אוצר ערכי היהדות מאת הרב יוסף גרוסמן היא אנציקלופדיה עברית על יהדות בכרך אחד, הכוללת כ-1800 ערכים entries המסבירים ערכים values, הלכות ומנהגים יהודיים. מושגים וביטויים תלמודיים, כמו גם עניינים רבים אחרים הקשורים לדת היהודית. המחבר מציין בהקדמתו שכתב את עבודתו, לא רק למתחילים שרוצים ללמוד על יהדות, אלא גם לחוקרים.
גם הם עשויים לנצל אותו לתועלת גדולה. להלן הכותרות של כמה מתוך כ-200 הערכים המתחילים באות אלף: אב הטומאה (מקור הטומאה); אב הרחמים (התפילה שאמרו אשכנזים בתפילות שחרית, לפני החזרת התורה לארון הקודש); אב (שמות חודש) אבות (שם הברכה הראשונה של העמידה); אבות, אבות דרבי נתן (שמות מסכתות); אבות מלאכה (39 העמלות העיקריות האסורות בשבת); אבות נזיקין (מקורות הנזק העיקריים; אבלות (אבל כולל פסקאות על הלוויה, שבעה קדיש ויהרצייט וכו'); אדון עולם (המזמור בשם זה); אחדות השם (אחדות ה'); איכה (ספרשל איכה), אין אדם משים עצמו רשע (אדם לא יכול לעשות את עצמו כרשע) אין מוקדם ומאוחר בתורה (אין רצף כרונולוגי בתורה); אנשי כנסת הגדולה (אנשי האסיפה הגדולה); ארבעה בנים (ארבעת בני ההגדה); ארבעת המינים (ארבעת המינים לסוכות) ואושפיזין (האורחים הקדושים לסוכה ).
מבוארים בפירוט רב את הלכות הטהרה והטומאה, עבודת המקדש והאולמות והחדרים השונים של הקדש. מובהרים הלכות נישואין וגירושין. ישנם חמישה ערכים entries על לוח השנה היהודי, המועדים והצומות.
לקורא מובא מידע על המדרשים ההלכתיים והאגדיים ונאמר לו משמעותם של מונחים וביטויים תלמודיים רבים. אפילו מנהגים מעטים ידועים נידונים!
יתרה מכך כל המאמרים מדויקים ותמציתיים וכתובים בסגנון מאוד ברור. המחבר, הרב יוסף גרוסמן – לא רב או מורה מקצועי, אלא איש עסקים בעל ידע עצום בתורה – השקיע מאמצים ואהבה רבים ביצירה יוצאת דופן זו. האוצר שלו יזכה להערכה רבה על ידי כולם – מתחילים, סטודנטים ומלומדים. לרב גרוסמן מגיעה תודתנו על שהציג בפנינו כלי כה אדיר לרכישת ידע יהודי. ציינתי למעלה שכל הערכים מאוד ברורים, אולם פה ושם נתקלים בערך שבו רוצים שהכותב היה מפורש יותר.
בערך הכללי של "כללים לפיהם מתפרשת התורה" (יש ערך נפרד לכל אחד מ-13 הכללים), לא מוזכר שהכללים הללו (מידות) נמסרו בסיני. מלשון הערך ניתן אף לקבל רושם מוטעה שהכללים הללו הגו התנאים.
הרב גרוסמן מבהיר בערך שלו להלכה למשה מסיני, שהכללים הללו ניתנו בסיני. לשם הבהירות, היה צריך לחזור על האמירה הזאות בערך הכללי על הכללים.
בערך אגרא דתעניתא אומר המחבר שזה נקרא צדקה שאדם נותן כדי לפטור מימי צום מסוימים. הביטוי מופיע בברכות ו א, אך במשמעות אחרת. אני מודה שמעולם לא שמעתי בספרות את הביטוי אגרא דתעניתא המדבר על גמילות חסדים במקום צום. ביידיש נקרא הכסף הזה "תענית גלט" (ראה א', ריבקינד, יידיש גלט, עמ' 287, והמקורות המובאים שם; מוזכר שם גם את "קופר נפש" העברי – אולי המחבר היה מצליח לרשום מקור אגרא ד'תעניתא עם הקונוטציה הנ"ל.
במאמר על מגילת אנטיוכוס, יכול היה המחבר לצטט שכמה קהילות נהגו לקרוא את המגילה בבית הכנסת בחג החנוכה. היו אפילו מי שברכו על הקריאה. רבי ישעיהו דה טראני הזקן התנגד לאמירת הברכה. בערך תיקון כרת אנו קוראים על מנהג שאנשים אומרים תפילות מסוימות ולומדים קטעים מהתלמוד והזוהר ביום הולדתם ה-60 מתוך הכרת תודה על שנחסך מותו של כרת. לפי התלמוד, אנשים שמתים לפני שהגיעו לגיל 60 עלולים למות בגלל עונשו של כרת. מנהג זה מוזכר גם על ידי יום טוב לוינסקי ז"ל בספרו העברי על מנהגים ומסורות יהודיות. עם זאת, ישנו מנהג נוסף של תיקון כרת, המוכר יותר, ועליו למדתי לראשונה במהלך ביקור בטנג'יר לפני יותר מ-20 שנה. חסידים מתאספים בלילות מסוימים ללימוד זוהר ומשניות, ובמיוחד משניות כרת בתפילה שבזכות לימודם יחסוך מהם ומבני קהילותיהם עונש כרת. עבודה זו יוצאת דופן וחשובה לאין ערוך.
