א.
המונות, המונות של תיירים באים אל גרנדה לראות את העיר ואתריה ההיסטוריים.
"1492 – שנה חשובה עד מאוד היתה בתולדותיה של ספרד", מכריז המדריך באוטובוס-התיירים. "באותה שנה נכנסו המלך פרדיננד והמלכה איזבלה עם צבאם המנצח לגרנדה. עם כניעת מלכות גרנדה, השריד האחרון של שלטון המוסלמים בספרד, הושלם הReconquista, כיבושו מחדש של חצי-האי האיברי בידי הנוצרים".
"באותה שנה גילה קולומבוס, בהפליגו מספרד, את העולם החדש". בסנטה-פה, לא רחוק מגרנדה, נערך החוזה בין קולומבוס ובין בית המלוכה.
ב.
לא הזכיר המדריך כי היה זה באותה השנה, שנה "מזר"ה ישראל" (רנ"ב) שהיהודים גורשו מספרד, וכי כאן בגרנדה נחתמה פקודת הגירוש.
אין היום יהודים בגרנדה. מאז הגירוש לא היתה קיימת בה קהילה. אך במשך קרוב לשמונה מאות שנות השלטון המוסלמי בעיר, היו תקופות בהן שיגשגו בה חיים יהודיים.
היה זמן שהיהודים היו רוב תושבי העיר. הגויים קראו אז למקום "גרנדה של היהודים". היהודים כינו אותה בשם עברי: רמון ספרד.
לא היו ימים טובים ליהודי העיר כימים בהם היה ר' שמואל הנגיד שר ויועץ בחצרם של חבוס ובאדיס, המלכים הברברים (בי"ת סגולה) של גרנדה.
שמואל, חכם בחכמות ערב, כילכל בתבונה את ענייני המלכות. גם איש מלחמה היה, מפקד צבאות באדיס בקרב.
היה נגיד היהודים, גדול בתורת עמו, משורר, מדקדק ותלמודי וידו הנדיבה פשוטה היתה לעזרת חכמים וישיבות במדינות קרובות ורחוקות.
יהוסף בנו קם תחתיו בחצר המלוכה ובהנהגת עמו. מלומד ובעל כשרונות היה כאביו, אך מפני שבעושר גדל ועול לא נשא בנעוריו לא ידע ענוותנות. רבים היו משנאיו ומקנאיו ויום אחד קמו ורצחוהו אותו ורבים מיהודי העיר.
ר' משה אבן עזרא, מגדולי המשוררים העברים בספרד, היה יליד גרנדה, וכן ר' יהודה אבן תיבון, המתרגם הנודע.
ג.
האוטובוס נעצר.
שניים בייחוד הם האתרים ההיסטוריים בגרנדה אותם מראים לתיירים.
הכנסיה המלכותית – בתוכה קבורים פרדיננד ואיזבלה, זוג "המלכים הקתוליים".
וה"אלהמברה", הוא הארמון הנפלא, שהיה מושב השליטים המוסלמים של גרנדה, ולאחר מכן שימש את המלכים הנוצרים.
הננו נכנסים ל"אלהמברה". מדריך אחר, איש מקומי, מנהלנו באולמות הגדולים, בטרקלינים, בחדרי-המגורים. הוא מספר על שימושם של אלה, מבאר את הכתובות ומסביר את סגנון הבנייה ואת הקישוטים והעיטורים מרהיבי-העין.
קבוצות, קבוצות עוברים התיירים ב"אלהמברה". כל קבוצה וקבוצה ומדריכה עמה המדבר אליה בלשונה. אנגלית לדוברי אנגלית, צרפתית לצרפתים, איטלקית לאיטלקים…
מדריכנו – צעדיו ודיבורו מהירים. בקושי הנני מבין את דבריו. "לשם מה החפזון?" שאלתיו.
"אילו הייתי מדבר לאט הייתי צריך לעשות עם כל הקבוצה כמחצית היום", השיב.
הננו עומדים ב-Sala de los Embajadores, "אולם השגרירים", אחד האולמים הנודעים והיפים ביותר של הארמון. אולם-קבלה מרווח. כאן עמד כסא המלוכה. כאן דנו והכריעו בדברים שעמדו ברומה של המלוכה.
כאן, מהרהר אני, חתמו בוודאי פרדיננר ואיזבלה על פקודת הגירוש של היהודים.
מנהיגי היהודים, ובתוכם דון ציחק אברבנאל, השתדלו אצל זוג המלכים להשיב את הפקודה, לבטל את הגזירה – אך ללא הועיל.
שמונה שנים שירת אברבנאל את מלך והמלכה. היה חוכר מסים וסוכן החצר. סכומים גדולים העמיד לרשות אוצר המלוכה והיה מן המממנים את המלחמה נגד גרנדה.
שנות מלכותם של פרידננר איזבלה, גם לפני פקודת הגירוש, לא טיבות היו לבני עמנו. הם הנהיגו את האינקויזיציה בספרד. מאות אנוסים הועלו על מוקדי-אש. אלפים רבים נכלאו. גם יהודים הואשמו ונרדפו על מתן עזרה ועדוד לאנוסים. היו אלה אותות מבשרים רעות, אותות מהם אפשר היה לעמוד על גורלם הסופי של יהודי ספרד, אך מנהיגי ישראל, ובתוכם דון יצחק אברבנאל, לא הרגישו, כנראה, בסכנה…
אחרי כיבוש גרנדה המוסלמית, הגיע תורם של היהודים. בפקודת הגירוש נאמר, כי היהודים מחזקים את האנוסים בדבקותם ביהדות ועל כן סכנה הם לנצרות. ניתן להם לבחור: טבילה או גולה. קנאות לדתו וחישובים כלכליים ופוליטיים כאחת הניעו את המלך במעשהו. רכוש נדוני-האינקויזיציה הוחרם לטובת אוצר המלך. כעת עמד האוצר לבלוע גם הרכוש שהגולים נאלצו להשאיר אחריהם…
אנו עוברים לאולמים אחרים, והרהורים על הגירוש עדיין מלווים אותי. לפתע הנני נמצא במקום שמאוד השתוקקתי לראותו.
עומדים היינו ב-Patio de los Leones, "חצר האריות" הנקראת כך על שם המזרקה הנהדרת במרכזה. הכיור סמוך על גבם של שנים עשר אריות מאבן אשר דרך פיהם משתפכים מימי המזרקה.
ד.
עד לפני זמן לא כל-כך רב מקובל היה כי ארמון ה"אלהמברה" נבנה במאות הי"ג והי"ד. לפני למעלה מעשרים שנה הביע פרדריק פ. ברגבור Frederick P. Bargebuhr את הדעה, כי ראשית ה"אלהמברה" במאה הי"א, בארצון שנבנה על-ידי יהוסף הנגיד.
הוא גם סבור, כי "מזרקת האריות" הוקמה על-ידי הנגיד.
בשנת 1968 פירסם ברגבור ספר גדול בשם The Alhambra בו הוא מציע בארוכה את דעותיו וגם מתפלמס עם אלה שהשיגו על דבריו.
מזכרונותיו של עבד-אללה, מלך-הברברים האחרון של גרנדה, הננו למדים כי יהוסף הנגיד בנה לו ארמון-מבצר בגבעת האלהמברה. ארמונו המפואר של הנגיד נזכר גם על-ידי משורר מוסלמי, מאויביו של יהוסף. ברם, החוליה המעניינת ביותר בשרשרת ההוכחות של ברגבור הוא שירו של רבי שלמה בן גבירול "לכה רעי ורע המאורים…" אשר בו תיאור של ארמונו וגניו של פטרונו. בשיר לא נזכר שם הפטרון, רק נאמר שהוא יועץ למלכים ("אשר בו ימלכו כל המלכים ובו מתיעצים רוזנים ושרים"). הואיל ורבי שלמה בן גבירול היה מקורב לר' שמואל הנגיד ובנו, סבור ברגבור כי השיר מכוון ליהוסף הנגיד וכי הוא מתאר את ארמונו.
יש בשיר תיאור של מזרקה התואמת את "מזרקת האריות" שב"אלהמברה":
וים מלא וידמה ים שלמה
ומצב האריות על שפתו
אשר קרבם כמעינים יפוצון
אבל לא יעמוד על הבקרים
כאילו שאגו טרף כפירים
עלי פיהם זרמים כנהרים
ברגבור כותב כי מתחילה היה נראה פרט אחד כסותר את דעתו, והוא הכתובת שעל הכיור שממנה אפשר היה אולי להסיק כי המזרקה הוקמה במאה הי"ד, ברם סתירה זו בטלה לאחר שחוקרי-אמנות ספרדיים כבר קבעו כי הכיור שהוא גדול יתר על המידה איננו המקורי של המזרקה…
השתהינו קצת ב"חצר האריות". אומרים שחצר-גינה זו המוקפת אכסדראות-עמודים מקושטות להפליא, היא המקום היפה ביותר ב"אלהמברה". תוספת חן היתה לה בעינינו בשל ההשערה על המזרקה אשר במרכזה. האמנם הוקמה זו על פיו של נסיך מבני עמנו והיא שריד מן ההוד והתפארת של בית "הנגידים" אשר בגרנדה?
עם סיום סיורנו ב"אלהמברה" ירדנו חזרה לעיר. אחרי הצהרים נפרדתי לשעה קלה מרעייתי. כל אחד מאתנו ביקר בחנויות שונות. כשנפגשנו שוב ב"פלאסה נואבה", שם חיכה לנו האוטובוס למאלאגה, התברר כי שנינו לא התפתינו, תודה לא-ל, לרכוש "מציאות", אך כל אחד מאתנו קנה גלויה המראה את "מזרקת האריות".
הדואר
ט' חשון תשל"ח