הרב הלל ליכטנשטיין היה מחשובי תלמידיו של החת"ם סופר. כמו רבו היה מגדולי הלוחמים ברפורמים. היה רב בהונגריה. לאחר מכן עבר לקולומיאה בגליציה, שם שימש בקודש במשך שנים רבות.
תלמידו צבי הירש הלר כתב עליו בספרו "בית הלל" (מונקאץ', תרנ"ג): "לו היה נאה השם קדוש. כמעט שלא לן בביתו מעות, כי אם פקדונות של אחרים…" הוא ובני ביתו חיו חיי צער.
על אף הבנתו הגדולה לצער העניים, ראה חובה לעצמו להזכיר לאלה שקבלו על מצבם כי על האדם לדאוג לא רק לפרנסתו בעולם הזה, אלא גם למעמדו בעולם הבא. כלומר, עליו לצבור תורה, מצוות ומעשים טובים עמהם יבוא לפני כסא הכבוד. הלר מספר בספרו כי לאנשים שבאו אליו בתלונה שאין להם במה לחיות היה משיב: האם יש לכם במה למות?
דברים דומים נמסרים על רבו הגדול, כותב מרדכי ליפסון ב"מדור דור": רבי משה סופר, בעל חת"ם סופר, היה אומר: "שמעתי כמה בני אדם מתאוננים שאין להם במה לחיות. מעולם לא שמעתי אדם מתלונן שאין לו במה למות".
א. דרויאנוב, בספר "הבדיחה והחידוד", מביא בשם רבי לוי-יצחק מברדיצב: "הבריות קובלים שאין להם במה לחיות, ואני תמה אם יש להם במה למות".
"במה למות?" שאלה זאת שאל רבי איצ'לה מפטרבורג את רבי יוסף יוזל הורביץ, כאשר הלה נטש את בית המדרש והתחיל לעסוק במסחר. השאלה היתה מנקרת במוחו ובנשמתו והיתה מוליכה אותו בדרך חדשה.
נמסור על הפגישה הגורלית של שני האישים האלה על פי תיאורו של מ. גערץ בספרו "מוסרניקעס" (ריגה, 1936):
שני יהודים נפגשים בתחנת הרכבת של עיירה ליד הגבול הקודם בין רוסיה וגרמניה. מחכים הם לרכבת הנוסעת לקניגסברג. האחד הוא רב – רבי איצ'לה מפטרבורג. השני הוא סוחר – רבי יוסף יוזל הורביץ. הרב נוסע לראות רופא. הסוחר – לקנות סחורה.
"לאן נוסע יהודי?" שואל הרב את הסוחר.
הלה מתלונן: כל ימיו למד תורה. אביו היה רב. עד עכשיו היה סמוך על שולחן חותנו. כעת עליו לחפש פרנסה. מה עושים? עוסקים במסחר. האם יש ברירה. אין לו, לא העולם הזה ולא העולם הבא.
הרב סוגר את העיניים. "מה לך המסחר? מוטב לעסוק בתורה", הוא אומר.
"יש לי אשה וילדים קטנים. במה לחיות? (מיט וואס לעבט מען?)" משיב הסוחר.
"ואני שואל: במה למות? (מיט וואס שטראבט מאן?)" מחזיר הרב והוא מסתכל ברחמנות על מכרו החדש. "המבין אתה: במה למות?"
"במה למות?" חוזר הסוחר על השאלה, כשהוא נרעש ונפחד. "באמת, במה למות?"
היתה זו ראשיתו של מפנה בחייו של רבי יוסף יוזל הורביץ. לימים יצר שיטה חדשה של מוסר, ונודע בישראל כ"הסבא מנובהרדוק".
וכזאת מסופר גם על רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל, בעל "חפץ חיים".
כותב הרב נח ויינטראב בספרו "פגי חן" (ירושלים. תש"ט) כי פעם בא אחד אל בעל "חפץ חיים" והתלונן שאין לו במה לחיות. השיב לו בתמיהה:
"ובמה למות כבר יש לך? (כלומר, רוחניות כבר יש לך?) אם יהיה לך במה למות, ודאי יהיה לך במה לחיות?"
מתוך "הדואר"