רוברט בריסקו, ראש העיר היהודי של דובלין, לוחם החרות האירי, לשעבר חבר הנשיאות של הצ"ח וידידו של ז'בוטנסקי, שוהה עתה בארצות הברית. הוא בא לכאן בשליחות כפולה: בשליחות שרותי התיירות היצוא של אירלנדיה, וכדי להשתתף במסע מיוחד של ה"מגבית היהודית המאותת".
בואו של בריסקו, אשר הבחירות הכלליות שנערכו לא מזמן באירלנד הוחזר ברוב גדול לדייל (הפרלמנט האירי), עורר גל של התלהבות בין יהודים ואירים ואין ספק שביקורו, תרם הרבה לידידות והידוק היחסים בין שני המיעוטים הגדולים האלה בארצות הברית.
שבוע לפני הגיעו לניו יורק נתפרסמה אחד מעתוניה הגדולים של העיר ה"ז'רנל־אמריקן" סדרת מאמרים המכילה קטעי זכרונות של רוברט בריסקו מימי השתתפותו במלחמת החרות של האירים נגד בריטניה, ממאמציו למען הקמת המדינה העברית.
בשורות הבאות נמסור תקציר מזכרונות אלה. נחלק אותם לשנים: זכרונות הנוגעים למלחמת האירים לחרותם, וכאלה, הדנים בפעילותו הציונית של בריסקו.
נעוריו
בריסקו נולד בשנת 1894 בדובלין, בנו של מהגר יהודי מליטא אשר הגיע לחופי אירלנד, בהיותו בן 14. הוא חונך בבתי ספר פרוטסטנטיים וקתוליים ובסנט אנדרוס קוליג' בדובלין. את חינוכו העברי קיבל בבית ספר יהודי באנגליה. אחרי סיום לימודיו שלחו אביו לעבודה בחברת־יצוא בברלין, כדי שישתלם בשפה הגרמנית ובשיטות־מםחר.
פרוץ מלחמת העולם הראשונה מצא אותו בברלין כשהוא נתין בריטי. באותו זמן בילו הוריו את חופשת־הקיץ שלהם בקרלסבד. בקשיים גדולים עשה רוברט הצעיר את דרכו, בקרונית מלאים חיילים גרמניים, לקרלסבד כדי להצטרף להוריו אך בהגיעו לעיר נעצר על ידי השלטונות והושלך לבית סוהר.
הוא לא ידע את הצפוי לו, אם יירה או ישוחרר. נראה שהגרמנים נתנו אמון להצהרתו כי הוא בא לברלין לשם השתלמות בלבד, והוא הורשה להצטרף להוריו. סכנת המוות אמנם חלפה, אך עדיין איים עליו מעצר במחנה. תודות להתערבות אצל השלטונות של הנציג האפיפיורי בוינה, שנתבקש לכך על ידי מנסיניור פטריק פיננגן, מי שהיה הגמונה הקתולי של קילמוד באירלנדיה ואותה שעה שהה גם כן בקרלסבד, הוכנסו רוברט והוריו לקבוצת אזרחים שהוחלפה בין גרמניה ובריטניה. ואחרי שובו לדובלין שלח אותו אביו לניו־יורק שימשיך בלימודיו. בתחילה מצא עבודה בחברה מסחרית. בזמן מאוחר יותר פתח בית חרושה קטן לייצור מנורות חשמל.
הצטרפותו למורדים
בעקבות כל הנסיעות האלה מן החזית האירית. אפילו הידיעות על ההתקוממות באירלנד בחג הפסחא של שנת 1916 הגיעו אליו באיחור של כמה חדשים. אולם הוא היה מאזין בהתלהבות לספורים שהביאו עמהם מהגרים חדשים מאירלנד, ומצפה בכליון עיניים לידיעות וחדשות מן המתרחש בארץ מולדתו.
בראשית 1917 היה נוכח בניו־יורק באספה בה נאם לאם מעללום, "אירי ריפובליקני" הוא תאר אה מלחמת האירים למען חרותם. באותו זמן כבר היה נמנה וגמור עם בריסקו לחזור לאירלנדיה, בשל מחלת אביו. תחת רושם נאומיו של מעללים החליט להצטרף למלחמת חרות.
האניה עליה שב בריסקו לדובלין, החזירה גם אה אאמון מארטין, מי שהיה ראש ארגון הנוער האירי־ רפובליקני, ה"פיאנר, אייריאן". מאז הגיע לחופי אירלנדיה, עמד בריסקו בקשר הדוק עם מארטין וארגונו.
ה"סין פיין" השתתפה בבחירות הכלליות באירלנד של שנת 1918 בתכנית שקראוה עצמאות לאומית, והאנשים שהצביעו למען מועמדיה ידעו כי לאלה לא היתה שום כוונה ללכת לוסטמינסטר שבלונדון שבמקרה ייבחרו במקום זה התכנסו בבית ראש העיר של דובלין, יסדו את ה"דייל" (הפרלמט האירי) הראשון, הכריזו מחדש על ההצהרה של שנת 1916 ,והקימו ממשלה לאומית עם משרדים ובתי־משפט משלה.
פעולות ממשלה זו היו צריכות להתנהל, לפחות בערים הגדולות, בסודיות מוחלטת. היה זה בריסקו שהעמיד לרשות הממשלה הלאומית, בבתים שהיו שייכים לאביו, מקומות לכנוסי־סתר. מקומות אלה היו נקראות "מטרות בלתי ידועות" כי אנשים הובאו אליהם רק אחרי סבוכים ממושכים במכוניות ברחובות העיר, אשר מנעו מהם מאפשרות של אוריינטציה.
הבריטים הגבירו את חיל־המצב שלהם: גדודי־עזר, בולל את ה"בלאק אנד טאנס". הם בצעו מעצרים נרחבים ואנשים רבים נעצרו לצורו. בפעולות־תגמול בשל התקפות האי.ר.א. (הצבא האירי־רפובליקני) שרפו האנגלים עיירות רבות כמו כאלבריגן וחלקים מקורק. באשר שני הצדדים הגביר פעילותם נטל בריסקו על עצמו את הטיפול באספקת הנשק לצבא המחתרת.
הברידגות של האיי. ר. א. היו מצויידים בסוגי נשק שונים. מהם שהושאלו או גויסו בתפשו בהתקפות על מחסני נשק בריטיים או נקנו מחיילים בריטיים. נשק זה לא היה מספיק, והורגש מחסור גדול. בתקופה זה נפגש בריסקו בפעם הראשונה עם אאמון דה ואלרה. היה זה רק זמן קצר אחרי בריחתו הדרמטית של הלה מבית הסוהר לינקולן באנגליה, ומשטרה בריטית ויאירלנדית ערכה חיפושים נרחבים אחריו.
בראשית 1919 הועבר בריסקו מה"פיאנה (ארגון הנוער) לאיי. ר. א. הוא סופח למטה הכללי של מיכאל קולינס, אחד ממנהיגי המרד של האיי. ר. א. ושר האוצר של"דייל".
ספק נשק האיי. ר. א.
שליחותו הראשונה היתה לגרמניה כדי לארגן משלוחי נשק ולשמש עוזר ומתרגם לקצין האיי. ר. א. בשם דולינג.
בימים ההם סברו מנהיגי האיי. ר. א. שרכישת נשק הוא ענין כה קל כמו קנית קופסת סיגריות. הקצין דולמג היה דוגמא אופינית לתמים שנשלח בשליחות על יד תמימים. הוא הפקיד בידי גרמני, שהבטיח לספק לו נשק, סכום של 50,000 לירות עברו חדשים בלי כל סימן של משלוחי נשק.
בריסקו הגיע לגרמניה בשנת 1919. משימתו הראשונה היתה לנסות לקבל בחזרה את חמשים אלף הלירות ששלמו לגרמניה. דולינג שלא היה לו שום נסיון במסחר, היה שמח לראותו, על אף העובדה שבריסקו שם אותו במעצר והחל בחקירה נגדו.
ביחד עם דולינג, שני חברי האיי.ר.א. שנשלחו לעזור לו, וצ'רלי מקגינס רב חובל שהיה מפקד סירות הנשק של האיי.ר.א. ולאחר מכן היה אחד ממלויו של גנרל בירד במשלחות לציר הדרומי, נסע בריסקו להמבורג. הגרמני שרימה את הלינג היה אמנם קצין פרוסי, אולם בראותו את שני חיילי האיי.ר.א. וצ'רלי מקגינס שהיו מוכנים בן רגע להפוך אותו לגל של עצמות נעשו פניו חוורים כסיד. התעלבות הגרמני היתה תשועה לבריסקו וחבריו. בריסקו החיה אותו כד מים קרים ששפך על ראשות רועד מפחד חתם הגרמני על המחאה, ושילם את הכסף. אחרי שהצליח לקבל בחזרה מן הקצין הגרמני את חמשים אלף הלירות, שלח בריסקו את הקצין דולינג ביחד עם דו"ח הקובע שהוא חף מכל פשע לאירלנדיה והתחיל לטפל לבדו ברכישת נשק ותחמושת והברחתם.
הוא היה נוסע לעתים הכופות מאירלנד לאנגליה ובחזרה, וערך סיורים בבריגדות האיי.ר.א. כדי להווכח לאיזה סוגי נשק הן נזקקות.
כדי להכין לעצמו אליבי לנסיעותיו, יצר בריסקו באירלנדיה המערבית חברה ליצוא צמר. הוא מכר גלילים של צמר בגרמניה לעתים קרובות אפילו בהפסד. באופן רשמי היה נוסע בתור רוברט בריסקו סוחר הצמר — בעסקי הנשק הברחות היה ידוע כ"קפיטן סויפט".
שרות הידיעות של האיי.ר.א. היה משוכלל ביותר. הוא העסיק מלצריות, אשר היו חברות בארגון הנשים של האיי.ר.א. וספרים להם אפשרות מצויינת לאסוף ידיעות. הבריטים לא יכלו להבין כיצד הצליחו האיי.ר.א. להשיג את ידיעותיה. לבריסקו נודע מיד כאשר השלטונות הבריטיים היו עוקבים אחריו.
על אף הבקורת הקפדנית של הבריטים היו קיימות אפשרויות רבות להבריח נשק לאירלנדיה. בריסקו הקים ביבשת אירופה מספר מחסני נשק.
כמיקליים להכנת חומר־נפץ נשלחו לאירלנדיה בשטרי מטען שהיו כתובים על ניירות המסחר של חברות בריטיות מכובדות חביות רבות של חומר כימקלי מסויים הובאו לאירלנדיה, כשהוא מתואר כסודיים־קרבונאט (Sodium Carbonate).
סיום המלחמה האירית־אנגלית מצא את בריסקו מעבר תכנית להבריח נשק בפסלים נבוכים, פסנתרים ומכונות־ כביסה.
ד. אניות הנשק של בריסקו
זמן רב אחרי שהסתיימה הולחמה האירית־אגגלית, סיפר קצין ימי בריטי לבריסקו כי בשעתו הופץ חוזר באניות בריטיות המתאר את בריסקו כחשוד בהברחות נשק אשר "בנגוד לרוב המורדים האירים יש לו מראה ג'נטלמני. דבר המקשה ביותר על תפישתו".
זה היה הכל שהבריטית ידעו על אודותיו. מעולם לא עלה על דעתם לזהות אותו עם מבריח הנשק המסתורי "קפיטן סויפט" בתור "קפיטן סויפט" התקשר בריסקו עם ארגוני קצינים גרמניים במגמה לרכוש נשק ולגייס צוות בשביל האניות, שהיו צריכות להבריח את הנשק לאירלנדיה.
בחירת צוות האניות היתה מקצועו המיוחד של צ'רלי מק־גינס, הוא היה מלח אמיץ ביותר וידע להכיר במבט אחד את סגולותיהם וכושרם של המועמדים. בריסקו ומק־גינס ביקרו ביחד את הפונדקים שעל שפת ימה של המבורג. כדי לא לעורר חשד, לבש בריסקו בגדי מלחים ומק־גינס לימד אותו את הילוכם המיוחד של אנשי הים.
על אף כל אמצעי־הזהירות נתגלו פעולותיהם. המשטרה הגרמנית החרימה את אניתם הראשונה, ה"אניטה", ביחד עם מטען הנשק שעליה ועצרה את צ'רלי.
בריסקו הצליח לבקר אצל צ'רלי בבית־הסוהר בהציגו את עצמו כ"הקונסול האיריפובליקני" בהמבורג. צ'רלי לחץ עליו להסתלק. אך בריסקו סירב לעזוב את חבירו. בסופו של דבר שוחררו האניה, מטענה וצ'רלי.
בזמן הראשון צמצמו בריסקו ומק־גינס פעולותיהם לאניות קטנות יותר כדי לא לעורר תשומת לב מיותרת.
לאחר מכן נהיו בעליה המשותפים של אנית הקיטור "העיר דורטמונד". אניה זו היתה הראשונה שעל תורנה התנוסס דגלו הלאומי של אירלנדיה. היא היתה אנית־משא ישנה ונקנתה במחיר חמשת אלפים לירות! פעמיים בחודש הובילה משאות לאירלנדיה; מיד הביאה מטען חוקי ביחד עם כמות על חומרי נפץ. פעם החביא בריסקו אקדוחים בשקים של תפוחי אדמה שבמטענה. הוא היה בנמל קורק כשהאניה הגיעה, כדי "לעיזור" לאנשי־המכס פתח בריסקו בוכוח עם טבח האניה, כי תפוחי האדמה שבמטענה הם רקובים. השקים נזרקו כלאחר יד על הרציף, ומשם נאספו ביחד עם האקדחים שבתוכם, על ידי אנשי האיי.ר.א. לעיניהם של שלטנות הנמל הבריטיים.
האניה הובילה במסעה האחרון מטען גדול של נשק. אחרי שעגנה בואטרפורד אותתה קריאות לעזרה, ואלה שימשו אמתלה לסירות קטנות להתקרב אליה ולפרק את מטענה. הספינה הגיעה לאירלנדיה אחרי שנחתם הסכם "שביתת־הנשק" בין אירלנדיה ואנגליה. הסכם זה פילג את שורות הלוחמים האירים והנשק שהיא הביאה הועבר לארבעת בניני בתי המשפט בדובלין, בהם התבצרו הרפובליקנים נגד חבריהם לשעבר.
בריסקו בעצמו לא ראה בהסכם השגת המטרה למענה נלחם, וכאשר הגיעו אליו הידיעות על מלחמת חאזרחים חזר לאירלנד כדי להצטרף לשורות הרפובליקנים. אחרי ששלטונות "המדינה החפשית" הוציאו כנגדו פקודת־אש, "לירות בו בכל מקום שיתגלה", הוחלט שבריסקו יסע לארצות הברית ושם יחכה לפקודות חדשות מטעם מפקדת־הרפובליקנים.
חרות כה ניסן תשי"ז
April 26, 1957 Herut