א.
"בערב היא באה ובבוקר היא שבה". דברים אלה ממגילת אסתר (ב, יד) משתמש בהם ש"י עגנון בסיפוריו באופנים שונים, פעמים כצורתם, ופעמים בשינויים. ייחד על כך את הדיבור דב סדן בספרו "על ש"י עגנון" (עמ' 209-204) וכיד בקיאותו הגדולה מציין הוא לסופרים, ראשונים ואחרונים, שאף הם השתמשו בפסוק זה, וכתמיד רצופים דיוניו הערות והארות מאלפות.
מובאים במאמרו שני מקורות מן ספרות ימי הבינים בהם נמצא השימוש בפסוק מן המגילה כצורתו.
רבי שלמה אבן גבירול כותב ב"כתר מלכות", בדבריו על השמש:
ובכל יום ויום תשתחוה למלכה ובית נתיבות נצבה
ובשחר תרים ראש ותקוד לערב במערבה
בערב היא באה ובבוקר היא שבה.
סדן מביא פירושו של ח. שירמן: תשתחוה – עיין סנהדרין צא, ב: "מפני מה שוקעת במערב?… כדי ליתן שלום לקונה", ומציין כי הפייטן שינה מובנה של המלה "באה" כעניין בוא השמש, כלומר, שקיעתה, וממילא מתפרשת המלה "שבה" כזריחתה.
והוא מעיר בשם ש. ורסס על החיקוי של דברי רשב"ג וצירוף הכתובים שלו – "בית נתיבות נצבה" (משלי ח, ב) ו"בערב היא באה וגו'" – אצל רבי יהודה אלחריזי ב"תחכמוני", שער ד, בדברים על הנמלה:
ובכל יום בית נתיבות נצבה
בערב היא באה ובבוקר היא שבה.
יורשה לנו להוסיף כאן עוד כמה מקורות מימי הביניים, אך מקודם נציין כי כבר נחמיה שמואל ליבאוויטש הביא בחיבורו "ספר שעשועים" (ניו יורק תרפ"ח, עמ' קל) הדברים הנ"ל של רשב"ג ור"י אלחריזי כדוגמאות לשימוש בפסוק זה מן אסתר והעיר על היחס ביניהם.
ב.
בספרו "תחכמוני", שער ל"ה, הכניס ר"י אלחריזי שני שירים על קבר עזרא, אך רק שיר אחד נכנס בדפוסי הספר. השני נשאר בכתב יד והובא על ידי א. קמינקא במהדורתו של ספר "תחכמוני" (וארשה תרנ"ט, עמ' 501-203).
שיר זה יש בו ארבעה בתים וכל אחד מהם מסתיים בחרוז החוזר: "בערב היא באה ובבוקר ההיא שבה" – והכוונה לאורה שהיתה נראית בקצת לילות מעל לקברו של עזרא.
נביא כאן את השורות האחרונות של הבית הראשון:
ואורתו לעדתו בית נתיבות נצבה
כמו כלה בלילה תבוא לעורר אהבה –
בערב היא באה ובבוקר היא שבה.
גם כאן סמוכים אחד לשני הפסוקים: "בית נתיבות נצבה" ו"בערב היא באה וגו'".
המשורר דון טדרוס הלוי אבו א לעאפיה אומר בשיר וידוי משלו ("גן המשלים והחידות", חלק ב, כרך א, עמ' 120):
…ואנחתי תמיד נגדי, לילה ויום אותי לא עזבה / אקום לתוגה ואשכב למעצבה / בערב היא באה ובבוקר היא שבה.
המלים "היא שבה" אינן מתפרשות כאן, כמו בפסוק, כניגוד ל"היא באה", אלא מובנן כאן: חזרה לאותו מקום, באה שוב, כלומר: היא תמיד אצלי, בערב היא באה, ובבוקר היא באה שוב.
עמנואל הרומי כתב באגרת לר' הלל מווירונה (נספחה ל"מחברות עמנואל", מהדורת דב ירדן, עמ' 557):
…והנפש עוונה בה, היא שובבה, בערב היא באה ובבוקר היא שבה, ותבואתה מרובה לאל נכר אשר בקרבה…
והפירוש: בערב היא באה, ובבוקר היא באה שוב "ותבואתה מרובה [עמה מזון רב] לאל נכר אשר בקרבה [למען יצא הרע אשר בה: והוא על פי דברי התלמוד, שבת קה, ב: 'לא יהיה בך אל זר', תהלים פא, י – איזהו אל זר שיש בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע]" – כלומר, יום ולילה משמשת הנפש את היצר1.
לבסוף נציין עוד את דברי ר' אליעזר אשכנזי, בן המאה הט"ז, על הנפש המשכלת, בהקדמה לספר "יוסף לקח", פירושו למגילת אסתר:
…נפקידנה כי בת מלך היא מתחת כסא כבודו נחצבת, ועל פיה ישק כל מלאכת מחשבת… כי מיום הולדת ועד עת זקנה ושיבה ששון ושמחה ימצא בה. בערב היא באה ובבוקר היא שבה. ואם רעה בעיני אדוניה יקלענה לכף חובה ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה…2
לא נתעכב להסביר הדברים, כי אפשר לפרש בכמה אופנים המובאה כאן ממגילת אסתר.
1קרוב היה לפרש כאן: "בערב היא באה וגו'", הנפש באה בערב, בעת שנת האדם, לד', והיא שבה אל האדם עם התעוררותו לעת בוקר. אך פירוש זה אינו תואם את התוכן של כל הפיסקה. ועיין המובאה הבאה.
2והשווה פירושו של ר' יצחק עראמה לפסוק "בערב היא באה וגו'" ב"עקידת יצחק" שער ס'.
מתוך "הדואר" גליון י"ז, תשל"ז