הופיע הכרך העשירי של האנציקלופדיה התלמודית.
דומה שאין מן הצורך היום לתאר את דמותו ותוכנו של מפעל ספרותי זה בו מבוארים ומוסברים באופן נהיר ובהיר ביותר כל המצוות והדינים, כל המנהגים וכל התקנות, וכל העקרונות, הכללים והמונחים שבתלמוד לאור ביאוריהם בפירושיהם של ראשונים ואחרונים.
דומה שאין מן הצורך לספר בשבח אנציקלופדיה זו אשר היא קנקן חדש מלא ישן במלוא מובנה של מליצה זו. הרי כל תוכנה של פרטיו הזעירים ביותר מצויים בספרות התלמודית והרבנית שלנו הרחבה מני ים אך הסדור והביאור, הנתוח וההגדרה, הסגנון ואופן הרצאת הדברים. כולם חדשים הם.
הכרך המונח לפנינו כולל ערכים המתחילים באות "הא" – מ"הפטורה" עד "הרחקת נזיקין". עוסקים הס הערכים בסוגיות שונות – הפקעת שערים, הפקד, הפרת נדרים, הפרשת תרומות ומעשרות, הר הבית ועוד ועוד – אך קו משותף להם: ברורים ומבוררים בהם הדברים כשלמה. כל ערך מחולק לפרקים פרקים הדנים ומאירים את הנושא מבחינות שונות.
לא! אין מן הצורך להרבות בדברים על מפעל זה, שכרכיו מצויים היום בכמעט בל בית של מעיין בספר בישראל. אך אי- אפשר לנו לא לומר כמה מלים על עורכה הראשי ואדריכלה הגדול של אנציקלופדיה זו: הרב הגאון ר' שלמה יוסף זווין שליט"א.
לפעמים אתה הוגה בדבר, בשל מה זכה רב זה להיות יוצרו של סגנון חדש בספרות הרבנית ולכבוש מלכותה של תורה בניתוחיו והרצאותיו הנפלאים?
אמנם נוסף על ידיעותיו הרבות ועומק עיונו הנו בעל מדות תרומיות, נכנס אתה אצלו והוא עסוק בלימודו לא יאמר לך: "צר לי השעה", אלא מקבל הוא אותך בסבר פנים יפות. זקן הוא האיש והוא בעצמו עולה על סולמו עד שלביו האחרונים להוציא ספר מן המדפים העליונים, ומעולם לא אמר לאיש: "הגש לי ספר זה". בא אליו איש לבקש עזרתו והתערבותו אין כאן לא שהיו"ת ולא פהיו"ת אלא שומע הוא ועושה.
וכך הוא האיש וכאלו הן מדותיו. ודומה שסוד זכותו הגדולה להיות המסביר הגדול בימינו טמון באהבתו העמוקה את עמו.
הרב זווין הוא מן הרבנים שמעולם לא הסתגרו בד' אמותיהם. תמיד ידע והבין כי אין תורה בלא עם ואין עם בלא תורה, ועל כןראה תמיד חובה לעצמו לפעול למען טובת העם ולשקוד על תקנתו. צא וחפש בכתבי העת של לפני חמישים שנה ב"העברי" שיצא בברלין, ב"שערי תורה" שיצא בווארשה, ב"יגדיל תורה" שיצא בסלוצק ובאכסניות האחרות שהשתתף בהן הרב זווין כשהיה עדיין צעיר וכוח עלומיו היה עמו. תמצא שם לא רק חידושי תודה (גם "חידון תלמודי" הנהיג) אלא גם מאמרים פובליציסטיים חריפים, כתובים בצער ובדמע, ברטט ובלהב, בהם הוא מגין על עמו מפני שונאיו ומוקיעכל קלקלה במחנה בפנים.
עטו של הרב זווין שהיה חרב לעמו זכה להיות קולמוס גדול לתורה. אהבתו וחרדתו הגדולה לשלום עמו הן שהולידו את סגנונו הנהדר והרצאתו הנפלאה!
ט. פרשל
מתוך הפרדס חוברת ז' שנה ל"ו