תפס את מקומו כאדמו"ר חסידי גור.
כיהן כראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. הוא נפטר בשנת 1977. אלפסי מספר לנו בהרחבה על ימיו האחרונים והלווייתו.
"ירושלים מעולם לא הייתה עדה ללוויה כזו", כתב.
"לפי חלקם, 100,000 איש השתתפו בהלוויה. לפי אחרים מספרם היה 200,000. כל הדרך, מבית המדרש של הרבי ועד להר הזיתים, הייתה מלאה באנשים".
רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם היה נינו של רבי חיים מצאנז. למד אצל רבי דוד צבי תבל סהמן מדוקלה שבגליציה. בשנת 1926, בהיותו בן 24, נבחר לרב הקהילה האורתודוקסית של קלאוזנבורג. לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה הוא גורש לאושוויץ ולמחנות נוספים. הוא שרד, אבל אשתו ו-11 ילדיהם נהרגו באושוויץ.
שמירתו הקפדנית, במחנות הנוהגים והמנהגים הדתיים שימשה השראה לרבים. לאחר שחרורו היה מנהיג שערית הפליטה, חיזק את הניצולים באמונתם ודאג לחינוך הצעירים. הוא נסע ממחנה למחנה והקים ישיבות, שיעורי תורה, מטבחים כשרים ומקוואות. ב-1947 היגר לארה"ב. הוא ייסד מוסדות תורה וארגוני צדקה הן בארה"ב והן בקנדה.
בשנת 1956 הקים את היישוב קרית צאנז בנתניה. בשנת 1960 התיישב בעיירה והקים את ישיבתו, בית חולים דתי וכן מוסדות נוספים. הוא הקים מרכזים לחסידיו בערים אחרות בישראל, כמו גם בערי אירופה. הוא נפטר בשנת 1994 בגיל 90.
הרב יואל טייטלבוים הפך לרבה של סאטמר לאחר שכיהן בשתי קהילות נוספות. אישיות כריזמטית מאוד, הייתה לו השפעה רבה על בני עדתו וחסידיו. במקום בו כיהן כרב הקים ישיבה. לעיתים, בישיבתו בסאטמר השתתפו יותר מ-300 תלמידים. הוא עזב את גרמניה כבשה את הונגריה ברכבת קסטנר, והגיע לשוויץ לקראת סוף 1944. זמן קצר לאחר המלחמה ביקר בפלסטין. משם נסע לארה"ב שם החלו להתרכז אלפי מחסידיו, ניצולי השואה. בהנהגתו הדינמית הקימו חסידיו ארגון קהילתי חזק, המתהדר בסניפים רבים ובמגוון מוסדות חינוך וצדקה משלהם. הרב טייטלבוים, מבקר חריף של הציונות כל חייו נפטר בגיל 92. בין כתביו שיצאו לאור: דברי יואל, על התורה והמועדים, ושו"ת דבר יואל.
הרשו לי להוסיף כאן כמה מילים על מקובל ידוע, שתואר גם הוא בכרך החדש של אנציקלופדיה זו. רבי יהודה לייב אשלג נולד בוורשה בשנת 1885. הוסמך בגיל 19 ובמשך תקופה של 16 שנים כיהן כרב. הוא נמשך מאוד ללימוד הקבלה. על פי עדותו שלו, הוא קיבל את ידיעותיו בקבלה מצדיק נסתר שהיה ידוע בוורשה כסוחר, אך ידיעתו בקבלה לא הייתה ידועה לאיש.
הרב אשלג מעולם לא חשף את שמו. בשנת 1922 התיישב הרב אשלג בארץ ישראל. הוא לא סיפר לאיש שהוא היה רב בפולין והתגורר בחדר קטן בעיר העתיקה בירושלים, מול הכותל המערבי. כאשר נודע כי היה רב בפולין, הוא מונה לרב של גבעת שאול, אז מחוז קטן. הרב אשלג שאף להפיץ את ידיעת הקבלה. הוא הרצה רבות בנושאי קבלה והקים ישיבת עיטור רבנים ללימודי קבלה. הפרסום החשוב ביותר שלו היה תרגום הזוהר כולו לעברית, בליווי פירוש "הסולם" וקריאות שונות. העבודה זיכתה אותו בפרס הרב קוק של עיריית תל אביב. הרב אשלג נפטר ב-1954.
כל אחד משני כרכי הביוגרפיות, שיצאו לאור עד כה, כולל קטע מיוחד של תמונות ופקסימיליות. בחלק זה מוצגים תצלומים של אישים חסידיים המתוארים בכרך, תמונות בתי המדרש וקברות של חלק מהגברים הללו (יש גם תמונה של מצבתה של אמו של הבעש"ט) ופקסימיליות של עמודי השער. של ספרי חסידות, של כתבי יד ושל חתימות של ראשי חסידים.
