ליום הזכרון – יום העקידה הראשון
א
בשנת שט"ז (1556) הועלו על המוקד באנקונה באיטליה עשרים וארבעה אנוסים מפליטי פורטוגל על ידי שלטונות הכנסיה.
בכרוניקה עברית בת אותו הזמן מסופר בין השאר על אחד הקדושים. ר' שלמה יחייא:
"…וכשקרב למקום שימות שם, קרא בקול גדול ויאמר: שרפוני שרים רבים ונכבדי ארץ, כי לא על אשר חטאתי קרבוני למשפט מות, לא על רוע מעשים שעשיתי נגד אלוקים ואדם, אלא על אשר החזקתי בתורת אבותי ליחד שם ה' אלוקי ישראל. כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ובארץ מתחת אין עוד מלבדו, ועל קדושת שמו אני מוסר עצמי למיתה… וככלותו לדבר, ויעל ויקרב עצמו כקרבן תמים באהבה רבה לקיים 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך', אפילו נוטל את נפשך, ובירך ברכת אשר קידשנו במצותיו וצונו על קידוש השם, ויפיל עצמו בתוך האש בשמחה ובגילה".
ד"ר י. זנה שהביא הכרוניקה לדפוס[א] מציין (בספרו עמ' 43, הערה 31) כי ברכה על קידוש השם נזכרת כבר על ידי המקובל האיטלקי ר' מנחם ריקאנטי בספר פסקיו סימן ע'. וזו לשונו של הריקאנטי: "המקדשים את השם חייבים לברך על קידוש השם הנכבד והנורא כיון דהיא מצות עשה דאורייתא דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל".
ב
ד"ר זנה כותב עוד: "בסיפורים על הקדושים לאלפים שבתקופת מסע-הצלב אנו מוצאים מקרים של שחיטה וברכת השחיטה, שבוודאי היתה מתאימה לברכת קידוש-השם הנזכרת כאן".
דומה עלי שאין בכוונתו של ד"ר זנה לומר כי ברכת השחיטה הנזכרת בכרוניקות של מסעי הצלב היא היא ברכת קידוש השם הנזכרת אצל הקדוש מאנקונה, אלא דעתו לומר, שכשם שקדושי מסעי הצלב ברכו ברכה לפני מותם על קידוש השם, כך בירך גם ר' שלמה יחייא לפני שהפיל עצמו לתוך האש, אם כי ברכותיהם היו שונות.
ברכת הזבח או ברכת השחיטה, הנזכרת בכרוניקות ובסליחות מימי מסעי-הצלב, היא הברכה על השחיטה, פשוטה כמשמעה. היא הברכה על השחיטה, פשוטה כמשמעה.
קדושי מסעי הצלב ששחטו נשיהם וילדיהם למען לא יפלו בידי שונאיהם ויעבירום על דתם, שחטום כקרבנות על מזבח ה'. היתה זו בעיניהם שחיטת זבח, שחיטת קרבן, על סדריו והלכותיו. היו בודקים החלפים שיהיו כשרים ללא פגימה. היה גם מקרה שזרקו את דם הקדושים על ארון הקודש בבית הכנסת[ב].
והרי סיפור אחד מני רבים. ברשימות ר' שלמה ברבי שמשון, שכתב קורות הקהילות בימי מסע-הצלב הראשון, כפי ששמע אותן "מפי הזקנים", מסופר על חסיד אחד ששחט את בנו.
"…וכשראה החסיד שמואל את בנו מר יחיאל שהפיל עצמו בנהר ולא מת עדיין, והיה בחור נאה, מראהו כלבנון, וצעק: יחיאל בני, בני, פשוט צוארך לפני אביך ואקריב אותך קרבן לפני ה', נפש בני, ואברך על השחיטה ואתה תענה אמן. ועשה כן ר' שמואל החסיד ושחט את בנו בחרבו בתוך המים".
ובהמשך מסופר שם:
"ויהי כאשר שמע ר' שמואל החתן ב"ר גדליה, כי נתרצה חברו מר יחיאל הצדיק אל אביו לשחטו בתוך המים וחשב גם הוא לעשות כן. וקרא למנחם שהיה שמש בבית הכנסת של קלוניא, ואמר לו: בחייך, קח את חרבך החדה ובדוק אותה יפה, שלא יהא בה פגימה, ושחוט אותי כמו כן ואל אראה במיתת חברי. ואתה תברך על השחיטה ואני אענה אחריך אמן…"[ג].
בדיקת הסכין לפני השחיטה ואמירת הברכה על ידי השוחט דוקא מראים כי המדובר בברכת השחיטה, פשוטה כמשמעה.
ג
אך נראה שגם באשכנז היתה ידועה ברכה מיוחדת לקידוש השם.
בספר "יוסף אומץ" לר' יוסף יוזפא האן נורלינגן יש פרק ששמו "דיני ברכת קידוש השם" (סימנים תפ"ב-תפ"ו). מובאים בו דברים שהמחבר העתיק אותם מכתב-יד של השתדלן הנודע ר' יוזלמן מרוסהיים, ובתוכם יש וידוי לקדש השם לר' אשר מפרנקפורט. בסוף אותו וידוי יש ברכה על קידוש השם.
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו לאהוב את שם הנכבד והנורא, והווה ועתיד להיות, בכל לבבנו ובכל נפשנו ולקדש שמו ברבים. ברוך אתה ה' מקדש שמך ברבים".
ד
בעוד שבעל "יוסף אומץ" מביא ברכה על קידוש השם שמקורה כמה דורות לפניו, הרי בן דורו, ר' ישעיה הורוויץ בעל "שני לוחות הברית" דן מדעת עצמו בחיוב ברכה כזו.
כותב בעל השל"ה בספרו (שער האותיות, בסוף אות א'): "ונראה בעיני מי שבא לידו קידוש השם ומקיים מצות עשה ד'ונקדשתי בתוך בני ישראל', שמפורסם לעשרה בני ישראל, אז קודם שיהרגוהו יברך בשמחה: ברוך אתה… אשר קדשנו במצוותיו וצונו לקדש שמו ברבים". בהמשך הדברים הוא כותב, כי לאחר מכן מצא גם בריקאנטי (הוא נזכר אצלנו למעלה) כי המקדשים את השם צריכים לברך[ד].
בדור מאוחר יותר דן רבי יעקב עמדין מדעת עצמו בברכה על קידוש השם. והרי דבריו בספרו "בירת מגדל עוז" (פינה א): "ונראה לי שיש לו לברך כשמקיים מצוה זו [של קידוש השם] הגדולה שבגדולות: ברוך אתה… אשר קדשנו במצוותיו וצונו לקדש שמו – בעשרה אומר: ברבים – ויברכנה בשמחה גדולה בלב שלם ובנפש חפצה".
רבי יעקב עמדין מעיר עוד: "כמדומני שראיתי ברכה זו כתובה בספרים ולא אוכל לחפש אחריה עתה".
אפשר שראה הברכה ב"של"ה" או ב"יוסף אומץ" שהזכרנו.
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" גליון לז – כ"ד באלול תש"ל
[א] בראשונה ב"תרביץ" שנה ב, ולאחר מכן עם הערות נוספות בספר בפני עצמו "מפאוולו הרביעי עד פיוס החמישי", מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד.
[ב] עיין ב"ספר גזירות אשכנז וצרפת", דברי זכרונות מבני הדורות שבתקופת מסעי הצלב ומבחר פיוטיהם, ההדיר א. מ. הברמן, ירושלים תש"ו, עמ' ל"ז, ועיין שם עמ' ע'-ע"א.
[ג] שם עמ' מ"ה ועיין שם, עמ' מ"ז, ברשימות הראב"ן, אשר גם הוא מספר על שחיטת החסיד ר' שמואל את בנו ר' יחיאל. ושם נאמר: "ובירך אביו עליו על השחיטה והבן ענה אמן". המוכיח כי הברכה היתה "על השחיטה". ועיין שם (עמ' ע"א) בסליחה של ר' דוד ב"ר משלם: "דמי אבות ובנים נוגעים וטופחים, ברכת הזבח שמע ישראל צורחים" – שהפירוש בוודאי ברכת הזבח ושמע ישראל צורחים (עיין שם עמ' ס"ה: ומתאשרים להשמיע "שמע ישראל" בקריאתם, נוהם פיהם בברכת זבחתם) או הפירוש שהתפילה בשעת הזבח היתה שמע ישראל.
[ד] על דברי השל"ה העירני לפני שנים רבות הרב צבי יהודה קוק (שליט"א) [זצ"ל]