ב"הדואר" (י"ב כסלו תשל"ד, כ"ח אייר תשל"ה) ייחדתי את הדיבור על המליצה "אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסין וכו'…", שהיא מוטיב חוזר בספרויותיהם של עמים רבים על לשונותיהם השונות. אצלנו הוא נמצא כבר בתלמוד ובמדרשים, וידוע הוא במיוחד בעמנו מן הפיוט "אקדמות". חוקרים סבורים כי למקורות יהודיים חלק רב בהפצת מוטיב זה בין העמים.
במאמרים הנ"ל הזכרתי סופרים שונים שכתבו על מוטיב זה והוספתי מעט על הבאותיהם מן הספרות העברית1.
יורשה לי כעת לשית קצת נוספות.
ספר "דופי הזמן" לרב סעיד צעדי – נתפרסם על ידי הרב יוסף קאפח ב"ספונות", כרך א, ירושלים תשי"ז, עמ' קפה-רמא- הוא כרוניקה של בן תימן המתאר הרעות שמצאו את יהודי ארצו בשנות תע"ז-תפ"ו. הספר שנכתב בשנת תפ"ו כולל גם "ויכוח האדם עם הזמן וויכוח הזמן עם האדם המתלונן".
ה"ויכוח" מתחיל במשפטים אלה:
"יבכה המשכיל ויראה התלאות אשר אירעו לנו בדור המר והאפל הזה מכמה מקריות ותלאות ונקימות ונפילות והריסות… ואם יהיו כל הימים דיו וכל האילנות קולמוסים וכל השמים יריעות וכל בני האדם לבלרין לא יספיקו לכתוב כל המאורעות…" (שם, עמ' רכג, עיין שם גם עמ' קצ).
בשנת תק"א באה העיר גלוגא בשלזיה במצור. סבלות יהודי העיר והצלתם תוארו על ידי אחד מבני העדה, יואל ב"ר זעלקי סג"ל, בקונטרס קטן "דברי האגרת הנקרא בכי ושירות" (אמסטרדם, תק"ב). כותב המחבר (מהד' קראקא, תרנ"ו, דף יג, א):
"ואילו פינו מלא שירה ולשוננו, וכל הימים דיו וקולמסין בידינו, אין אנו יכולין להודות ולהלל לד' אלוקינו, וכל תשבחות ושירות לא יספיקנו, לומר על אחת מכל הניסים אשר עשה ד' לעינינו… כמה ניירות לא יספיק כל מאורעתנו, וכל הרפתקאות דעדו עלינו"2.
בשנת תק"ה הופיע בליוורנו ספר "שבעה עינים" והוא חידושים ו"ספר הזכות" לרמב"ן ומעט תשובות של חכמים מאוחרים יותר. בהקדמתו, שזורת מליצות ומשחקי מילים, מספר המוציא לאור את אשר קרהו, והוא כותב:
…במו" קסת הסופר אין די"ו מספיק והיריעה קצרה מהכיל והמצע מהשתרע מרעות רבות וצרות צרורות כגון זבורא ועקא"רבא ישתרגו עלו על צווארי, אילו פינו מלא שור"ה ובני אדם לבלרין והאגמים קולמוסים קו"ל מש"ים יד לפה מבלתי יכולת לפרוט פרטי פרטות וכללי כללות מאורעות והרפתקאות דעדו עלי…"
בסוף הקדמתו לספר "ארץ צבי", פירוש להפטרות כל השנה (רדלהיים, תקי"ג) מודה המחבר, ר' צבי הירש ב"ר אברהם אליעזר ליפמן, על הטוב והחסד שגמלו עמו אנשי פרנקפורט במשך שנים רבות:
"גויל אלו רקיע, וקני כל חורשי, דיו אלו ימי, דירי ארעא ספרי, לא אוכל לספוק ליתן הודיה למרי דשמיא על החסד של אנשי חסדים ורחמנים יושבי ק"ק פרנקפורט דמיין יע"א אשר הטיבו לי מעודי עד היום, שהייתי לומד שמה זמן עשר שנים בימי בחרותי. ומטה כסא שולחן ערכו לפני ואף עתה לא פסקו מאומנותם. בהיות משך זמן הדפוס חבורי דין הטיבו לי כמקודם…"
רבי נתן, סופרו הגדול של ר' נחמן מברסלב, כותב באחד ממכתביו לבנו:
"ולספר לך גדולת ה' ונפלאותיו ובפרט נפלאות חסדיו שאני רואה ומאמין המחדשים בכל יום בנפלאות עצומות ונוראות, אין פה לבאר וקולמוס לכתוב, אלו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ובני אדם לבלרין ולשונות מקלסים וכו'. ואם כי המליצה הזאת ישנה וכתובה בפיוטים הק', אבל בחסדי ה' היא חדשה אצלינו בכל יום" ("עלים לתרופה", מהד' ירושלים תשכ"ח, עמ' 209, ועיין שם עמ' 17: "כי לא יספיקו אלפי אלפים ורבי רבבות יריעות לבאר מה שיש לדבר בזאת…").
1פרופ' אלכסנדר שייבר מבודפסט, הנמצא כעת לביקור קצר בניו יורק, מסר לי כי אסופת מחקריו בענייני פולקלור שהוציא בשנים האחרונות (2 כרכים בהונגרית) כוללת מאמר על המוטיב הנ"ל בספרות ההונגרית.
ד"ר שייבר כתב גם על המוטיב הזה בספרות העברית. מאמרו העברי בנידון שהופיע ב"אוצר יהודי ספרד", ספר י', והוא הוספות למאמרו של א. מ. הברמן שהופיע באותה אכסניה כרך ט', נזכר במאמרי השני.
במאמרי הראשון ציינתי מקומות בחז"ל בהם מצוי המוטיב הנ"ל. ועיין גם מסכת כלה רבתי פרק ו', הדברים מקבילים לאבות דרבי נתן פ' כה, שצויין במאמר. בקשר לילקוט שמעוני, בראשית רמז כ' שציינתי שם, עיין "סדר גן עדן", בית המדרש לילינק, חדר שני עמ' 52-53, והם אותם הדברים עצמם. ועיין ילניק שם עמ' XX-XXI.
2די"ו – במובן כפול. …וצרות צרורות כגון זבורא ועק"א רבא, ע"פ מאמר רב, חגיגה ה, א – וכאן זבורא ועקא רבה (צרה גדולה): אלו פינו מלא שור"ה מליצה עפ"י ואילו פינו מלא שירה כים. קו"ל משי"ם – צלצול שתי המלים דומה למלה הקודמת קולמוסים.
מתוך "הדואר" גליון כ"ח, סיון תשל"ז