THE PINKAS SYNAGOGUE
BY HANA VOLAVKOVA
Published by Jewish State Museum Prague, 1955
שבעים ושבעה אלף ומאתים ותשעים ושבעה יהודים נרצחו על ידי הנאצים בבוהמיה ומורביה בשנת 1945-1938.
יהודי צ'כוסלובקיה בשתוף פעולה עם השלטונות עומדים להקים מצבת-עד לאחיהם הנרצחים על ידי קביעת שמותיהם בבית כנסת פינחס אשר בפראג.
לרגל הפיכת בית הכנסת פינחס למונומנט לקרבנות היהודים במשטר הנאצי חידשו בו בשנת 1950 החפירות בהן הוחל עוד בשנת 1921. אולם הופסקו בעקבות התנגדות הנהלת בית הכנסת. בחפירות החדשות נתגלה שבמקום בית הכנסת הנוכחי עמדו בעבר הרחוק בנינים ובתי כנסת אחרים, והוא היה אחד המקומות הבנויים הראשונים אשר בפראג.
בספר שלפנינו מנסה המחברת על סמך גלויי החפירות האחרונות ותעודות שנשתמרו במועצת העיר ובקהלה היהודית לתאר את תולדות בית הכנסת ובניניו בתקופות השונות.
במקום הנוכחי של בית הכנסת פינחס עמד כבר במאה התשיעית בית. במאה העשירית או האחת-עשרה הוקם בו בית של אבן, ששרידיו עדיין ניכרים. את השם פינחס בקשר לאדמה עליו עומד היום בית כנסת פינחס הננו מוצאים בתעודה רשמית כבר בשנת 1365, ממנה אנו גם למדים שהשם נקרא על המקום עוד הרבה זמן לפני כן. המחברת משערת שהאיש אשר הקים את הבית הראשון וכנראה יסד בו מנין פרטי, היה שמו פנחס ועל שמו נקראו כל בתי הכנסת אשר נבנו באותו מקום. במחצית הראשונה של המאה השלוש-עשרה הוקם בית הכנסת הראשון במקום, בית כנסת זה נשרף בסוף המאה הזו, ונבנה מחדש במאה הארבע-עשרה. לא היתה זו הפעם היחידה שבית כנסת פינחס נבנה מחדש. בשנת 1535 סתר רבי אהרן משולם הורביץ, מנגידי עדת פראג ומפרנסיה, את בית הכנסת והקים במקומו גדול ומפואר יותר. מסגנון בנינו ניכר שהוא העסיק לשם כך את האדריכל בנדיקט רייט, האדריכל הנודע ביותר בפראג בזמנו. כעבור פחות ממאה שנה הוכנו בבנין שנויים מרחיקי לכת, הפעם בהדרכת אדריכל יהודי, יהודה צורף.
בשנת 1861 בוצעה רסטוברציה בבית הכנסת ובעקבותיה אבד הרבה מיופיו הקודם. בשנת 1880 כאשר רוב תושבי השכונה היהודית עברו לגור לשכונות מרווחות יותר של העיר החליטה מועצת העיר פראג להרוס את הבתים הישנים, כולל את בית כנסת פינחס, של השכונה העתיקה. היה זה תודות להתנגדות חוגים נוצריים חובבי עתיקות פראג, ובראשום לובוס ירובק, שכתב מאמרים ארוכים על בית כנסת פינחס בעתונות היומית והתערב אצל השלטונות המרכזיים בוינה, שבית כנסת פינחס לא נפל קרבן לתכניות הבניה של העיר.
בשעת 1921 הוחל, כאמור, בחפירות ביסודות בית הכנסת, אולם הן הופסקו אחרי שהתנגדה להן הנהלת בית הכנסת. עד 1939 שמש בית כנסת. עם כניסת הנאצים לעיר הפך מחסן למען בית הנכות היהודי אשר בקרבתו.
אם השערת המחברת נכונה, כי עוד בהיותו בנין פרטי התקיים בו מנין, הרי לפנינו שרידי בית הכנסת העתיק ביותר באירופה.
הספר שלפנינו המקושט בצלומים ובשרטוטים רבים, מכיל גם פרטים על אוצרות בית הכנסת, נדבות ומתנות בני הקהילה, כן מתפרסמות בו תעודות רבות להן קשר לבית הכנסת.
ישנם כמה אי-דיוקים*) בספר, אולם אלה מתיחדים רק לענינים צדדיים ואינם פוגעים במסקנות המחברת, המבררת את תולדות בנין בית הכנסת, היקפו וצורתו בתקופות השונות, דבר שלא היה ברור עד היום ונחלקו בו החוקרים.
מצבה העגום של יהדות פראג היום משקפת העובדה כי המחברת, מנהלת בית הנכות היהודי הממלכתי בפראג, היא יהודיה שהתנצרה.
הספר המהווה תרומה חשובה לספרות חקר בתי-הכנסת באירופה, אפשר להשיג גם בישראל, בבית מסחר הספרים הירושלמי בעל שם בינלאומי, במברגר את ואהרמן.
מתוך "חרות" י"ז חשון תשי"ז
*) בעמ' 40 כותבת המחברת כי בית כנסת רש"י בורמייזא ובית כנסת הרמ"א בקרקא נקראו כך, הואיל והם נוסדו על ידי שני הרבנים האלה. דברים אלה אינם נכונים.
בעמוד 58 כותבת המחברת כי בגדי שלמה מולכו הובאו מרגנסבורג לפראג, לבית כנסת פינחס, בסוף המאה השש-עשרה. הדברים יכולים להיות נכונים – אולם אין אסמכתא לכך. יתכן גם שהובאו לפראג בתחילת המאה השבע-עשרה. זמן הבאתם לפראג יש לצמצם בין שנת שנ"ב (1592 – אז סיים רבי דוד גאנז את ספרו "צמח דוד", והוא איננו יודע על המצאות הבגדים בפראג) ובין שנת שפ"ח (1628 – אז כתב רבי יום טוב ליפמן הליר שראה את הבגדים בבית כנסת פינחס בפראג).
בעמ' 116 כותבת המחברת כי ה"שולחן ערוך" של ר"י קארו נדפס בראשונה בשנת 1570, התאריך אינו מדוייק.