הביטוי "בני השחת" מופיע פעמיים ב"מגילת ברית דמשק" של כת מדבר יהודה, והוא כינוי למתנגדי הכת.
ב"מגילת הסרכים" נזכרים "אנשי שחת" או "אנשי השחת".
מפרשים בדרך כלל "בני השחת" – בני השאול, בני גיהינום, כלומר הנידונים לאבדון¹.
ש. ז. שכטר כבר ציין כי הביטוי "בני השחת" מצוי בספר היובלים. גם הוער כי הוא נמצא בלשון יחיד בכתבים של הנוצרים, והצביעו על הלשון "בן העולם הבא" אשר בפי חז"ל – והיא הניגוד לביטוי הנ"ל².
רבי לוי גינצבורג³ מעיר על דברי התלמוד (עירובין יט, א): א"ר יהושע בן לוי: ז' שמות יש לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית, ומציין כי חז"ל קוראים הרבה פעמים לעכו"ם בני גיהינום, למשל, פסיקתא רבתי פ' י: א"ל הקדוש ברוך הוא: כל אלו אוכלוסים שאתם רואים אינם שלי של טמיון הם ושל גיהנם הם, "והיו עמים משרפות סיד" (ישעיה לג, יב)… (מהדורת רמא"ש לו, ב).
נעיר בשולי הדברים כי בתלמוד נמצא ביטוי שהוא המקבילה המילולית של "בני השחת": ואמר רבא… ומקריין בני גיהנם (ר"ה י"ז, א).
¹על הפירושים השונים עיין "מגילת ברית דמשק", מהדורת ח. רבין (הוצאה שניה 1958) עמ' 24-25 בהערות.
²עיין במהדורת רבין הנ"ל שם.
³"כת יהודית בלתי ידועה" (המהד' האנגלית) עמ' 87, הערה 295, ועיין שם עמ' 285.
מתוך "הדואר" גליון נו כ"ז אייר תשל"ז עמוד 445